שימעו, מה אומר החבר הכי טוב של אריאל שרון על האיסלאם הטרורסטי. בנאום שנשא לאחרונה, המשילו הנשיא בוש להיטלר ולסטלין, כלומר לנאציזם ולקומניזם, והוסיף מלים אלה: "מול אויב כזה יש רק תגובה יעילה אחת - לעולם לא לוותר. לעולם לא להיכנע, ולעולם לא להסתפק בפחות מנצחון מושלם".
עוד אמר הנשיא: "אם ייסוגו הכוחות האמריקנים מעירק, ישתמשו המורדים בווקום שייווצר כתוצאה מהנסיגה כדי לבסס את שלטונם במדינה ולהפוך אותה לבסיס שממנו יצאו להתקפות.."
לו הייתי שרון, הייתי מבקש להיבלע באדמה מרוב בושה. הרי אין מלים יותר משכנעות מאלה כדי לדון לדראון עולם את הבריחה מרצועת עזה וצפון השומרון. אם בוש צודק, שוב עולה השאלה, הזעקה: למה עשית את זה?
שרון, ועימו הפיקוד העליון של הצבא שהותקן בו דיסקט חדש, וכמובן השמאל, משדרים לנו כל הזמן שחייבים לסגת אף מן הסממן הקל ביותר של "הכיבוש": לסגת מן הסנטימטר האחרון, לוותר על השליטה במעברים, לתת להם להקים נמלי ים ואוויר. וגם לכך מתייחס החבר הכי טוב של שרון.
הנה דבריו: "השנאה של הקיצונים היתה קיימת עוד לפני שעיראק הפכה לסוגיה בוערת ותימשך גם לאחר שעיראק כבר לא תהווה תירוץ. שום פעולה מצידנו לא הזמינה את הזעם של הרוצחים, ושום מצפון, שוחד או מעשה פיוס לא ישנו או יגבילו את תכניותיהם הרצחניות". האם נותר בישראל טמבל אחד שצריך להסביר לו, מה הנמשל לגבינו? שמלחמת ששת הימים פרצה לפני "הכיבוש"? שמאורעות 1920, 1922, 1929, 1936-9 קדמו לא רק ל"כיבוש", כ'א אפילו למדינה?
ועוד לא מיצינו את כל לקחיו של בוש בנאומו. זוכרים את דבריו של יעלון על הרוח הגבית שהבריחה מעזה תעניק לטרור? בוש דוחה את הקריאה לקבוע לוח זמנים להסגת כוחות ארה'ב מעיראק (כלומר, לנסיגה אמריקנית חד-צדדית), ונימוקו עימו - זה יהיה "נצחון למחבלים"... בוש היה יכול להביא כראייה את החגיגות על חורבות היישובים יהודים, את מיצעד 20,000 מרצחי גדודי עז-א-דין-אל-קסאם, עם טילי ר.פ.ג'י., טילי קסאם ונשק קל עמוסים על גבי ג'יפים צבאיים: צבא מוסלמי מנצח.
והכל תחת הסיסמה שהיטיב לנסח מנהיג החמאס, מחמוד-א-זהאר: "עד לפני כמה חדשים עוד אמרנו לשרון ולבוש שאנו ננצח, כעת יכולים אנו לאמר - נצחנו!" והנה גם הרוח הגבית. בהמשך אומר א-זהאר: "אנו ננצח בכל פלשתין , עד שיונף הדגל מעל חומות ירושלים". ומח'ט עזה בגדודי עז-א-דין, ראיד סעד, מוסיף כדי שלא נטעה ולא נתבלבל: עיני הארגון נשואות עכשיו לעבר חיפה ויפו.
וכמו הד ענה לו הנשיא בוש במלים אלה: "החמושים מאמינים שהשתלטות על מדינה אחת תאפשר להם לגייס את ההמונים ולהפיל את כל המשטרים המתונים באיזור.." ירושלים, חיפה ויפו אצלנו, שקולות כנגד "האזור" בראיית מעצמת-העל האמריקנית.
וכדי שנרגיש לגמרי בבית , הוסיף ג'ורג' דבליו בוש בנאומו גם דברים אלה: "במהלכו של מאבק ארוך תמיד קיים הפיתוי לבקש חיים שקטים יותר, לברוח מהחובות ומבעיות העולם, ולקוות שהאויב יתעייף מהפנאטיות ויתייגע מדרכו הרצחנית". כנגד הגישה התבוסנית הזאת, האופיינית כ'כ לישראל של שרון בימי זקנתו, אומר בוש דברים שכאילו כוונו ישירות אלינו: "נשמור על עצבים חזקים ונגיע אל הנצחון".
הנאום הזה של בוש, שאין חשוב ממנו למי שעדיין חפץ חיים בישראל המתאבדת לדעת של "שרון האחר", הוצנע וכמעט לא הוזכר, בתקשורת העויינת הישראלית. אין זה מקרה שהוא צוטט והובלט כיאות - רק במקור ראשון.
הקשר שבין בוש לבין מחול ההתאבדות המטורף שלתוכו סוחף אותנו שרון, בצבץ בנאום אחר, נאום של שרון דווקא. לאחר שאייל ארד, יועצו ושופרו, ואחריו שמעון פרס, הכוח האפל שמאחוריו, ואחריו עיבל גלעדי, אחיתופל חדש שהוא קרב אליו, הם ועוד רבים אחרים, הבטיחו לנו "התנתקויות-חד-צדדיות" נוספות, וברור לחלוטין שאלה היו בלוני-ניסוי שהופרחו בפקודת שרון בעצמו, החל שרון חוטף ריקושטים מהמקום היחיד שיש לו השפעה ואף שליטה עליו - מן הנשיא בוש! עד כדי כך, ששרון נאלץ לצאת בנאום מיוחד, בו הסתייג מדברי עושי דברו, והכחיש בכל תוקף קיום כל כוונה להמשיך בנסיגות-בריחות חד-צדדיות.
וכדרכה, התקשורת העויינת הצניעה כמה מלים חשובות מאד בנאומו של שרון. שגרירים באים אלי, אמר, ומבקשים פרטים על הנסיגות החדשות, ומוושינגטון אף הגיעה - מחאה! קראתם היטב, קוראים יקרים? בוש מתנגד לנסיגות חד-צדדיות נוספות! ואכן, בהפגנות השמאל האמריקני נגד המלחמה בעיראק ובעד נסיגה ללא כל תנאים - אמרה אחת הסיסמאות : עשה כפי שעשתה ישראל! התנתק חד-צדדית!
וכך, ההתנתקות של שרון כאן, מכה את בוש שם.
ראייה מכרעת לאשמתו הבלעדית של שרון לפשע הגירוש מצאנו בהחלטת הקוורטט מה-20 בספטמבר, שהשתתפו בה מזכ'ל האו'ם ושרי החוץ של ארה'ב, רוסיה, צרפת ובריטניה ושני נציגי האיחוד האירופי, לאמור: "הקוורטט קיבל בברכה את העובדה, שבאיזורים שבהם היתה ההתנתקות, ישראל חרגה מעבר למחויבויותיה עפ'י השלב הראשון של מפת הדרכים".
בין היתר חתומה על המסמך הזה שרת החוץ של ארה'ב, קונדוליסה רייס, יד ימינו של בוש. מה ראתה להעלות על נייר רשמי ופומבי את הפרט הזה, ששרון התנדב לעשות את הנסיגה החד-צדדית? לו היו לנו פרשנים פרו-יהודיים ופרו-ישראלים, ולא פרו-פלסטינים, הם היו נותנים את דעתם לשאלה הזאת, שהיא רבת משמעות. אנו נסתפק כאן בקביעת העובדה: את אסון החורבן והגירוש וכל מה שנגזר ממנו, תרתי-משמע, הביא עלינו שרון מיוזמתו, ושום לחץ אמריקני לא היה כאן.
ומה שנגזר, גלוי לעיני כל : לוועדת חוץ ובטחון של הכנסת דווח, שבעזה החל פועל סניף של אל-קאידה, ומה אל-קאידה מסוגל לעשות, את זאת בוש יכול לספר לחבר הכי טוב שלו כאן. כמו כן מתברר, שכל הגדרות הכפולים והמשולשים מסביב לרצועה, שעלו מאות מליוני שקל, שווים לכפרות, מפני שהמחבלים פשוט עוברים מן הרצועה דרך המעבר הפרוץ ברפיח לתוך סיני, ומשם מטיילים להם לתוך הנגב, ולך תבנה עוד גדר, מרפיח עד אילת, לאורך למעלה מ-200 ק'מ! ולכמה אוגדות תצטרך כדי לשמור עליה מפני הבדואים שכבר מחכים בתור לפרק אותה? וכך הווה, כפי שאמרו לשרון מראש: אתה "תאכל את הדגים הסרוחים" - תפרוץ את הסכם השלום עם מצרים ותכניס כוחות צבאיים מצריים לסיני, כביכול כדי לסגור את הגבול ברפיח, וגם "יגרשו אותך מן העיר" - כי הגבול יהיה פרוץ והטרור ייכנס ויצא כרצונו, והרצועה שעזבת והחרבת תהפוך לבסיס הטרור הגדול בעולם. ולמי ששכח, יזכירו בתי הקברות, מה עושה הטרור.
אלא, כשם שאיש אינו זוקף את 1500 נרצחי אוסלו, אותם "קרבנות השלום", לאחריותו של פרס, והוא כנראה ישן טוב בלילות, כך איש לא יזכיר לשרון, שהתחננו לפניו : לא רק את עמך אתה מפלג, את ארצך אתה מחלק ואת אחיך אתה מאמלל - גם את חייהם של אנשים, נשים וטף במספר שאין לשערו היום, אתה מפקיר!
אנחנו בין כסה לעשור, בעשרת ימי התשובה. האם שרון ומרעיו מהרהרים הרהור שני? האם הם בודקים את עצמם? האם הם נותנים למציאות לחלחל לתוך תודעתם? להיפך! הם כבר מכשירים את הקרקע לשחרר עוד מחבלים, למרות שמתוך המאות ששוחררו לאחרונה שוב יצאו רוצחים! ומכינים את דעת הקהל לשחרר "בעלי דם על הידיים" - מעליש, הם זקנים וחולים מסכנים, וחזקה על התקשורת העויינת שתתן לכך גיבוי מלא. והצבא רוצה עכשיו לחלק לפת'ח, בתחפושת "הרשות הפלסטינית", נשק אוטומטי, ובינתים שר הבטחון נותן להם "רק" מאות אלפי כדורים. ושריוניות. ונגמ'שים. כן, קראתם היטב: ישראל שוב "נותנת להם רובים"!
לו היה אדם פרטי נוהג בהפקרות כזאת כלפי בני ביתו, לבטח היה הפסיכיאטר המחוזי מוציא נגדו צו אישפוז.
ובעזה קמה מדינת חמאסתן הפלסטינית, כפי שחזו מראש. ומתחיל גם בינאום הסכסוך, שמפניו ברחו כל ממשלות ישראל כמו מפני הדבר: במעברי הגבול יישבו מפקחים אירופים. ויש כבר איום על נתיב העשרה. וכל הנגב המערבי מתמגן. ויש להם טילים חדשים, שמתפוצצים באויר, להרבות קורבנות.
ושרון מה? על כך מתריע איתן הבר שאינו חשוד על ימניות יתירה, בידיעות אחרונות : "הכינו את השכפ'צים", הוא אומר למתנחלים - על רקע ראיון לשמעון שיפר בערב ראש השנה, בו התבטא שרון : "אעשה צעד ענק לשלום". ועל כך אומר הבר : "שרון ממשיך לדהור קדימה, וכשהוא דוהר אין לו אלוהים".
מי יעצור אותו?
חבר הכנסת לנדאו אומר, שעל ביבי אין לסמוך, והוא צודק. אך מה כותב לנדאו בעצמו, במודעות ענק שפירסם בכל העתונים, עם פתיחת הקמפיין שלו, תחת הכותרת "עוזי לנדאו לרשות הליכוד - הקרב מתחיל עכשיו"? ציפינו לקבל מענה על השאלות הקיומיות שמעמיד בפנינו שרון, ציפינו להתייחסות לאסון החורבן והגירוש שפקד אותנו אך זה עתה, ומה מצאנו?
בקורת על השחיתות, על רמיסת ערכי הדמוקרטיה, על מינהל ציבורי מסואב, על שקרים ושוחד פוליטי. ומצאנו הבטחה לנקיון כפיים, כלכלה הוגנת, חברה בריאה, שלטון החוק.
זהו. ועל כך שאל ישעיהו הנביא: "חלליך לא חללי חרב, ולא מתי מלחמה?" לא להאמין: בכרטיס הביקור של לנדאו - אף מילה על ארץ ישראל, אף מילה על הטרור, על הנסיגות , על החורבן .
אני יודע. יאמרו, לנדאו פונה אל המרכז, ושם מתביישים בארץ ישראל, אקטיביזם בטחוני אינו פוליטיקלי קורקט, והתנחלויות הן מילה גסה. הוא פונה למרכז, כי הרי הקולות שלנו בכיסו. אז זהו הענין, רבותי. הציבור שלנו למד משהו : הקולות שלנו אינן בכיסו!
יש לנו, קוראים יקרים, על מה להתפלל ביום הכיפורים הזה, ובעצם כבר לא נותר לנו בימים אלה אל מי לדבר, זולת אל זה שמדברים אליו בבתי הכנסת...
