שלום ירושלמי בשבועון מעריב "כל הזמן" כותב:
"ביום ראשון בערב התקיים מפגש מעניין ביותר בבית טיפוסי ברחוב ירושלים בחדרה. כמה עשרות אנשים ישבו בסלון של טניה ויוסי דהן ושמעו בדריכות את דבריו של ח"כ אבשלום וילן (יחד-מרצ). כל הנוכחים היו מתנחלים לשעבר משתי התנחלויות מבודדות, חרמש ומבוא דותן. כולם נטשו את בתיהם וברחו למקום מבטחים מעבר לקו הירוק. כולם גם חוששים להגיע לבתים שהשאירו מאחור; הם משערים כי הבתים מוזנחים ואולי גם נפרצו, אבל אין להם מה לעשות...
ח"'כ וילן וחבריו, ח"כ קולט אביטל ואלון פנקס, לשעבר קונסול ישראל בניו-יורק - איתרו במהירות את המצוקה של המתנחלים המבודדים ומיהרו לנצל אותם למטרותיהם הפוליטיות. גדר ההפרדה העניקה להם תחמושת נוספת. לפני כמה חודשים הם יסדו את תנועת "בית אחר" שמבטיחה להעניק בחוק למתנחלים בית שווה ערך מעבר לקו הירוק.
"הממשלה מפקירה 15,000 משפחות מחוץ לגדר והופכת אותן לבנות ערובה", הם אומרים. "אנחנו באים להציל אתכם".
הח"כ וילן אומר שגורמים בלשכת שרון מעודדים את היוזמה שלו. שרון, לדעתו, מתח את גדר ההפרדה כדי שלא יישארו מאחוריה מתנחלים והוא עצמו רק בא ליישם בשקט את המדיניות הממשלתית הסמויה. מקורבי שרון מכחישים כאילו קיים שיתוף פעולה בין הצדדים. "אילו רצינו, היינו מפנים את חרמש ומבוא דותן ולא מחכים לח"כ וילן", הם אומרים. בינתיים, כפי שהתרשמתי בחדרה, היוזמה זוכה להצלחה. כל מי שלא הגיע לשטחים מסיבות אידיאולוגיות פתוח להצעות, בעיקר אחרי שראה מה קרה עם מתנחלי גוש קטיף, בעיקר אלה שהשתהו מדי.
גם בבית אריה, הסמוכה לקו הירוק וכביכול נהנית מתעודת ביטוח של השתייכות ל"גוש אריאל", קמה - כפי שדווח בעתונות - יוזמה לבקש פיצויים וללכת, לאחר שראו את תוואי הגדר, עם כביש-מסדרון צר המחבר אותם לישראל, נוסח ציר כיסופים. ויש עוד מקומות ביהודה ושומרון שבהם כבר נבט זרע הפורענות של מורך לב ויציאת הרוח מן המפרשים, שזרע שרון בגוש קטיף וצפון השומרון.
אנחנו, נאמני ארץ ישראל, כמו שרויים בתרדמת, אבל עוכרי וצוררי ישראל - כפי שמתואר בכתבתו של ירושלמי - אינם ישנים. לפנינו מאמץ מרוכז לחסוך משלטונות הגירוש ומצבא הגירוש את הטראומות של גירוש-בכפייה ולרוקן את היישובים "מרצון", במוות שקט, כמו שנרדמים בשלג.
יבורך הנוער, אשר ראשון נתן את האות לחידוש הקמת המאחזים, ובכך גילה אנרגיה חיובית, להראות לעצמנו ולזולתנו, שמוקדם לקבור את תנועת ההתנחלות.
זה הזמן לכל ישוב לעשות מאמץ עליון כדי לגדול. להביא משפחות חדשות, להביא רווקים, וכוונתי גם ליישובים הוותיקים, לא רק למאחזים. אין תשובה יותר טובה לשותפות הממאירה של "אבו" וילן ואריאל שרון מאשר עיבוי ההתישבות - עכשיו!
עד כמה שרויים כוחותינו בתרדמת יוכיחו שני מחדלים. האחד, הימנעות הרוב המכריע של פליטי הגירוש מלהתנחל מחדש ביהודה ושומרון. יש מהם המחפשים "שליחות לאומית" בנגב, אחרים הולכים לחבל לכיש, סמוך מאוד לקו הירוק, אבל מן הצד "הבטוח", ויש המרחיקים עד לגליל. וכי אינם יודעים שסיסמת "הגליל והנגב", שהופקד עליה לא אחר מאשר אבי האוסלואידים, שמעון פרס, לא קמה לחיוב אלא אך ורק לשלילה, שלילת יישוב יהודה ושומרון?
גם מצד היישובים שלנו לא ראיתי מאמצי-יתר למשוך אלינו את המגורשים, להציע להם בית חלוצי חדש, המשך המלחמה על חבלי הארץ המשוחררים, ומתוכם.
אחז בנו רפיון מסוכן, דווקא בשעת המבחן הקשה ביותר.
המחדל השני הוא קבלתנו בשתיקה את סיסמת "הגושים". גם ח"כים מקרב "הנאמנים" בליכוד דורשים בתוקף "לפתח את הגושים", "לבנות בגושים".
איך זה שאנחנו איננו שומעים מכל ה"הן" את הלאו הגדול המובלע בעצם המונח "גושים" - גירושם של אולי 100,000 יהודים נוספים מתוך אולי 100 יישובים, כולם בגב ההר? חיסול הכל - מחרמש, מבוא דותן, שבי שומרון, אבני חפץ ועינב ודרומה, כל גוש אלון מורה - הר ברכה - איתמר ויצהר, מחיקת תפוח ומגדלים, בואך גוש שילה שגם הוא מיועד חלילה להשמדה: שילה, עלי, מעלה לבונה, רחלים, שבות רחל ומזרחה, ואחר כך גם עופרה ובית אל ונווה צוף ועטרת, ודרומה. וביהודה - יישובים עד יישובי דרום הר חברון ועד בכלל, וכל זה - רק רשימה חלקית. זה הצד האפל, האמיתי, של "תוכנית הגושים", שמטרתה לנקות מיהודים את השטח המיועד ל"מדינה הפלשתינית בעלת הגבולות הזמניים" מבית מדרשו של שרון, ועל-פי מפת הדרכים.
סיסמת ההינתקות היתה המצאה של קופירייטר גאוני, מפני שהיא שתלה במוחו של קורבן הלוחמה הפסיכולוגית את הדימוי שהוא מרוויח משהו מן הניתוח הזה. לא איבר חיוני קוטעים לו, כי אם גידול סרטני. הוא לא מאבד כלום, מפני שמי שמתנתק - משתחרר. כאילו אומרים לאדם "תתנתק" ממיליון דולר, כדאי לך!
גם הקופירייטר שהמציא את "הגושים" הוא גאון. האמירה, שהגושים נשארים אצלנו, רומזת שמה שאנחנו עומדים לאבד הוא רק פירורים ושוליים, אבל את עיקר המפעל - הצלנו. אין שקר גדול מזה! במת ההר היא הגוש האמיתי, היא עיקר ההישג הציוני שבתנועת ההתנחלות, הישג ערכי-התיישבותי והישג אסטרטגי-ביטחוני. אם חלילה תיפול במת הר - השיירים, הקרויים בלשון סגי נהור "גושים" - יפלו מעצמם.
כאשר אנשי גוש עציון ובית אריה-עופרים ראו כיצד הגדר חותכת להם את אשליית הגוש לחתיכות, איך הגדר עוברת מתחת לחלונות בתיהם והעורף שלהם, אלפי דונם אדמות מדינה נגזל מהם - הם התחילו להבין ש"מלך הגוש" הוא מלך אביון, וכל "תוכנית הגושים" אינה אלא הברקה יחצ"נית של קופירייטר מוכשר. כי לאמיתו של דבר סוף תוכניתו של שרון הוא - במקרה הטוב - הקו הירוק.
נוכח כל הדברים האלה, הברורים כשמש, היכן מועצת יש"ע לזעוק חמס בפעולת הסברה פנימית ובדעת קהל החיצונית, נגד הונאת הגושים הגדולה? למה אף אחד אינו מציג לאנשי הליכוד, המפד"ל, ש"ס וגם לאיחוד הלאומי - שאלה "דוגרי": האם תשבו בממשלה שתפנה את אלון מורה? האם תתמכו בממשלה שתחריב את שילה ועלי? עופרה ובית-אל - אצלכם מחוץ לגוש? ומדוע אינכם יוצאים בפומבי נגד התוכנית הזדונית הזאת, שמאחורי התפאורה הכוזבת של שמירה על ה"גושים", מכשירה וסוללת את הדרך לחורבן הבא, במימדים גדולים פי 10 מן החורבן הקודם? מדוע אין שואלים, בפומבי, את אביגדור ליברמן: היישוב שלך, שאתה יושב בו, נוקדים שליד תקוע, שהוא בפירוש מחוץ לגוש. אמור לנו, גלה לציבור עכשיו, לפני הבחירות, האם אתה תגן עליו, או תפקיר אותו? האם תגרש את עצמך?
וגם בתוך היישובים שתוכנית הגושים מאיימת בפירוש על קיומם - שקט ודממה. למה היישובים, היודעים שהם הבאים בתור, אינם מתארגנים?
וזה מביא אותי אל הבחירות, שתתקיימנה לכל המאוחר באביב, ואל הפריימריז בליכוד שבהם ייקבע מי יעמוד בראשו, ואלה יתקיימו כבר תוך חודש-חודשיים.
היכן אנחנו, המתנחלים, והציבור העצום שמאחורינו, ב"שמחה" הזאת?
אין צריך לומר, שכל החפץ חיים חייב לעשות ככל יכולתו, ולא חשוב באיזו מסגרת, להדחת שרון מראשות הליכוד והמדינה. אם חלילה הוא יהיה ראש הממשלה הבא - טוב לנו ממנו עמיר פרץ, איש אוסלו וז'נבה, מראשוני "שלום עכשיו", המכריז בפירוש שבממשלתו תשב מפלגה ערבית ואשר ייסוג גם בירושלים ההיסטורית עד הבית האחרון ולא ישאיר בידינו סנטימטר מיו"ש. גם הוא טוב לנו מאריאל שרון, שהלך מאיתנו, שהפך להיות "אחר", ובפועל - בגלל ערמומיותו ודורסנותו והשתייכותו כביכול ל"מחנה הלאומי" - הוא מסוכן לנו פי כמה מן הצעקן והדמגוג, מן המגאפון המהלך על שתיים, ששמו עמיר פרץ.
גם על נתניהו אינני רוצה להשתית יותר מדי מלים, מפני שאינני מאמין לו ולהבטחותיו. מה גם שבמשך שנים הוא נמנע באורח עקבי מלהבטיח לשמור על היישובים, וגם היכן שהבטיח, כמו התנגדותו המוצהרת למדינה פלשתינית, הוא השתפן והתקפל.
אבל גם הטוב שבהם, עוזי לנדאו, מדבר על נכונות לוויתורים (אמנם אינו מוסיף "כואבים"), אם הם רק לא יהיו חד-צדדיים, והערבים יתנו תמורה, כלומר - פיסת נייר. וכאשר שאלו אותו על מה תוותר ועל מה לא תוותר, השיב שאסור לגלות את הקלפים לפני שהתחיל המשחק, מפני שמה שתכריז עליו כעל קו אחרון שלך, יהפוך מיד לקו הראשון, שממנו יתחילו הוויתורים. טיעון הגיוני ונכון. הצרה היא רק שטיעון כזה בדיוק שמענו בשעתו משרון.
צאו וראו איך כבשה "שלום עכשיו" את מפלגת העבודה! כי מי הם עמיר פרץ ויולי תמיר, אם לא מייסדי "שלום עכשיו"? אבל "גוש אמונים" לא כבש את הליכוד. צאו ראו, איך "מחנה השלום", במשך עשורי שנים לא התפשר, לא קיפל את דגליו, וגם כאשר כל הארץ היתה נגדו, כולל מפלגת העבודה, התעקש על מדינה פלשתינית ועל נסיגה מלאה - וניצח!
ואילו אנחנו חדלנו מזמן לדבר על ארץ ישראל השלמה ועל זכותנו על הארץ. אנחנו נסוגונו אל הטיעון הביטחוני והתאמנו את עצמנו כל הזמן לסגנונות וגם לתכנים שהוכתבו על-ידי הליכוד, שהעתיק מן השמאל.
שמא עכשיו, לאחר שכבר עבר עלינו חורבן, הגיע הזמן לדבר אמת ולברר בליכוד עד תום, מי עדיין נאמן באמת לארץ ישראל ומוכן להצהיר ולהילחם על כך? אם אין אף אחד - ננהג בהתאם ונוציא אחת ולתמיד מראשנו את הדימוי המוטעה, שהליכוד מפלגה לאומית.
בבחירות הקרובות, שנפלו סמוך כל כך לחורבן שעברנו, עלינו להיות מפוכחים, גלויים וישירים. כבר ראינו מה יוצא לנו מן הסיסמאות המעורפלות. ולכן: בעד מי אתה, ח"כ יקר מן הליכוד - בעד שלמות הארץ או שלמות הליכוד? לנו אתה או לצרינו?
כבר למדנו שמפני צרינו אנחנו מסוגלים להתגונן אולם אלה שהתחזו להיות לנו ולא היו - אלה הביאו עלינו את החורבן.
הגיע הזמן שנפסיק להיות "הפרייארים" של מה שנקרא "מפלגות הימין".
