יפרוש, או לא יפרוש, זאת השאלה.
"יפרוש", מעריך יו"ר מפלגת "האתרוג", הפרשן אמנון אברמוביץ', והוא מנמק: "שרון נחוש להמשיך במפת הדרכים, וזה כולל פירוק מאחזים בלתי חוקיים. המורדים ימררו לו את החיים. יש לו רצון לנתק את עצמו מהמפלגה עם המרכז השנוא"...
"לא יפרוש", מנדב הערכה משלו הכתב הפוליטי של ערוץ 2 אודי סגל. גם לו יש נימוקים: "למרות הסקרים המחמיאים, בסוף יסתבר שהציבור מצביע על-פי דפוסים קבועים. על זה צריך להוסיף את הבעיה של הכסף. עומרי במידה רבה, מנוטרל"...
בערוץ 10, שמענו את עמנואל רוזן מעריך: "יפרוש", ודן מרגלית: "למרות הפיתוי להישאר, בכל זאת יפרוש". איילה חסון מעודדת לפרוש. כנ"ל בן כספית. בעיתונים קראנו על הנטייה לפרוש. קביעה חד-משמעית, לא שמענו מאף פרשן.
הסיבה שאף אחד לא ממש יודע מה יעשה שרון היא שהוא עצמו טרם החליט. בינתיים הוא נהנה לראות את כסיסת הציפורניים של חלק ממתנגדיו שחוששים למקומם בכנסת הבאה, ואת שוחרי קרבתו בליכוד, שרוקדים לכבודו, ריקוד קרב אינדיאני, ושרים לו "מה יפית".
אלא ששרון שונא את מפלגתו. הוא רואה אותה כעוגה מוזרה המכילה אבקת ויאגרה (חסידיו השוטים שמוכנים ללכת איתו עד הסוף), צימוקים (אולמרט, בראון, לבני, אפללו ואחרים) וחרצנים של זיתים (לנדאו, אדלשטיין, מיכאל רצון ואחרים). ובאנלוגיה הזו, ביבי הוא מוקש בפה.
אמנם אבקת הוויאגרה מטעינה אותו באנרגיות והצימוקים מביאים את הכיף, אלא שתמיד קיימת סכנה שישבור שן בגלל איזה חרצן. החרצנים האלה הם הסיבה להתלבטות. אותם סקרים שמנבאים לו ניצחון, מראים שאם יעמוד בראש הליכוד תהיה לו מפלגה מלאה חרצנים.
ואם קבוצת "הצימוקים" רואה בו כמי שבזכותו אפשר לזכות בנתח שררה, הרי ש"החרצנים" רואים בו כמי שגנב להם את המפלגה. לא בגלל שהתפכח אידיאולוגית - הרי הוא התחיל את הקדנציה השנייה עם ליברמן, איתם, ולנדאו, אלא משום שבמנוסתו מכתב אישום, הוא נאלץ לבקש מקלט בחיקו הבטוח של השמאל.
מאלה שמע: אם אין ארוחות חינם, קל וחומר שאין מקלט חינם הכולל ארוחות. בטח לא למי שמכונה "אבי ההתנחלויות", וברקורד שלו כתוב כמה מילים על סאברה-ושתילה. רוצה מקלט מעדנה ארבל וחברותיה? אין בעיה. רק לפני זה יש עניין קטן. העם השליך בבחירות האחרונות את האידיאולוגיה של מצנע לפח, אתה תוציא, ותממש אותה. במקרה כזה תזכה להגנה מלאה. והוא הסכים. ומאז, ה"חרצנים", ביחד עם נתניהו, מחכים לעיתוי מתאים כדי להתפוצץ לו בפה. הוא יודע את זה.
כלבי השמירה, אלה עם האג'נדה השמאלנית המובהקת, שונאים את ה"חרצנים" בגין יושרם. התעקשותם להיאבק על האידיאולוגיה שהביאה אותם לפוליטיקה, מעצבנת אותם. בכל הזדמנות ידברו בהם סרה ויפיצו את דיבתם רעה. במקביל יגוננו על ה"אתרוג". הסקרים מוכיחים שנכון לעכשיו הם רואים ברכה בעמלם. הציבור שונא את הישרים, ומתלהב מהאבא של הפושע.
והנה הגיע רגע ההכרעה. העוזרים מביאים לו את העיתונים, כדי שיתבשם מהסקרים. "תפרוש", הם מייעצים לו, "ותקים מפלגה חדשה. לפי הסקרים, אחרי הבחירות, נחגוג עם עוגה בלי חרצנים".
מבחינתו של הדיקטטור, מדובר בחזון אחרית הימים. גם להיות ראש ממשלה, גם לעשות קואליציה חופשית עם השמאל, והכי חשוב - גם לראות בריסוק הליכוד בראשות נתניהו? מה יש פה להתלבט?
הניחוש שלי: לא יפרוש. מפני שעדיף לו לשבור שן פה ושם, ולא לקחת את הסיכון האולטימטיבי. פרישתו מהליכוד עלולה לגרום לפרישתו מהחיים הפוליטיים מהר יותר מכפי שהיה רוצה. עדיף לו, לקחת את הסיכון.
הנה לכם הנימוק:
שרון יודע שהוא מכהן בתפקידו בזכות החוק המתיר לחשודים לשתוק בחקירת משטרה. מפחיד אותו שפתאום יקום חבר ליכוד, מאלה שליוו את עמרי במסלול הפלילי, שיפתח את הפה ויספר הכל. הכל פירושו: "אבא אריאל ידע על התרומות הבלתי חוקיות. יתרה מכך, זה הוא שעשה את החיבור בין התורמים לבין המתרימים".
מכאן, כדור השלג יתגלגל, ויגלגל אותו מכאן.
הערכתי מבוססת על הודאתו של עמרי בכל האישומים נגדו. אל יקל הדבר בעיניכם. הודאה זו חיסלה את הקריירה הפוליטית שלו ועלולה לשלוח אותו אחר (אי) כבוד לכלא. היה יכול לנהל משפט ארוך אלא שהאלטרנטיבה נראתה לו ולעורכי דינו יותר גרועה. במהלך משפט כזה, עדים שיופיעו, יכולים להפליל את האבא.
ואם עמרי הסכים לסכן את החופש שלו, אז לאבא אריאל אין הרבה ברירה. הוא יצטרך להסתכן באכילת פרוסות עוגה עם חרצנים. ואם יתברר שטעיתי, אתנחם בהפצת סלידתי מהמושחתים...
