מערכת הרפורמות במבנה המשק והסקטור הציבורי שהנהיג בנימין נתניהו בשלוש השנים האחרונות הוכיחו כי עם כל הביקורות והלחימה העיקשת של ההסתדרות וועדי העובדים הגדולים, יש במדינת ישראל נכונות ובגרות של האזרח לקבלת שינויים משמעותיים בסביבה בה הוא חי ומתפקד.
אם סברנו במשך שנים כי השינוי הוא "אויב" - תזה אותה טיפחו באופן שיטתי ואגרסיבי ביותר במשך שנים איגודי העובדים, כשהבולטים ביניהם הם עובדי הנמלים, ארגוני המורים, והוועדים של בזק וחברת חשמל - כל זאת בניצוח ההסתדרות (הישנה והחדשה) - הנה התברר כי האזרח והחברה הישראלית פתוחים לשינויים ויש בכוחם את הפוטנציאל גם להתאקלם לשינויים אלו.
די אם נזכיר את הרפורמה במס, הרפורמה בשוק ההון, איחוד אגפי המיסים, מעבר מע"צ לחברה ממשלתית, הפעלת מודל "ויסקונסין", הרפורמה בנמלים, הפרטת בזק, הטמעת דוח דברת ועוד רפורמות מיני רבות. הציבור הישראלי, כאמור, הוכיח את בגרותו ונתן אמון בשיקול הדעת של מערכת השלטון.
שתי בעיות טרם טופלו: השחיתות הפוליטית והציבורית ופערי השכר והעוני. נראה כי גם אלו בתהליכים מתקדמים של "מחשבה מחדש".
אין ספק שבחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, בשילוב עם סיום האינתיפאדה במתכונת השנים האחרונות, סוללים את הדרך לשני כיוונים חדשים: האחד - חשיבה מחודשת, הפעם יותר קונקרטית, לגבי תקציב הביטחון ושיעורו מהעוגה הלאומית; והשני - מציאת שביל הזהב בין כלכלה מודרנית וחופשית לבין קידום השכבות החלשות ומתן אפשרות לאוכלוסיה זו לחיות בכבוד.
אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון מהכיוון הפלשתיני או מ"נציגי" אל-קעידה, המבקשים, מן הסתם, גם לחדור לתוך ישראל, ובהנחה שארה"ב תמשיך לתת לישראל את המעטה הביטחוני האסטרטגי מעצם המשך נוכחותה בעירק והלחץ שהיא מפעילה על סוריה ואירן - הרי הבחירות הקרובות יהיו כאלו שבראשן יעמוד הנושא הכלכלי-חברתי.
אולם אין להסתפק רק בכך. נראה כי מדינת ישראל בשלה גם לשינויים שלטוניים ובעיקר שינויים במכניזם ובמבנה הממשלתי.
גורמים רבים בחברה הישראלית, ובעיקר במכוני מחקר למיניהם והאקדמיה, הציעו בשנים האחרונות הצעות רבות ומגוונות לשינוי מבנה המשטר בישראל, לעיצוב חוקה מסוגים שונים - הגיעה השעה להסתער על הצעות אלו ולנסות להפוך את ישראל למדינה מערבית מתקדמת.
זוהי גם השעה לעסוק באופן אגרסיבי ומסיבי במבנה הממשלה - ולאו דווקא מהשיקול התקציבי-ציבורי, אלא מהשיקול הענייני.
מבנה הממשלה הישראלית לא שונה כמעט מיום הקמת המדינה. העובדה כי משרדים או חלקיהם נדדו משר זה לאחר אין בהם בכדי ליצור שינוי ממשי בדרך הטיפול של הממשלה בבעיות המדינה ולקדם את האתגרים העומדים בפנינו.
הנה, לדוגמה, בניו-זילנד הוקם לפי ארבע שנים "המשרד לפיתוח חברתי" - משרד מודרני העוסק בריכוז כל הפעילות הממשלתית בתחום הרווחה, בגיבוש והפצת ידע ומחקר בתחומים אלו, בפעילות בשטח באמצעות מרכזי טיפול, שירותים ומידע המפוזרים בכל המדינה ובגיבוש כל האמצעים הדרושים לטיפול בחברה, במשפחה, בקשישים וגימלאים, בילדים בסיכון, במתן סיכוי לצעירים, בהעצמת האזרחים ובעיקר החלשים ביניהם, ובריכוז הפעילות של ארגוני המתנדבים והעמותות למיניהם.
דוגמה זו מניו-זילנד הרחוקה בהחלט יכולה להוות פוטנציאל חשיבה לגבי כל מערך הטיפול החברתי בישראל, אשר חלקים ממנו נמצאים בכמה וכמה משרדי ממשלה: משרד הרווחה, משרד התמ"ת והתעסוקה, משרד החינוך, משרד הבינוי והשיכון ומשרד הקליטה.
כעת זו ההזדמנות לבנות את ממשלת ישראל על-פי מודל של ארבעה ראשים: מערכת הביטחון, המערכת החברתית (לרבות חינוך), המערכת לפיתוח תשתיות לאומיות והמערכת לפיתוח כלכלי ומסחרי, ולהתאים מחדש את משרדי הממשלה למבנה זה.
הגיעה השעה לחשוב על מבנה הממשלה לא לפי שיקולי קואליציה ו"לשמור" כמה משרדים ליעד זה. במשך שנים הפקירה הממשלה נושאים חשובים ביותר והפקידה אותה בידי זרמים ואנשים אשר לא ראו את הבעיות של המדינה בראייה מודרנית ומתקדמת ולרבים מהם גם לא היו הכישורים לכך.
כעת הזמן לנסות ולהביא לשינוי במבנה הממשלה לכיוון עיצוב מערכת מודרנית המסוגלת להתמודד עם אתגרי העתיד באופן יעיל. הגיעה גם השעה לעסוק ביעילות ההפעלה של תקציבי המדינה והמערכות הבירוקרטיות - נושא שלכאורה נראה שולי מול קביעת המדיניות המאקרו כלכלית-חברתית - אולם בעל השפעה רבה על יכולתו של הממשל לטפל בבעיות האומה.
ככל הנראה לא יעמדו חודשים רבים עד הבחירות הבאות כדי ליצור את הלחץ המתאים להביא לשינויים אלו. לא ניתן לבצע שינויים אלו מתוך הממשלה והכנסת ולכן על האקדמיה ומכוני המחקר למיניהם לשנס מותניים יחדיו ולפעול בנמרצות לגיבוש הצעות בתחום זה ולשווקם כך שיהפכו נושאים מרכזיים במסעות הבחירות של המפלגות ויהוו גורם מרכזי בשיקולים של הבוחר במי לבחור.
