גזענים נמאסתם - עד מתי תרכבו על האוכף המרקיב והמתפורר של "השד עדתי"?
הורי עלו מפולין בשנות ה-30. על-פי תורת הגזע הישראלית האווילית אני אשכנזי. העובדה שנולדתי בישראל אינה פוטרת אותי מהתווית העדתית האינפנטילית. למרות שהתחנכתי כאן, הגזענים המגונים רודפים אותי ואינם מרפים ממני. הם שבים ומזכירים לי את "עוון" האשכנזיות שלי, כשעל צווארי הם תולים קופת שרצים גדושה בסטיגמות חסרות השחר, שהשוטים החשוכים מאמינים בהן.
סטיגמות מטומטמות אותן הם מדביקים ללא בושה על ילידי הארץ, מיד לאחר שווידאו היכן נולדו הוריהם, אפילו שהלכו לעולמם זה מכבר.
העובדה שהורי ילידי פולין, משמעותית בדיוק כמו שהורי עמיר פרץ הם ילידי מרוקו. אלה גם אלה, מנוחתם עדן. עמיר פרץ מרוקאי ומזרחי בדיוק כפי שאני פולני ואשכנזי. אמי הכינה גפילטע פיש כפי שאמו של עמיר הכינה חריימה, ביג דיל. את שני "המטעמים" אני מתעב במידה שווה.
"המרוקאיות" או "המזרחיות" של עמיר פרץ, אינה מעלה ואינה מורידה מכישוריו להיות או לא להיות ראש ממשלת ישראל. בדיוק כמו שליטתו באנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, או יידיש.
באחד הימים, כשבני היה בן עשר, הוא שאל בתמימות של ילד: "אבא, מאיזו עדה אנחנו?" השבתי לו שאנחנו ילידי הארץ, ולעדה אין כל משמעות בחיינו.
כשהגיע לפרקו, הצטרפה למשפחתנו כלתנו האהובה שהוריה ילידי מצרים. הזוג הצעיר העניק לנו שתי נכדות מקסימות: לאיזו עדה הן משתייכות, רבותי הגזענים השוטים? הן אשכנזו-מזרחיות או שמא פולנו-מצריות?
הבל הבלים, את העדתיות הנלעגת הזאת היינו צריכים להשליך מזמן לפח האשפה של ההיסטוריה ההיסטרית שלנו.
או למשל הגאווה הלאומית שלנו ב"אם היהודיה", הקרויה גם "היידשע מאמא". לא אשכח את אותה שבת, כשנכנסנו לחנות ערבית (בירחי הדבש שלבלבו בשכונות התפר הירושלמיות) להצטייד בממתקים כדי לצ'פר את בננו שהיה אז בטירונות צנחנים. המוכרת, שהכירה אותנו היטב, שאלה למי מיועדים הממתקים. כששמעה שהם עבור בננו החייל, הפטירה בחיוך לאשתי: "מעניין, את מסורה לבן שלכם כמו אם ערביה".
קרוב למיליון עולים הגיעו אלינו בעשור האחרון מברית המועצות לשעבר. לאיזו עדה הם שייכים? לדעת הגזענים השוטים, רובם מתויגים כאשכנזים. אין שטות גדולה מזו: המשותף לי ה"אשכנזי" עם עמיר פרץ "המרוקאי", רב מהמשותף עם העולה "האשכנזי" מרוסיה.
הגיע העת להרפות מהנושא העדתי המשוקץ, להניח לפגר המובס הזה, להשתחרר מהדעות הקדומות חסרות השחר, ולאפשר לבנינו ונכדינו לגדול ולהתפתח חסרי זהות עדתית. זהות אותה כופים עלינו פוליטיקאים נבערים, בשיתופם של עיתונאים ציניים רודפי סנסציות, בברית מתועבת השולפת מדי פעם מקברו את הבר-מינן המתפורר, הקרוי "השד העדתי".
