שנת 2002 היתה עד כה, וכפי הנראה תמשיך להיות, שנה קשה לחברה הישראלית. המשך המיתון הכלכלי והגידול בהוצאות הביטחון השוטפות מחייבים בחינה מחדש וניהול חסכוני ויעיל במיוחד של תקציב המדינה הנוכחי.
כבר בראשית הדרך ההסתדרות סברה שמדובר בתקציב שאינו תואם את נסיבות השעה ואת צורכי המשק, וגם היום אנו סבורים שהממשלה טועה בסדרי העדיפות הכלכליים-חברתיים שלה.
בתקופה זו, כאשר קצב הצמיחה השנתי עלול לרדת מתחת לרף המינימום שנקבע ל-2%, וכאשר הוצאות הביטחון הנוספות מהוות רק נתח קטן יחסית מן הגירעון הצפוי בתקציב, יש להיזהר מאד מנקיטת צעדי מדיניות כלכלית-חברתית בהולים ובלתי שקולים.
כפי שחשוב למצוא בהקדם מקורות נוספים לכיסוי גירעון העתק המתממש לנגד עינינו, כך חשוב שהדבר יעשה בזהירות כלכלית - מבלי לחסום את הסיכויים לחידוש הצמיחה במשק עוד השנה, ובהגינות חברתית - מבלי להכביד הכבדה שרירותית נוספת על נושאי העול המסורתיים - בגין העדר מדיניות כלכלית בשנים האחרונות - ציבור השכירים.
יתרה מזו, מבחינתה של ההסתדרות מהלכי חירום אלה - אסור שיפגעו פגיעה נוספת באוכלוסיות הגמלאים, המובטלים ומשפחות קו העוני, שכל פגיעה נוספת ברווחתם הדלה ממילא (כגון, ייקור שירותי הבריאות ומחירי התרופות, הקפאת קיצבאות הביטוח הלאומי, או קיצוץ רוחבי עיוור...) רק תהווה עדות נוספת לאטימות הלב ולריפיון הדעת שאחזו לאחרונה במעצבי המדיניות הכלכלית-חברתית במחוזותינו.
תוכנית הגזירות של האוצר היא למעשה הוצאה לפועל של רעיונות ישנים, שהעלו אבק במגירותיו, ללא כל קשר למצב הביטחוני. נהפוך הוא, בחסות המצב הביטחוני ובכסות מבצע "חומת מגן", מנסה האוצר ליזום ולבצע בציניות ובעורמה מדיניות אנטי חברתית בעליל, לחתוך בבשר החי, ולהתחמק מהצורך להתמודד עם סדרי העדיפות האמיתיים של השעה - דילול מצבורי השומן של כלכלת השפע שמאפיינת מגזרים "מיוחסים" במשק.
"התרגילים" של האוצר, והקלות הבלתי נסבלת שמסתמנת בממשלה המחפשת את הכסף מתחת לפנס ולא במקומות שבו הוא מצוי בשפע, תאלץ את ההסתדרות לזעוק: זה לא יעבור!
דווקא המצב הביטחוני הבעייתי, המתמשך, מחייב את הממשלה לנקוט צעדים מקוריים ואמיצים, שיביאו לאיתנות חברתית בשיאה, אשר בהכרח מושתתת על צדק ורגישות חברתיים. למהלכים אלה לא רק שההסתדרות היא שותף טבעי ורלבנטי, אלא שהיא גורם שותף שלא ניתן לסלקו ולהעלימו מהזירה, על אפם ועל חמתם של שוחרי רעתה.
אם ממשלת האחדות תתגלה חסרת בושה ותגלה רפיון מול האוצר וחוסר אחריות מול הציבור, תיאלץ ההסתדרות להפגין את מלוא כוחה והשפעתה, ולהוביל את אזרחי ישראל למאבק חברתי נחוש ובלתי מתפשר - "חומת מגן" חברתית נגד הקפאת שכר בחוק, נגד פגיעה בקיצבאות הביטוח הלאומי, נגד הפליה מובנית של מגזרי אוכלוסייה חלשים ו"שפנים" נוספים ששר האוצר מחביא עדיין ב"אוצר" תחבולותיו.
חברה שסועה עם 200 אלף מובטלים ופערים חברתיים מן הגבוהים בעולם, חייבת לבנות לעצמה גם חומת מגן חברתית.
אפשר ואפשר לגייס את האמצעים התקציביים הדרושים מבלי לפגוע בחלשים, ומבלי לפעול באופן חד-צדדי למען פגיעה חקיקתית חסרת תקדים בהסכמי השכר, שמעצם טיבם וטיבעם מושתתים על הדין ועל ההסכמיות.
גזירת הקפאת שכר השכירים מכוח חוק תהווה, כאמור, תקדים מסוכן שאין לו אח ורע במדינות נאורות, ותפגע בנשמת אפו של משפט העבודה הקיבוצי. יתר על כן, אם תצליח הממשלה, חלילה, באקט אנטי-חברתי זה, יהיה בכך משום ענישה כפולה ומכופלת של ציבור השכירים.
במה דברים אמורים? שאם סך-כל הקיצוץ שמבקשת הממשלה להשיג הינו בסדר גודל של 13-11 מיליארד ש"ח, הרי מידת הקורבן הנתבעת מן השכירים משוועת לשמיים. שווי קורבנם מסתכם בכ-8-7 מיליארד ש"ח. פירוש הדבר, שעיקר הנטל נופל שוב על ציבור השכירים. אוי לממשלה שכך נראית חלוקת הנטל ה"צודקת" בעיניה הכהות מראות נכוחה את פני האומה ומצבה.
יובן איפוא כי ההסתדרות, כארגון היציג של מספר העובדים הגדול במדינה, אינה יכולה בשום פנים להסכים להתערבות המחוקק בהסכמי העבודה מחד-גיסא, ובוודאי כאשר במירב העול עתיד לשאת ציבור העובדים.
ההסתדרות אינה מסתפקת בביקורת גרידא. לדעתנו, ניתן להשיג את יעדי הקיצוץ על-ידי הנהגת מדיניות שונה, אשר להלן עיקריה ותוצאותיה החזויות:
אפשר לגייס 11-13 מיליארד ש"ח מבלי לפרום את הרקמות החברתיות, וזאת למשל על-ידי העלאת יעד הגירעון ב-1% (4 מיליארד), קיצוץ בתקציבי הממשלה בסעיפי "תחום הפעולה הכללי" (2 מיליארד), העלאת המיסוי בעשירון העליון (2.5 מיליארד), העלאת תקרת תשלומי הביטוח הלאומי (1.5 מיליארד), העלאת שיעור המע"מ על מותגי יוקרה (0.5 מיליארד), הקפאת ביצוע הרפורמה של ועדת רבינוביץ בתחום הנדל"ן (0.7 מיליארד), צימצום ההטבות במס הכנסה (2.5 מיליארד), ביטול שיפוי מעסיקים בתקציב המדינה (3.45 מיליאר ש"ח), טיפול נחרץ בהון השחור (4 מיליארד), מס על פעילות ספקולטיבית בבורסה (1 מיליארד). היינו, בסיכום ביניים, עד הנה, בסכום קרוב ל-19 מיליארד ש"ח. והרשימה עוד ארוכה.
השעה היא שעת משבר. שעה יפה לשיקול דעת מפוכח, ליושר ולהגינות גלויים לעיני כל ולשיתוף פעולה של רצון טוב.