"כזה כאילו", כך ניתן היה להגדיר את מהותה של המערכת המפלגתית בישראל עד שנבחר עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה וגרם לרעידת אדמה פוליטית עזה שטלטלה את כל המוסכמות. בעקבות הזעזוע יעמדו למשפט הבוחר הישראלי, תוך זמן קצר, מספר אופציות ברורות ומדויקות להצבעה.
עד לרעידת האדמה היו רוב המפלגות ששיחקו במגרש הפוליטי עטופות בתחפושת פורים. מה שנראה כמציאות לא היה מציאותי אלא מסווה של מציאות מדומה. לדוגמה: מפלגת העבודה, שבמשך שנים רבות הגדירה את עצמה בעיני הציבור כמי שכל מהות קיומה מצוי בתחום הסוציאל-דמוקרטי, ישבה בממשלותיו של אריאל שרון, איש תנועה לאומית-ימנית, שנבחר על בסיס האידיאולוגיה של מחנה הימין.
זה ועוד: העבודה הפכה ממפלגה הדוגלת בשוויון לכל, בעידוד תקציבי רווחה שהרחיקו רבים ממעגל העבודה, לגוף פוליטי שתומך במדיניות הכלכלית הקפיטליסטית של הימין. לעומת זאת, הפך שרון הימני, משום מה, למייצג הנאמן ביותר של אמונות השמאל - הדוגלות בהינתקות חד-צדדית, בפינוי ישובים יהודים, במדינה פלשתינית. בקיצור: כל מה שמפלגת העבודה חרתה על דגלה.
לא רק שתי המפלגות האלה התחפשו למה שהן לא. גם שינוי של טומי לפיד, שהרבתה לדבר בשם "מעמד הביניים" וטוהר המידות הציבורי, הפכה למפלגה אנטי-קלריקלית כמעט, בעלת מתווה כמו-גזעני, שאימצה לעצמה את שיטות הסחיטה שהיו מקובלות במגזר החרדי.
עובדה: כאשר נתבקשה שינוי להצביע בעד תקציב המדינה - שבו תמכה - תבעה וקיבלה 700 מיליון שקל, אותם ייעדה למטרות הקרובות לליבה וללב ציבור בוחריה. מה זה אם לא סחיטה?
גם מפלגת השמאל הקיצוני מרצ/יחד שרוממות השלום בגרונה והיא מגיבה בשלילה נחרצת כאשר מישהו בסביבתה מזכיר את המלה שרון - תמכה בראש הממשלה עד בלי גבול כאשר, לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, התחיל להוציא אל הפועל את המדיניות הפוליטית שהיתה חרותה על דגלי מחנה השמאל.
עד שהגיע לשכונה בחור חדש. עמיר פרץ. פרץ - איש מחנה "שלום עכשיו" באמונתו העקרונית, הצליח במקום שבו כשלו האחרים. הוא גרם לזעזוע שאיים להטביע את הספינה. לפתע נפלו כל המסיכות. לפתע נאלצו כל השחקנים על במת האשליות של הפוליטיקה הישראלית לחשוף את דמותם האמיתית.
שרון וחבורת השרים שלו, עושי דברו הצייתנים, חשף באחת את דמותו האמיתית והוכיח כי הוא באמת מפא"יניק המייצג נאמנה את אמונות השמאל. מפלגת העבודה, שבמשך שנים התקרבה עד מאוד למצב סופני, התעוררה לתחייה תחת שרביטיו של פרץ ומיצבה את עצמה בשמאל הקיצוני.
הסכמי אוסלו טובים לה; שכר מינימום של 1000 דולר לחודש ראוי לה; פינוי כל שטחי יהודה ושומרון ומסירתם לרשום הפלשתינית תמורת הסכם שלום - ממש משובח; עקירת ישובים נוספים, משנת יוסי שריד ויוסי ביילין, חשובה מאין כמותה.
מנקודת ראותם של אזרחי ישראל, בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר העבודה היתה אירוע חשוב ואולי אף מכונן. מעכשיו הכל יהיה ברור. רמז לבאות ניתן אולי למצוא כבר בספר בראשית המספר על כך שבעת הבריאה היתה הארץ תוהו ובוהו. באנדרלמוסיה הזו רק אלוהים יכול היה להכניס סדר. ואכן, אלוהים נהג בחוכמה. הוא מיתג את העובדות וקבע כי האור ייקרא יום והחושך ייקרא לילה.
מעתה ואילך יוכל הבוחר הישראלי לעשות כמעשהו של האל שבשמיים, למתג באופן מדוייק את כל המפלגות ולדעת בדיוק בעבור מי הוא מצביע.
משנת הליכוד המרכז-ימני תהיה ברורה וחד-משמעית, הן בתחום המדיני והן בכלכלי; משנת פרץ-שרון תהיה ברורה אף היא ובמידה רבה זהה, כאשר שרון דבק במדיניות השמאל ופרץ במדיניות השמאל הקיצוני; שינוי תהיה מפלגת מרכז הדואגת למעמד הביניים הבורגני-חילוני ותמשיך להטיף לשינאת החרדים-דתיים, וכל אחד יוכל לבחור - ולהצביע - בעבור האופציה המתאימה לו ביותר.
הגיע יום הבוחר. הפעם תהיה הבחירה הרבה יותר קלה. בלי הסוואות, בלי סיסמאות-סרק ריקות מתוכן אמיתי, בלי זריעת אשליות וסיפורי בדים. ומתוך התוהו ובוהו הפוליטי תצוץ ותתחדש - בעזרת האל - תקוות הדמוקרטיה.
