באחד הבקרים של חודש ספטמבר הגעתי עם רכבי לבית המשפט העליון, כשעימי מספר קלסרים כבדים. בפתח החניה הובהר לי על-ידי אנשי הביטחון כי מזה מספר חודשים חל איסור גורף על עורכי הדין לחנות בחניון בית המשפט העליון, ולדברי האחראי במקום, הדבר נעשה "על-פי הסדר עם לשכת עורכי הדין". זאת, לאחר שבמשך השנים מאז נפתח בית המשפט העליון במבנהו החדש, החניון היה פתוח לחניה בפני עורכי דין בכל עת.
לאחר בירור שערכתי נפרשה לפני "תוכנית השלבים" שהביאה למצב המרגיז והבלתי אפשרי הזה. בשלב הראשון "הולאמה" מחצית החניון לטובת חניה של עובדי בית המשפט. בשלב השני הולאם עוד רבע מהחניון, ונותר אך רבע לחניית עורכי דין, כשזו הוגבלה אך ורק לעורכי דין המופיעים באותו יום. כעת, בשלב השלישי, הולאם כל החניון לטובת עובדי בית המשפט. למרות זאת, לעורכי הדין מהפרקליטות החניה מותרת כרגיל.
באתר לשכת עורכי הדין מצאתי הודעה מיום 4 באפריל השנה, לפיה החל מאותו החודש, "בשל אילוצים שונים של בית המשפט העליון, לא תתאפשר עוד חניה לעורכי דין או אורחים והחניה תהיה מעתה בתשלום בחניון הלאום שמעבר לכביש".
אכן, ישנו "חניון הלאום" הממוקם כמה מאות מטרים מבית המשפט העליון, ומחובר באמצעות גשר אל רחבת בית המשפט. ואולם אני סבור שאיסור החניה לעורכי הדין בחניון בית המשפט עצמו הינו איסור לא צודק, מעליב ומקומם, כאשר הסיבה העיקרית לכך היא נוחיותם של עובדי בית המשפט.
הכללת עורכי הדין בנשימה אחת עם "אורחים", היא בדיוק מקור העיוות שהביא למצב זה.
עורכי הדין המופיעים בפני שופטי העליון אינם אורחים אלא שחקנים מרכזיים בבית המשפט העליון. הם אחראים לתשלומי האגרות ומהווים בפירוש "קציני בית המשפט", וזאת לא רק לצורך החלת חובות אתיות שונות עליהם, אלא מעמדם הוא כזה, וצריך להיתפס ככזה מבחינה מהותית.
בכל הכבוד והענווה, עורך דין המקפיד להגיע לדיון בעליון מחויט ומעונב אינו אמור להיגרר עם תיקים כבדים מאות מטרים - בחום הכבד של הקיץ ובגשם ובשלגים של החורף הירושלמי - לחצות גשר ולהגיע סחוט, מרוט, עצבני, מיוזע או מקורר לדיון שיכול להכריע גורלות של אנשים וחברות.
יתרה מזו, עורך דין המגיע לדיון בבית המשפט העליון איננו במעמד פחות מזה של עורך דין מפרקליטות המדינה, והקדימות שהוענקה לכל עובדי בית המשפט העליון על פני ציבור עורכי הדין, אשר לצורך כך הולאם החניון עבורם, הנה שגויה מעיקרה והפוכה לחלוטין; דווקא עובדי המנהלה של בית המשפט העליון הכוללים מזכירים, מזכירות מאבטחים וכיוצא באלה, הם אלו שיש למצוא עבורם הסדר חניה אחר, לטובת עורכי הדין הבאים להופיע בבית המשפט העליון.
מקוממת במיוחד העובדה שעל-פי לשון ההודעה המפורסמת באתר הלשכה, האיסור הנדון התקבל "בתיאום עם לשכת עורכי הדין". אינני יודע מיהו הגורם שבתיאום עימו הושג איסור כה לא צודק זה, ואני סבור שיש, באופן דחוף, לשנות מצב מעוות זה.
אם ציבור עורכי הדין לא יכבד את עצמו ולא יבקש לעמוד על מלוא זכויותיו מול שפע החובות המוטלות עליו - אזי ברור שאין מי שיעשה זאת עבורו. נדרשת כאן התערבות דחופה של הלשכה.