מטחי הקאסמים בגבולות אשקלון, על קיבוץ זיקים וסביבתו, ומטח הקטיושות על קרית-שמונה מגבול לבנון, הם המשך טבעי לחוסר בתגובה הולמת מצד צה"ל, על התנהגות ארגוני הטרור בדרום ובצפון.
נמאס לשמוע, אחרי כל התקפת טילים, את שר הביטחון ואלופי צה"ל מדקלמים קלישאות שחוקות, על אודות צה"ל ויכולתו לטפל בקסאמים ושולחיהם.
קשה לשמוע את תושבי קרית-שמונה וקיבוץ זיקים, תושבי אשקלון ושדרות, שצודקים בטענותיהם על חוסר בתגובה הולמת, חוסר מיגון, וחוסר מעש בטיפול באירועים.
כמה פעמים אפשר לראיין תושבים וילדים, שיספרו כיצד הרגישו, היכן היו בזמן הפיצוץ, כמה זמן לא ישנו, ואם הם מתכוונים להישאר או לעזוב את המקום.
הגיעה העת לפעול ביתר נחישות, ביתר עקביות, ביתר עצמה, ולהוכיח לציבור ולעולם שצה"ל הוא צבא מנצח, שצה"ל הוא צבא ההגנה לישראל ותושביה.
כאשר התגובות מסתכמות בירי עקר על שדות ובתים ריקים, ורעש התותחים מפחיד ומפריע לישובים ולתושבים שליד הסוללות, יותר מאשר לפלשתינים בעזה - זה מצחיק.
כאשר חיל האוויר מבצע מטחי בומים על-קוליים, ויורה על כמה מבנים ריקים, שזוכים לשם "מעבדות נפץ", "מוסכים לייצור קסאמים", או "דרכי גישה" - הרי זה כמו לייצר מסך עשן לתושבי ישראל, כאילו מבצעים פעולות גמול, אבל למעשה הדבר דומה יותר לאוננות ביטחונית.
אז נכון שיש בינואר בחירות בראשות הפלשתינית, ואבו-מאזן והפת"ח במצב קשה מול החמאס המתגבר. אז נכון שגם בישראל יש בחירות במרס 2006 ופריימריז בעבודה, אז מה? בשביל זה, צריכים תושבי הצפון, לחיות שעות וימים במקלטים, או משפחות הטירונים לשבות מול גדרות מחנה הטירונים בזיקים, ולשלוח את הילדים עם עורכי דין להתייצב למסדר בוקר.
אם יש לצה"ל תשובה-תגובה, תופע מיד. פיזור התראות בכתב בדרך האוויר בעזה הוא דבר טוב, מתיישב עם הוראות המשפט הבינלאומי, עושה רושם טוב בתקשורת המקומית והבינלאומית. יצירת אזור ביטחון סטרילי שמבוקר באש באמצעות מטוסים, תותחים טנקים ואמצעי עזר אחרים - זה טוב אבל לא מספיק יעיל. בנוסף לכך, מה שטוב בעזה, לא תמיד מספיק בגבול הצפון, בשל השוני בתנאים ובכוחות הפועלים.
על צה"ל להשיב אש למקורות הירי, אין הכוונה לשטחים פתוחים או לבתים ריקים, אלא על ירי במובנו הצבאי, עם ההשלכות הקשות והלא נעימות, של פצועים והרוגים. התגובות, צריכות להיות מתמשכות, לאמור: ירי קטיושות מהצפון, יביא לתגובה רצופה של התקפות חיל האוויר והתותחנים, על כל האזור הנגוע בחשד לפעילות עוינת, לא של שעות ספורות - אלא של ימים.
בתקופת שהות צה"ל בלבנון ויצירת אזור הביטחון - כל התגרות של נסראללה היתה נתקלת בהפגזה מאסיבית של כל אזור הביטחון, לרבות הכפרים שנתנו עזרה, לינה ובסיס למחבלים. התוצאה היתה שאחרי כל ירי קטיושות או פיגוע - כל כפרי דרום לבנון, לאורך הגבול, ברחו צפונה לכיוון ביירות ולחלקם לא היה לאן לחזור - אחרי שסיים צה"ל את פעולות האוויר והקרקע.
התגובה לא צריכה להיות אחד על אחד, אלא אחד על עשר. אם ישראל רואה בלבנון וברשות בעזה, את האחראיות לאירועים - צריך להסביר להם מילולית ומעשית שיש להם מתקנים כמו חשמל, מים, גשרים, כבישים, שיפגעו, יהרסו, ועלות תיקונם תעלה מיליוני דולרים.
אין מדינה בעולם שיאיימו עליה בקסאמים ובקטיושות, והיא תשב בחיבוק ידיים. תגובת ישראל, כפי שמצטיירת עד כה, משיקולים פוליטיים, היא אנמית, לא רצינית, ולכן גם לא מביאה תוצאות, היא פשוט לא מרתיעה.
לכן, לדעתי, יש להשתמש באמרה של שרון (לפני ההינתקות): "תתחילו לעבוד" - התוצאות יראו בשטח בהקדם.