לפני מספר ימים ראיתי שוב את הסרט חידון האשליות. הסרט עוסק, כזכור, באחת ההונאות הידועות של תחילת ימי הטלוויזיה בארצות הברית, בהם חידוני בקיאות וידע היו להיט [גם כיום] ומשכו צופים רבים. מפיקי התוכנית הפופולארית לא היססו, כזכור, לבחור מראש את המנצח הרצוי, ולספק לו, מבעוד מועד, את התשובות לשאלות. התחרות הייתה מבוימת והשיקול היחיד לבחירת המנצח היה הרייטינג.
לאחר חקירה מאומצת נחשפה העובדה כי חידון האשליות הוא תחרות מבוימת. למרות הגינוי הכללי, מנהלי הרשת "לא ידעו" דבר ולא הואשמו בכלום. בסופו של יום הסרט מציב שאלה קשה: מי נפגע? מה העוול שנעשה לצופים? החידונים לא היו אלא תוכנית בידור והם סיפקו מטרה זו. איש מהצופים לא נפגע מכך שהתחרות הייתה מבוימת.
מה שנפגע ונרצח באמת הייתה התמימות. כל הצופים שהאמינו כי הם חוזים בתחרות אמיתית ולמדו לבסוף כי לא כך היו הדברים. הם הבינו שהוליכו אותם שולל, גם אם הדבר לא פגע בהם ישירות. הציבור הבין שנפל קורבן למניפולציה תקשורתית וחש עצמו כשוטה ומכאן זעמו. חידון האשליות הוא סרט מעולה ומפוכח בו הרעים, אומני המניפולציה התקשורתית, מנצחים, כפי שהם בדרך כלל מנצחים במציאות.
בחירות פוליטיות אינן חידון אשליות. אלא הן עניין רציני מאד. למרות זאת, במערכת הבחירות הקרובה נחווה שוב את המניפולציות התקשורתיות המתוכננות במשרדי הפרסום ובמוחות "היועצים האסטרטגיים". נוכל לחזות שוב כיצד מוליכים אותנו שולל בטריקים פשוטים כל כך. סדר יומנו ייקבע על-ידי האחיתופלים האסטרטגיים ופוליטיקאים תאבי שלטון שיפעלו כעצתם. הפרסומאים כבר יגייסו רעיונות שדי בהם למכור לנו סידרה של פוליטיקאים משופשפים ומוכרים עד לזרא באריזה חדשה ונוצצת, הצועדים כולם קדימה במבט בוטח ושרים את ההמנון, או הג'ינגל, של המפלגה. עם איפור ורקע מתאים [בית תמחוי?] יוכל אפילו אהוד אולמרט להיות למועמד כלכלי- חברתי-מדיני זך וצעיר ובעל בשורות שמשום מה לא שמענו אותן ממנו בשלושים ושתיים השנים האחרונות.
בעיקרו של דבר, לא נוכל להאשים את הפרסומאים, היועצים ושאר העוסקים בתעשיית הבחירות. תפקידם הוא לשרת את הפוליטיקאים ומכיוון שפוליטיקאים מאמינים רק בטובת עצמם, לא ניתן לצפות כי היועצים האסטרטגים והפרסומאים, שגאוותם על יכולתם למכור כל סחורה פגומה ונפסדת, יהיו טובים יותר.
למרבה הצער, אי אפשר לומר כי הולך ופוחת הדור וכי הפוליטיקאים של פעם היו שונים. מי שסבור כך, מוזמן לחזות בקלסתרו הוותיק של שמעון פרס, איש העקרונות והחזון, מנהיג תנועת העבודה, נאמן השלום והמזרח התיכון החדש, המדלג ללא היסוס לרשימה חדשה. פרס שועל וותיק אינו עושה צעד כה חשוב לפני שעו"ד רם כספי מצייד אותו בהסכם חתום המבטיח לו כדת וכדין את המקום השני. כמו המתמודד המדומה בחידון האשליות המבוים, הוא מקמט את מצחו ונאבק קשות בשאלות קשות ומכשילות ובדילמות הרות-גורל ומברר כיצד השקפת עולמו עלולה לחייב מעבר למפלגה חדשה [למען השלום כמובן].
בסופו של דבר האמת מתגלה, הלבטים מדומים וההסכם המבטיח את מעמדו של פרס כתוב שריר וקיים. אנחנו מבינים כי מדובר בעוד אחד מהתרגילים החבוטים של החתרן הזקן ובכל זאת לא רואים בכך כל טעם לפגם. הדבר אינו מפריע כמובן למר פרס לצאת בהכרזה שהוא לא ביקש לעצמו כל תפקיד או מקום ברשימה החדשה! שמעון פרס הוא רק הדוגמא הבולטת שכן ביריד ההבלים הפוליטי קיימים יורשים צעירים ונאמנים לדרכו הנתעבת.
לא ניתן להתעלם מעובדה חשובה אחת. אנחנו, המרומים, איננו חפים מעוון. אנו בוגרים יותר מקהל הצופים המקורי שצפה בחידון האשליות ותמימים הרבה פחות. אנו יודעים כי החידון הוא חידון אשליות ובוחרים פשוט במופע הטוב ביותר.
ואולי הפעם הזאת יתמרד ציבור המצביעים שנותר תמים ומסרב ליטול חלק במשחק. אולי פעם אחת ישלח ציבור זה את הפוליטיקאים היועצים האסטרטגיים והפרסומאים הממתינים לתקציבי הפרסום השמנים לכול הרוחות. אולי אך הפעם יאמר הציבור שהוא יצביע אך ורק למועמדים שאינם מהססים לבטא את אמונתם ואת דרכם ומקרינים מינימום של יושרה. אולי אך הפעם לא נתמכר לאשליות לסיסמאות ולספינים שהחבורה הזו תנסה למכור לנו ונצליח להקשיב למסרים אמיתיים ונתמוך במי שאינם מהססים לבטא את אמונתם, במקום באלו העושים כל מאמץ לטשטש את זהותם-אם יש להם כזו. אולי הפעם נבחר בכאלו שמציעים לנו דרך מוגדרת ונעדיפם על אלו הנדחקים "למרכז" ובעקר למרכז התמונה.
