תמצית העובדות
במוסף לשבת של העיתון "ידיעות אחרונות" התפרסמה כתבה, שכותרתה "החבר של שריד מהים". הכתבה התייחסה לאיש הליכוד הוותיק בעיריית ת"א, בנציון מורדוב. שם צוין כי מורדוב ערק ל'ישראל אחת' בראשות אהוד ברק. עוד צוין בכתבה כי מדובר באיש אלים מילולית ופיזית, ובאיש ציבור שניצל את מעמדו בעיריית ת"א לקבלת טובות הנאה כספיות. מורדוב הגיש תביעת לשון הרע כנגד עיתון ידיעות אחרונות.
בית המשפט המחוזי פסק כי הביטוי "איש אלים מילולית ופיזית", שנכלל בכתבה, אינו מהווה כלל "לשון הרע". לדעת בית המשפט קמא, על אף שמדובר בתיאור שלילי של המערער, אין זה אלא תיאור אמיתי של דרך ההתנהלות של המערער במסגרת תפקידו הציבורי; המערער אף היה מעורב בקטטה אלימה והורשע בעבירה של תקיפה. לגבי הביטוי "איש ציבור שניצל את מעמדו בעיריית ת"א לקבלת טובות הנאה כספיות" נקבע כי מדובר באמירה שיש בה משום "לשון הרע" על המערער, אלא שחלה ההגנה שבסעיף 14 לחוק - היא הגנת "אמת בפרסום".
בית המשפט המחוזי הטיל בסופו של יום אחריות על המשיבים בגין ביטוי אחד שנכלל בכתבה. מדובר בשימוש שנעשה בתיבה "ערק" (התיבות "ערק" ו"עריק" חוזרות שלוש פעמים בכתבה ועוד פעם אחת בציטוט מוגדל שבצדה) לצורך תיאור מעברו של המערער מתמיכה במפלגת ה"ליכוד" לתמיכה במפלגת "ישראל אחת".נקבע כי יש להשית על הנתבעים פיצוי בסך 5,000 ש"ח לנוכח השימוש החוזר ונשנה שלא לצורך בכינוי 'עריק' בכתבה המדוברת. כנגד פסק-הדין - הן לעניין החבות והן לעניין גובה הנזק - משיגים שני הצדדים שבפנינו.
נקבע - כי אין המשיבים אחראים בגין פרסום לשון הרע על המערער. על כן, יש לקבל את ערעורם ולדחות את ערעור המערער.
נקבע - אין הדיון בחוק איסור לשון הרע יכול להיעשות בלא שימת לב לערכי היסוד, העומדים בבסיסו של החוק: הזכות לשם טוב, מזה, וחופש ביטוי, מזה. יש מקום להגביל את חופש הביטוי, כדי לשמור על שמו הטוב של אדם. באיזון הראוי בין חופש הביטוי בכלל, וחופש הביטוי בעניני ציבור בפרט מזה, לבין השם הטוב בכלל, ושמו הטוב של איש ציבור בפרט, יש ליתן משקל רב לאינטרס הציבורי בהחלפה חפשית של מידע בעניני ציבור הנוגעים לאישי ציבור.
נקבע - במקרה דנן מדובר ב"איש ציבור", ובכתבה המנסה להתריע על מינוי בלתי ראוי בשירות הציבורי, הכרוך גם בבזבוז כספי ציבור, לכן יש ליתן משקל רב לחירות הביטוי, לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת, תוך איזונים נדרשים.
נקבע - אין להתערב בקביעת בימ"ש קמא שקבע כי בביטוי "איש אלים מילולית ופיזית" מדובר בתיאור-אמת, וכמו כן, אין להתערב במסקנתו, לעניין קיומה של הגנת "אמת בפרסום" ביחס לאמור בכתבה, לפיו המערער הוא "איש ציבור שניצל את מעמדו בעיריית ת"א לקבלת טובות הנאה כספיות".
נקבע - בטרם הכרעה בשאלה האם פרסום מסוים מהווה "לשון הרע", יש לבחון את פרשנות הפרסום, ואז לבחון, האם הוא עלול להשפיל את מושא הפרסום, לבזותו או לפגוע במשרתו, תוך התחשבות בזהות הנפגע מן הביטוי (היותו איש ציבור, דמות ציבורית או אדם פרטי).
נקבע - אינני סבור כי במילה "עריק", על-פי משמעותה בהקשר הנדון ובהתחשב בנסיבות העניין, יש משום "לשון הרע" המקימה אחריות לפי החוק. הביטוי "עריק" משמש לעיתים תכופות, בהקשר הפוליטי, כדי לבטא את נדידתם של אנשי ציבור מ"בית פוליטי" אחד ל"בית פוליטי" אחר. זהו מובנו של הביטוי בעיני האדם הסביר והרגיל. האדם הסביר במדינת ישראל אינו מייחס לביטוי זה, בהקשר הפוליטי, משמעות של מעשה אסור מבחינה חוקית. באספקלריה זו, אין הביטוי "ערק" אלא בגדר תיאור עובדתי של עצם שינוי המחנה, בתוספת יותר מקורטוב של הבעת דעה - ובמקרה זה דעה שלילית, אולי צינית, לגבי המהלך.
נקבע - המערער, איש ליכוד ותיק, אכן עבר לתמוך במר ברק לראשות הממשלה; וככל שהביטוי "ערק" שיקף התייחסות ביקורתית-צינית למעבר זה, הרי זו הבעת דעה הנעוצה עמוק בתוך מתחם ההתבטאויות הלגיטימיות. במילה "עריק" אין דבר, שהוא מעבר לרף שהמערער, כאיש ציבור יכול וצריך לספוג.
לפסק הדין המלא 