עיתונאי ישראל ממהרים להציע לאהוד אולמרט שורה של צעדים שמן הראוי שימלא אותם בכדי לבסס את מעמדו כממלא-מקום ראש הממשלה ואולי ראש הממשלה בעתיד. כמובן, עצות אלו מעוצבות כולם על-רקע מנהיגותו של אריאל שרון, שמקבל "ציונים גבוהים" ביותר על סגנונו, התנהלותו ומנהיגותו.
יאיר לפיד במוסף 7" ימים" של "ידיעות אחרונות" מנסח עשר עצות שיש בהם פוטנציאל ל"קדנציה מוצלחת" והכוללים, מעבר פשוט להיות בריא גם להיות מנומס, להעמיד את המדינה לפני המפלגה, להיות ממוקד בבחירת המטרו, לא לנהל שיחות לא מתועדות ועוד כהנה וכהנה.
לילי גלילי במאמר מסוג אחר ב"הארץ" ("לא גנרל, אבל גם לא ביילין", 13.1.2006) מנסה לעצב, באמצעות כמה מומחים, את דמות ראש הממשלה שישראל צריכה כעת: האם מנהיג מעצב? דמות אב? דמות משקמת (את המערכת הפרלמנטרית ואת הדמוקרטיה)? מנהיג שיגיד את האמת? מנהיג שמוכן לקחת אחריות? בעל חוש הומור? מנהיג אזרחי? או, אולי, כולם יחדיו?
אין ספק שאלו כולן עצות ושאלות נכונות וחשובות - וכל ראש ממשלה שינהג על פיהן, או אפילו חלק מהן, ללא ספק יקדם את סיכויו לשרוד ואף להצליח במציאות הישראלית התובענית, המורכבת והקשה.
גם אני מבקש להציע לראש הממשלה הבא עצה אחת משלי - תמנה מעין מנהל כללי לשירות הציבורי. אין זה הדבר החשוב ביותר ואין הוא עדיף על התמודדות עם השאלות הגדולות של אירן, הרשות הפלשתינית, הבעיה החברתית וכדומה - אולם יכולה להיות לו גם השפעה על כל אחת מאלו.
מעל 700,000 איש ואישה עובדים בשירות הציבורי - כמעט שליש מכוח העובדה במשק הישראלי. מעל 50% מהכנסות החברות והעובדים בישראל מופנים למימון פעילותה של המערכת הציבורית. מערכת זו היא, בסופו של דבר, במדיניותה, בדרך התנהלותה, בדרך התנהגותה, ביעילותה זאת שתקבע את רמת ואיכות החיים שלנו ושל ילדינו בעתיד.
אנשים אלו עובדים בכנסת, במשרדי הממשלה, ביחידות ממשלתיות, ברשויות מקומיות, בחברות ממשלתיות בתאגידים סטטוטוריים ובעוד גופים ציבוריים שונים.
מערכת ענק זו סובלת מתרבות ארגונית מיושנת, מפוליטיקה דורסנית והרסנית, מירידה חמורה באיכות העובדים בה, משיטות מיושנות של ניהול, מגילויים מסוכנים של שחיתות ובעיות אתיקה חמורות. מערכת זו מיושנת ברמת השירות ללקוחות האזרחיים, מתנשאת ויהירה לעיתים ושכחה כי היא משרתת ציבור ולא שהציבור משרת אותה.
התוצאה היא אובדן משאבים רבים בדרך אל המטרות הטובות, בזבוז, ירידה קבועה ברמת האמון של האזרח במוסדות השלטון ושירותים ציבוריים שיכולים היו להיות הרבה יותר איכותיים.
אמנם ניתן לזהות תהליך מסוים של התקדמות, מודרניזציה ושיפור - אך עדיין קשה להכריז על המערכת הציבורית בישראל כמערכת המתפקדת ברמה סבירה הקרובה לאיכותית.
ממשלות ישראל לדורותיהם התעלמו מבעיה זו ומשאיפה לנהל מרכזית את השינוי הניהולי במערכת הציבורית. ההתבוננות על השירות הציבורי התמקדה בעיקר בצמצומו ובהורדת עלותו - מטרה מוצדקת בפני עצמה, אך שגרמה לירידה איכותית נוספת. גורמי המטה בממשלה עוסקים אך ורק בשירות המדינה והתפיסה הניהולית מתבססת על הגישה כי כל חברה ממשלתית, רשות מקומית, תאגיד ואפילו משרד ממשלתי צריך לפתח כלים משלו לייעול ומודרניזציה.
זוהי גישה לקויה ביסודה ושאין סיכוי שתביא לשינויים משמעותיים באמת.
לפיכך על ראש הממשלה הבא למנות מנהל כללי לשירות הציבורי הכולל אשר יכוון וירכז פעולות כוללות לייעול ולשיפור איכות השירות הציבורי הישראלי.
מנהל כללי זה צריך לשבת במשרד ראש הממשלה ולינוק את סמכויותיו מראש הממשלה אישית, הוא חייב לרכז אצלו כוחות מקצועיים מהשורה הראשונה ולפעול תוך לימוד ניסיון העולם הרחב והיעזרות בכוחות הטובים ביותר בנושאים אלו בישראל.
ואם אהוד אולמרט יהיה ראש הממשלה הבא, אין מתאים מרענן דינור, מנכ"ל משרד התמ"ת הנוכחי, מלמלא תפקיד זה.
