ראש הממשלה הראשון בן-גוריון היה ענק "שאין לו תחליף". אף אחד לא יוכל לקחת מבן-גוריון את תהילת הקמת המדינה. אף אחד גם לא ישווה לשיעור קומתו הראויה בניהולה של המדינה בתחילת דרכה הקשה. אבל מעניין איך המשיכה המדינה מאז ועד היום, עם עוד מנהיגים שאין להם תחליף.
היה לנו את לוי אשכול. איזה ספרי בדיחות הוציאו עליו בעת כהונתו? וראו זה פלא... כעבור שנים, הוא נחשב רטרואקטיבית כמנהיג שרק בחלומות נקווה לראות עוד ראש ממשלה כזה. האם באמת גם לו לא היה תחליף?
את הרמטכ"ל ושר הביטחון שסימל את עוצמתה מחד של מדינת ישראל, ופחדם ממנו של הערבים מאידך – זיהה כל העולם בעטיו של הסמל הייחודי שלו, הרטייה על עינו. ראינו את משה דיין כאגדה עוד בחייו. אבל גם האיש הזה הלך בדרך כל בשר, ואפילו תזכורת נגטיבית לא הכי מלבבת בדמות בנו שנמצא בנתיבים רחוקים ושונים מאביו – רואים ושומעים בהיבהובים חסרי משמעות. האם קרס ביטחון מדינת ישראל עם לכתו? האם נשאר אלמן ישראל בגבולותיו הצמודים לאויבים בלבד?
את ראש הממשלה מנחם בגין, יזכור כל עם ישראל כמנהיג הקיצוני ימני, ממוצא אשכנזי – שכל מזרחי ראה בו את נציגו האוטנטי. גם שלום ראשון הביא לנו עם האויב הערבי הדרומי הגדול ביותר. כולנו התגעגענו אליו אחרי לכתו – אבל מתברר ששרדנו.
יצחק רבין. הצבר המסמל יותר מכל את תקומתה היפה והמחודשת של מדינת ישראל, עם אצילות מנהיגותו וצניעות הליכותיו, היה הראשון שהשאיר זעזוע עמוק ביותר אחרי לכתו. לא הייתה זו רק עזיבת "הילדים" כצאן ללא רועה – אלא שבירת כלים עמוקה בעם מעצם נסיבות הליכתו.
כל הדברים הגדולים שהתווה בחייו, כולל עניינים פעוטים של מוסר ויושר שיישם בהתפטרותו מראשות הממשלה באותו עניין חשבון מטבע החוץ... נראו אחרי לכתו כפתיתים בתוך צלחת המרק הקודח שחיתויות שאין להם כיום אבא ואמא. אבל גם אדם כזה בשיעור קומתו הענקית והשנויה במחלוקת – חלף על פנינו כמו דפדוף דפי ההיסטוריה. האם התמוטטנו? האם נהרסה המדינה עם לכתו?
יכול מאוד להיות ששני ראשי הממשלה הצעירים והמודרניים שקיבלנו "בהמשך בדמותם של בנימין נתניהו ואהוד ברק – היוו תפנית מהירה מדיי שאולי במונחי תחבורה היו "נסיעה מהירה שלא בהתאם לעקומה החדה שלפנינו..." – אבל למי שלא שם לב - כאלה היו למעשה חיינו המודרניים בשנים האחרונות. מי שמעוניין בסימוכין, שייכנס לחדרי הילדים המתענגים בכל המשחקים המלחמתיים החדשים, כדי להבין את הכיוון הכללי... האם לא השכלנו לעזור לעצמנו להיבנות בהתאם לקידמה – ובעטנו ללא הבחן במה שהיה לנו, רק כדי לשוב לחיקו של הסבא הזקן בדמותו של ראש הממשלה הבא?
על אריאל שרון ניתן לכתוב מכאן ועד הודעה חדשה, לטוב או לרע, אבל ראו זה פלא: גם אותו הכריע הטבע. מישהו חשב אחרת? למרות גילו היה האיש חזק כארז הלבנון, כאשר אפילו הוא עצמו לא האמין בתובענות הטבע. אבל תודו – הוא "שיחק אותה" בגדול, לכל אורך הדרך. הכניס אותנו לבוץ הלבנוני חסר הרחמים, ואם אחרים לא עמדו בזה – עליו שום דבר לא השפיע להמשיך ולחלום כרצונו. הוא היה גנרל משכמו ומעלה, אבל נהג בכללי משחק כאלה שמלחמת יום הכיפורים רק חידדה אותם. הוא לא התמנה לרמטכ"ל.
וועדת חקירה פסלה אותו מלהתמנות כשר ביטחון של מדינת ישראל.
אבל האיש זיהה את חולשות המנגנון שאינו יכול לעצור את הבולדוזר העצמאי – ובנהמה אדירה הגיע לכס העליון שכל התפקידים האחרים נראו כננסיים בעיניו. זה שהיו פתאום ניסיונות עלובים (בעיניו) לנסות ולהפילו בחקירות והאשמות על שחיתויות כאלה ואחרות – לא ממש מנעו ממנו להמשיך ולהתנהל כפיל אמיתי וזקוף בתוך חנות החרסינה השברירית של אומתנו הנצחית. האיש שהקים את ההתנחלויות ללא ניד עפעף, מצא כי כולם נרתמים לגחמותיו המהפכניות להכחידן, ולמה לו להלין על הצלחתו?
עד... שהמחלה הקשה הכריעתהו אפיים ארצה. ההלם היה נורא.
הדמעות זלגו מעצמן. הדיווחים היו מדכאים. עד שהפוליטיקה הבינה כי החיים ממשיכים. כאן יקשה על חייזר הנוחת במדינתנו הממשיכה להיבנות – להבין מה קורה. כבר אין איש היודע מיהו המנהיג ומיהו המונהג.
כי נדמה שבמצב הנתון כעת, ממש יקשה לראות במישהו מתוכנו, מנהיג בעל שיעור קומה שניתן יהיה בכלל להשוותו לאלה שעזבו אותנו. האם כך?
האם באמת חזרנו להרגשה שאין תחליף למנהיג הקשיש השוכב כעת על ערש דוויי, להבדיל מאלה שעזבו אותנו באמת? כי את התמונה העכשווית אי אפשר לזייף. מה שהייתה מפלגת השלטון הגדולה, "הליכוד", נחלקה בבת אחת לחצי – ויש אומרים שנשארה למעשה עם "החצי הקטן".
גם המפלגה האופוזיציונית שהייתה פעם בשלטון, "העבודה", עברה כזו טלטלה – שלא בטוח שיש רבים במפלגה ו/או בעם הרואים במנהיג החדש שם – אלטרנטיבה להנהגה אמיתית של המדינה. הסקרים קוצצים בה בהתאם.
אפילו מפלגת הדברן הגדול "שינוי" ששימרה לה מקבץ לא קטן של תומכים בחיים חילוניים תוך רמיסת האזרחים החרדים והמזרחים – התנפצה לה כלוויין למפץ הגדול ביתר המפלגות. שם הסקרים כבר התייאשו מלהשאיר תקווה.
זה היה בדיוק כר הדשא האידיאלי לבנות על הצימאון הגדול שנוצר עקב וואקום אי הוודאות באשר לעתיד הפוליטי בישראל. יש האומרים שההינתקות היא שדרבנה את שרון לעלות על הגל, ויש המאמינים שהרדידות הפוליטית היא שהביאה לביצוע ההינתקות, ולמעשה כבר נוצר המפץ עוד קודם... כך או כך, רעידת המפץ הייתה משימה כל כך קלה לביצוע, שאפילו ראש ממשלה מכהן לא חשש לבצעה.
התוצאה: אי שם במרחבי הפוליטיקה הישראלית צמחה לה בועת "קדימה" בלתי מובנת, שזהו למעשה גם יתרונה הבלעדי. בלי ניתוחים ארוכים – נמצאה הנוסחה הישנה להקמת מפלגת התקוות האישיות למגוון רחב של אזרחים, גם אם אין איש המוכן לפרט אותן. ההמהום הוא שם המשחק הטוב ביותר, ובמצבים כאלה בו בלון חדש ובלתי ברור מוצא עצמו בד"כ לראשות הפירמידה הפוליטית והשלטונית – למה להרוס?
"מפחידים" אותנו שזו מפלגה לקדנציה אחת. אז מי מפחד?
נדמה שלאף אחד לא ממש איכפת, ולבטח לא לרבים שמצאו סידור עבודה מצוין להם ולרבים אחרים הממלאים את הבלון הענק. מעולם לא הצליחו כל כך הרבה תקוות אנונימיות לחבור יחדיו, כאילו ומדובר במים זורמים במפלי הניאגרה בארה"ב. אבל בזה לא נגמר האבסורד. למעשה נוסדה "מפלגה" שבה מקום רחב לכל דכפין להצטרף, ומינימום ההבטחה הניתנת לו היא להיות ח"כ.
אבסורד? בעיניי החוקרים והתמהים בלבד. הצלחה ותקווה? בעיניי שליש מאוכלוסיית המדינה. מסקנה? ללכת עם זה עד הסוף.
השאלה שצריכה להטריד רבים וטובים שחיפשו בנרות מנהיג אמיתי לעם ישראל הקורס ממאמץ לחפש אחד כזה, כמו גם מפלגה אמינה שניתן לבנות עליה שתנהיג את המדינה במצבה העדין האזורי והבינלאומי – חייבים לשאול עצמם: האם אולמרט?
השאלה יכולה לגלוש גם ל"פרטים זניחים" משהו: איך פתאום נאלמים דום כל חברי "קדימה", על מגוון חבריהם – מאחורי המנהיג היחיד שבמקרה היה צמוד למנהיג שפרש? לחשוד בהם שהפחד ממלחמות פנימיות עלול חו"ח להרוס את הבועה... כזיכרון העגום של ד"ש המיתולוגית, הדומה בנתוניה להם? הס מלחשוד...
לאן נעלמו כל השאלות? התהיות? האם פערה האדמה פיה ובלעה את כל הדמוקרטיה המוכרת מספרי הקונסטיטוציה – למען בנייה של מפלגה חסרת בסיס כלשהו, חסרת מוסדות, ואפילו חסרת מנהיג אמיתי, והכל כאילו והמדינה היא בסה"כ חברה בע"מ שיש להשתלט עליה בכללים חדשים?
אינני רוצה להיסחף, אבל לא בטוח שמישהו במדינה ו/או ברשויות החוק, שם ליבו לכך שראש הממשלה של מדינת ישראל (עזבו אותי ממונחים רשמיים), מעולם לא נבחר להיות כזה... ואפילו לא בתוך גוף שהוא מייצג פוליטית !! אבל לא בכך צריכה להסתיים התהייה.
האם המפלגה הזו ממנה יצא ראש הממשלה ושריו, הייתה אי פעם כזו שהתמודדה במדינת ישראל?
לא זכור לי שראש הממשלה (הזמני...) הזה הגיע למרום מעמדו הגורלי לכל אחד מאיתנו, בכל עניין, בראש מפלגה מוכרת ושברורה מצעה וכוונותיה.
עדיין ממשיך אני להתרגש מהמעמד המנכר. האם המפלגה הזו שמייצגת למעשה היום את הבלעדיות בכל מוסדות השלטון העיקריים – אינה למעשה אסופה של פורשים מכל מיניי מפלגות – שבימים אחרים היו נחשבים למאוסים באשר לנטישת מפלגת האם?
אני יודע ששאלותיי לא הכי נוחות, ואולי מרגיזות אי אילו משפטנים ו/או סתם מתעניינים, אבל לא נראה לכם המצב הנוכחי מעט מוגזם?