אחד מיסודות התשתית העיקריים במשטר דמוקרטי, הוא הפרדת הרשויות - ולפיו הרשות המחוקקת היא הגוף האמור לפקח על הרשות השלטונית המבצעת. מתוקף שליחותם כנציגי הציבור הרחב, חייבים חברי הכנסת לעשות ימים כלילות כדי לשמור, מכל משמר, שהשלטון, כל שלטון, ילך רק בדרך הישר. ואם לא - מייד יוטל עליו צל כבד של הצבעת אי-אמון פרלמנטרית שיאיים על המשך יכולתו לשרוד. לכאורה הכל פשוט וברור, חד וחלק.
אבל רק לכאורה.
מסתבר כי לראש היהודי "הסידור" הזה לא טוב. וכדי להוכיח שאפשר גם אחרת, ואולי גם יותר טוב, הוקמה ממשלת אחדות-שרון התפוחה כמו עוגת שמרים המקיפה יותר מ-70% מסיעות בית הנבחרים. במילים הפשוטות ביותר אפשר לומר, כי הכנסת המפקחת כלל אינה קיימת. הקואליציה של שרון יכולה לחוקק חוק שהירח מרובע והוא עשוי גבינה צהובה, והח"כים הקואליציוניים יצביעו ויאשרו. אומנם יו"ר האופוזיציה המצומקת, יוסי שריד, יוכל לנצל את זמן המסך שיש לו בערוץ 33 כדי למתוח ביקורת, עוקצנית, מרושעת, אירונית ואולי אף סטירית, על חוק "הירח המרובע" הסותר את חוקי הטבע, אך דבריו המושחזים יהיו אולי "קטעים נבחרים" מהצגה חסרת משמעות, שכן קול המיעוט אולי נשמע, במידת מה, אך הוא לא מזיז לאיש, בעיקר לא לממשלת שרון.
במצב דמוי-אנרכיה כזה, איש הישר בעיניו יעשה. חברי הכנסת המנועים מהצבעה לפי צו מצפונם ומחויבים להרים יד רק על-פי צו מפלגתם, מצליחים לייצר רוב בעד חוקים המשרתים את עצמם ו/או את שולחיהם. הם מאשרים לעצמם מכוניות צמודות על חשבון הקופה הציבורית, ומאידך מצביעים בעד כל קיצוץ חמור בתקציב המדינה, כפי שדורשת הממשלה; הם מאשרים הטבות של מיליארדים לסקטורים ששיגרו אותם למלא באחוריהם את כס המחוקקים, ובו בזמן הם מרימים יד בעד חוקים שפירושם העמקת האבטלה והחרפתה יחד עם מניעת הצמיחה הכלכלית; הם מצביעים בעד חוק המעגן את הסדר הפטור משירות בצה"ל לתלמידי ישיבות, רק כדי לשמור על שלמות הקואליציה, ומצד שני אינם מותחים ביקורת על גיוס מילואימניקים בצו 8, לא כדי להילחם, אלא כדי לשמור על התנחלויות שכוחות-אל שמספר השומרים עליהן רב ממספר המתגוררים בהן. בקיצור - איש הישר בעיני הקואליציה יעשה. בדרך הדמוקרטית הייחודית הזו, נוצר מצב שבו הכנסת שנבחרה בעבר הרחוק, בנסיבות שונות לחלוטין מאלה הקיימות כיום, שוב איננה שליחת הציבור של העם שבחר בה. היא לא רלוונטית ולא מייצגת.
"הראש היהודי ממציא לנו פטנטים" - כך מתנגנות מילותיו של פזמון אירוני על הגניוס היהודי. למרות השנים הרבות שחלפו מאז חוברו מילות הזמר הקל הזה, מתברר כי עוד נכונו עלילות לכושר ההמצאה הישראלי, שאת פירות הבאושים שלו אפשר לרשום בספר השיאים של גינס. ומה המצאנו הפעם? סוג חדש של דמוקרטיה: ללכת בלי ולהרגיש עם.
דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, נהג למתוח ביקורת מזלזלת משהו על התקשורת, כשהצביע לעברה ואמר "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". בפראפראזה על הדברים האלה אפשר לומר היום על הכנסת: "הכלבים אפילו לא נובחים כששיירת הענק עוברת". ובינתיים מידרדרת מדינת ישראל, בצעד בטוח, אל עבר השקיעה.
