להבלחות אור מעטות זכינו בהיסטוריה שלנו, כשהרוע פרע בנו. פרשת "שמות", שנקרא בשבת, תפגיש אותנו עם הבלחות אור של שלוש נשים היורדות על עם פליטי רעב, שנאלץ לרדת מארץ כנען הרעבה למצרים רק כדי לשבור שבר.
בארבע מאות שנות חיים בצפון אפריקה נתקלו בני ישראל באירוע מחפיר כמו החלטת מלך מצרי לפעול ביד קשה נגד בני עמנו מתוך נקודת מוצא אפלה - "...פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִּקְרֶאנָה מִלְחָמָה, וְנוֹסָף גַּם הוּא עַל שׁוֹנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ..." (שמות א' 10).
אני מבקש להתמקד בהבלחת האור, שירד על פליטי הרעב מארץ כנען, הָעֲדוּיָה באומץ לבן של המיילדות שפרה ופועה, ובנחישותן למנוע מימוש סלקציה אכזרית - השמדת זכרים מבני ישראל. על הבלחת האור השנייה חתומה חסידת אומות העולם הראשונה, נסיכה מצרייה בת רודן מצרי, שהבטיחה הענקת חיים לילד עברי שהיה על סף כמישה וכיליון.
מעש והגות של נשים בחיי משה תרמו לגיבוש מערכת ערכים מחנכת ומעצבת את מי שיהיה למנהיג בעל שיעור קומה, איש המוסר, האמון על שמירת החוק, הרחמן והמגן על החלש.
המיילדות שפרה ופועה חילצו את משה מאימת מוות ונתנו לו חיים. בת קלגס מצרי הייתה שותפה לחילוצו מאיימת מוות במימי היאור. לכך נוסיף את אמו ואחותו, יוכבד ומרים, כדמויות נשיות, נוכחות קיימות, שמחלצות אותו מעתיד לוט בערפל, שעלול היה לקטוף את חייו.
חשוב לציין דמות נשית נוספת בחיי משה, פליט הנס מאימת הרודן המצרי. משה מצא מקלט במדבר בבית בת עם נוכרי, בת כהן מדייני בכיר. את בת הכהן נשא לאישה והקימו יחדיו משפחה. אביה יתרו, הכוהן המדייני תורם רבות להצלחת פועלו המנהיגותי של משה, ואף זכה שדורות של יהודים יקראו פרשת שבוע על שמו - פרשת יתרו.
לשלוש מהדמויות הנשיות בפרשת "שמות" אבקש להקדיש את השיר - "שפרה, פועה והנסיכה המצרייה".
שִׁפְרָה וּפוּעָה מְיַלְּדוֹת יְרֵאוֹת אֱלוֹהִים
לֹא שָׁהוּ לְאֵימָה מְדַדָּה אֶל אֹפֶק בּוֹעֵר
לֹא פָּסְעוּ בִּנְתִיבֵי לָשׁוֹן בּוֹעֶרֶת אֵשׁ.
פּוּעָה וְשִׁפְרָה מְיַלְּדוֹת בְּאֶרֶץ פַּרְעֹה
פָּרְסוּ לְכָל רֶחֶם יוֹלֶדֶת רְקִיעִים נְקִיִּים
עָטְפוּ יְלָדִים עִבְרִיִּים
בְּנִיחוֹחַ חוֹלֵם שֶׁל שֶׁמֶשׁ וּמַיִם.
שִׁפְרָה וּפוּעָה צוֹעֲקוֹת אַהֲבָה בִּישִׁימוֹן הָאֵיבָה
רוֹקְמוֹת בֶּכִי מַלְאֲכִי שֶׁל פְּרִי בֶּטֶן בְּמִלִּים
וַיִּבְרָא אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם
בְּצֶלֶם מִמְטְרֵי חַיִּים
בְּנוֹפֵי חוֹפֶשׁ זוֹרֵחַ.
נְגָהִים מְרַצְּדִים הִדְלִיקוּ נֵרוֹת חַיִּים
בְּלִבָּהּ שֶׁל נְסִיכָה מִצְרִיָּה
שֶׁמָשְׁתָה יֶלֶד עִבְרִי מֵאֵימַת הַמָּוֶת.
שִׁפְרָה וּפוּעָה הִדְלִיקוּ שַׁלְהֲבוֹת חַיִּים
פָּרְסוּ חַיִּים בִּבְרוּאֵי בְּצֶלֶם
וּנְסִיכָה מִצְרִיָּה מָשְׁתָה מִיַּמַּת הַמָּוֶת יֶלֶד עִבְרִי.
מן הראוי שנאמץ ללבנו מפרשת "שמות" את גיבורות הפרשה - הנשים. נצדיע לנשים שאמרו באומץ לב לא לשררה מלוכנית, שביקשה לזרוע מוות בקרב מיעוט לאומי, פליטי הרעב מארץ כנען. נלמד מעוצמת מוסריותה ואנושיותה של אישה, נסיכה מצרייה, שאספה לחיקה ילד ממשפחה זרה, שאימת מוות ריחפה עליו.
בשלל העימותים הפוקדים את חיינו היום, מן הראוי שנתייחס לדוגמה מפרשת "שמות" כיצד השתלבה בטבעיות רבה בחיי עמנו האישה, ציפי, בת העם המדייני, והייתה לרעייה לאחד המנהיגים החשובים בהיסטוריה שלנו.
ספר הספרים בפרשה שלנו דורש להיות קשובים לפליטי רעב, שגנבו גבולות רק כדי לשבור שבר. כשם שאנחנו רגישים למקרא הפסוק: "וַיְהִי רַעַב בָּאָרֶץ וַיֵּרֵד (אברהם) מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ". כך עלינו להיות היום קשובים לבנים חורגים לאלוהים ולאדם, שירדנו אלינו לשבור שבר כי כבד הרעב בארצותיהם.
בפרשה שלנו בשמות כ"ב 20-23 מצוין "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַים". על פסוק זה נדרשו רבותינו בבא מציעא נט ע"ב בציינם שב-36 מקומות הזהיר התורה על הגר. אין מצווה אחרת בתורה, לא מצוות אלוהים, לא שבת, לא מאכלים אסורים, לא עבודה זרה כפי שמרבים לדבר במצוות שמירת זכויות הגר.
עַד יַעֲבֹר זַעַם הָרָעָב
שַחִרִית שֶׁל פַּחַד
הֶחֱלִיקָה פֹּה עַל פָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם
כְּשֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה דֶּרֶך הַמִּדְבָּר
כִּי כָּבֵד הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן.
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד
הֶחֱלִיקָה פֹּה עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי יַעֲקֹב
כְּשֶׁיָּרְדוּ מִצְרַיְמָה דֶּרֶך הַמִּדְבָּר
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר וְלֹא לָמוּת.
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחֱלִיקָה שָׁם
עַל פְּנֵי אִישׁ מִבִּית לֶחֶם יְהוּדָה
כְּשֶׁיָּרָד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב
עֵת הָיָה רַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן.
מִלִּים דּוֹמְעוֹת מֵהַר סִינַי כּוֹאֲבוֹת
עַד הַיּוֹם שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד נָסָה מֵהָרַעַב,
הוֹלֶכֶת בִּנְתִיבֵי הַלֶּחֶם
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּאֶרֶץ לֹא לָה.
וּבְתוֹכֵנוּ נוֹהֲמִים כְּמָֻכֵּי יָרֵחַ אֶל מוּל
פְּלִיטֵי יַבֶּשֶׁת שְׁחוֹרָה חוֹרְגִים לֶאֱלוֹהִים וְלָאָדָם
וּבְתוֹכֵנוּ נוֹהֲמִים כְּמֻכֵּי יָרֵחַ אֶל מוּל
נָסִים מֵעֲרָבָה אוֹרֶבֶת וּמֵרָקִיעַ קָרוּעַ
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל.
עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרָעָב
בְּנֵי הַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחוֹרָה
הֵם לִי כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם
כִּי כָּבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעָן,
כִּבְנֵי יַעֲקֹב הַבָּאִים לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר
בְּתוֹך הַבָּאים מִצְרַיְמָה,
כְּאִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה
שֶׁיָּרַד לָגוּר בִּשְׁדֵה מוֹאָב.
עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרָעָב, הָאֵימָה וְהַמִּלְחָמָה.