מזה שנות דור אנחנו עובדים על עצמנו בעיניים, בשטיפת מוח אווילית כאילו הפרט הפלשתיני שואף שלום הוא, ואינו שונה מכל אזרח שפוי בעולם, ומי כמוהו המשתוקק לחיות איש תחת גפנו ותחת תאנתו. ורק בשל פחדו מתגרת ידם של ארגוני הטרור, אינו קם נגד מנהיגיו, שדרדרו אותו לחיי מצוקה, ניוון וסבל.
רבים וטובים בקרבנו השלו את עצמם כי ביום בו יוכל האזרח הפלשתיני לקבוע את גורלו בבחירות דמוקרטיות חופשיות ללא מורא ופחד, הוא יבחר במועמדים המתונים ביותר שיבטיחו לו שלווה וביטחון, כאלה המכירים בזכות קיומה של ישראל, ומוכנים לקיים עמה מו"מ לפתרון הסכסוך בן מאה השנים. והנה הגיע היום הגורלי, הגיעה שעת המבחן: הפלשתינים בחרו את ממשלתם בצורה דמוקרטית, תיבת פנדורה נפתחה לרווחה ומתוכה הגיחה לחלל העולם פניה הדוחות של ממשלת חמאס, שידי מנהיגיה מגואלות בדמם של מאות יהודים.
הבוחרים הפלשתינים אמרו "כן" לקסאם, לפצמ"ר, למטען החבלה ועודדו את השהידים להמשיך ולהתפוצץ בערי ישראל.
נצחונו של החמאס, ארגון הטרור השולל מכל וכל את זכות קיומה של ישראל, חשף לעיני כל בארץ ובחו"ל, ואולי גם לעיני הוזי השלום הבלתי נלאים שלנו, את התהום העמוקה הפעורה עדיין בין אזרחי ישראל לבין הפלשתינים.
הטרגדיה שלנו במזרח התיכון, נחשפה הפעם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, לא יועילו הפעם התחכמויות, כיבוס מילים ופלפולים תלמודיים.
בעוד אנחנו אזרחי ישראל, בינתיים בסקרים, מעניקים יותר מ-70 מנדטים למפלגות המבטיחות ויתורים מפליגים לפלשתינים, נסיגה כמעט לגבולות 67', חלוקת ירושלים ועקירת ישובים- הרי שהפלשתינים מושיטים לנו אצבע משולשת, הם גומלים לנו בהקצנה בלתי מתפשרת, כאילו בישראל הייתה תנועת "כהנא חי" זוכה ברוב קולות, ואיתמר בן גביר היה נבחר לראש ממשלת ישראל. אגב, תנועת "כהנא חי" נחשבת לתנועה צופית לעומת רצחנותו של החמאס.
כמה נלעג נראה היום עמי איילון והמפקד הלאומי הווירטואלי שלו ושל שותפו אנוואר נוסייבה, מול תוצאות האמת בהם הציבור הפלשתיני בחר בממשלת חמאס. שלא לדבר על הסכם ג'נבה ההזוי, ששותפיו הפלשתינים של יוסי ביילין שהוא כה הרבה להתברך בהם, כמו פארס קאדורה ועמיתיו מנהיגי הפתח, שהוכו שוק על ירך בבחירות.
לכל התמימים והנדהמים מניצחונו הסוחף של החמאס, שיצאו מייד בקמפיין להכשרת השרץ, כאילו הבחירה בחמאס נבעה כולה מטעמים סוציאליים. כדאי להביא כדוגמא את נצחונו המוחץ של החמאס בחברון. אותה חברון, שלפני 76 שנים, בפוגרום עקוב מדם, סביהם של רבבות בוחרי החמאס, טבחו עשרות יהודים חפים מפשע עשרות שנים לפני קום המדינה ולפני הכיבוש של 67'. אין כל ספק שאילו באותם ימים חשוכים היו מתקיימות שם בחירות דמוקרטיות, התוצאה הייתה זהה.
כל אלה המצקצקים היום בלשונם ומנסים לשכנע את המשוכנעים, כי החמאס יהפוך את עורו לארגון אזרחי רודף שלום, ראוי שיזכרו במנהיגי הטרור הגולים מתוניס ובראשם הרוצח ערפאת, שגם אחרי הסכם אוסלו, בו הכירו בישראל והתחייבו לחדול מן הטרור, התוצאה היתה כ-1,500 הרוגי האינתיפדה. ואם ארגון הפתח (הנחשב בעיני תמימים רבים כמתון) שהכיר במדינת ישראל אכזב קשות, קל וחומר החמאס המניף את דגל חיסולה של ישראל.
למרבה הצער והתסכול, תוצאות הבחירות הסירו אחת ולתמיד את המסווה מפרצופם של הפלשתינים, שהוכיחו שאינם מכירים עדיין בזכות קיומה של ישראל.
קרוב לוודאי, כי בשל לחץ בינלאומי, וחשש מהפסקת התמיכה הכספית של ארה"ב והאיחוד האירופי, כנהוג בבזאר המזרחי, כמו בכפה אדומה, יתחפש הזאב החמאסי לסבתא חביבה וחייכנית, אך חלילה לנו מלשגות שוב באשליות של שלום פתאים, דוגמת המלכודת אליה נכנסנו בעיניים עצומות לרווחה בהסכם אוסלו האומלל.
