מבוא
קללת הכלים השבורים הוא שם ספרו של ד"ר עמנואל ולד, שגויס לצורך עריכת מחקר מקיף, בשכר מלא, על התנהלות הצבא במלחמות השונות לצורך הפקת לקחים.
כמובן, כמו בכל ארגון "מודרני", "הרגו" את מביא הבשורה, ואילצו אותו להיתפוטר, זאת לאחר שוועדת חוץ וביטחון לא עשתה דבר עם הדוח החמור מאד שהוציא תחת ידו. המסקנה שלנו, הציבור, מתוך סיפורי חיילים והכתבות בתקשורת היא: הצבא לא מתנהל כפי שצריך, אבל לנו אין את הפרספקטיבה והעומק הדרושים.
ד"ר וולד, שקיבל שכר מלא עבור ניתוח החומר, ואינו חשוף לתקשורת ולחיילים הפשוטים (חפ"שים), כתב דוח סופר חמור על התנהלות הצבא, בעיקר בדרגות סא"ל ומעלה. חלק מהדוח פורסם בספר "קיללת הכלים השבורים". הספר מצביע על כשל מתמשך בדרג הפוליטי שצמח בצבא החל ממשה דיין וצפונה. אותם אנשים שמעולם לא הבינו מהו ההבדל בין טקטיקה ואסטרטגיה ומנהלים את המדינה מאירוע לאירוע בצורה כושלת. וגם כשיש כבר, סוף כל סוף, מנהיג כמו אריאל שרון שהחליט החלטה אסטרטגית "לעשות סדר חדש בלבנון", הוא נכשל.
המינוח החדש של צמרת הצבא מעידה על כשלון מתמשך בתפיסת המציאות ובמקצוענות. "מכפילי איכות טכנולוגיים", תיאוריה שאבד עליה הקלח מרגע שלאויבנו מדרום יש מסוקי אפאצ'י ומטוסי F16, "שיפור עמדות לאחור" במקום נסיגה, "צה"ל חזק", "אנחנו נגיב במקום ובזמן", "נבצע את המשימה (משימת שיטור) ברגישות ונחישות", ועוד ביטויים המהווים במקרה הטוב קיפאון, ובמקרה הרע הונאה עצמית, הפכו לכלי עבודה בסיסיים בצבא.
ד"ר ולד מתאר את השינוי החמור שעבר הצבא, הן מבחינת מקצועיות הלחימה, הן מבחינת רמה אישית, הן מבחינת הסתאבות הצמרת והמלחמות הפנימיות כערך להישרדות אישית, והן מבחינת אובדנן של המטרות הטקטיות והאסטרטגיות. ספרו אומנם נכתב בשנת 1987, לפני כ-19 שנה, אך נראה שדבר לא השתנה והמצב אף מחמיר.
האירועים האחרונים ומשמעותם עבורנו, האזרחים
רצף האירועים האחרונים, שדומה יותר לחד גדיא, התחיל בתמיכה שקטה של כל שרי הליכוד בתהליך עקירת יהודי עזה, בניגוד למצע מפלגתם. המשיך בתמיכת אהוד ברק ומתן וילנאי (קצינים בכירים) בפרס, ומשם להפסדו של פרס לפרץ, דרך הקמת קדימה ויציאתו הבלתי מתוכננת של שרון לפנסיה, בואכה אל התמוטטות שינוי ועליית החמאס. רובם אירועים שלא נחזו.
אנו עדים למחזה סוריאליסטי שבו גושי הקרח הפוליטיים, נבקעים ומאלצים את הפוליטיקאים העומדים עליהם לדלג מגוש לגוש (וקרח כידוע לא מסגיר את יציבותו), חלק מפוליטיקאים טובע ונמחק ממפת הקרח הפוליטית וחלק נשאר על גוש אחר.
אנו, האזרחים, צופים במשחק ההישרדות, הלקוח כאילו מתוכנית טלוויזיה מוטרפת שבה מי שנותר אחרון מנצח (את מי? את הצופים?). שם המשחק הפך זה מכבר, ל"משחק הישרדות", שאנו העם תומכים בו כספית בתקציבי בחירות ענקיים לשחקנים, והוא זוכה גם לתקציבי אוצר ולעידוד שחקן זה או אחר בתקשורת, שפועלת למען כל מי ששואף להביא אותנו לקו הכחול (לחיסול המדינה).
הצעה
עם הפיכת הפוליטיקה למשחק הישרדות המסוקר טלוויזיונית, אולי לנו כעם כדאי לקבוע כללים חדשים במשחק הדמוקרטי, כדי שיהיה יותר מעניין, ושוב לא יהיה טכס קמאי החוזר על עצמו בשעמום הולך וגובר, תוך ירידה ברמת חיינו וביטחוננו האישי.
מה דעתכם שכל חבר כנסת (או מי שקיבל את מספר החתימות הדרוש לבחירות) יקבל את תקציב הבחירות שהוא כמיליון וחצי שקל לצורך יזום פעילות למען העם?
למשל:
1. טיפול בנכים: מציאת מקומות עבודה, סידור נגישות למבני ציבור, סעד רוחני ועוד.
2. טיפול ושיקום חולים קשים ובני משפחותיהם.
3. הקמת גני ילדים (עלות ילד בגן גבוהה מעלותו של ילד באוניברסיטה) ושחרור האמהות לסיוע בפרנסת המשפחה.
4. הקמת מיזמים בתחומי איכות הסביבה.
5. השקעת הכסף בבורסה והכפלתו ופתיחת בתי תמחוי בכסף.
6. סיוע משפטי לחסרי יכולת במאבקם לצדק במערכת המשפטית הכושלת, שבה עינויי הדין וחוסר הצדק הנפוצים.
7. תחקירי הון-שלטון שבהם יחשפו הקשרים בין אנשי הון ושלטון (ניתן יהיה לקבל סיוע של אבי דיכטר, רפי גינת ואמנון לוי).
ועוד ועוד, האפשרויות מוגבלות ע"י הדמיון בלבד. כל פעילות תתרחש תוך צילום הסרטה ועריכה. את הישגיהם ישדרו ערוצי הטלוויזיה, בזמן תעמולת הבחירות, במתכונת "כוכב נולד", "רקדן נולד" "בשלן נולד", "זמר נולד" ועוד.
אחרי הצפייה אנחנו, העם יחליט איזה חבר כנסת הוא רוצה לבחור, ואז יבחר אנשים ולא מפלגות, בהתאם לביצועיהם. כל חבר כנסת יוכל לחבור לחברים אחרים על-מנת להרחיב את הפעילות בנושא שעליו נבחר לעמול, או לקדם נושא אחר, שאפשר בתקציב לא גדול, של נאמר 5 מיליון שקלים, לקדם בארבע שנות השירות.
כך, מאנשים שהפכו בזויים בעניינו ומאוסף בטלנים וכותבי חוקים שאף אחד לא מתכוון לאוכפם, נהפוך את חברי הכנסת, הרוצים להיבחר שוב, לאנשים שהוכיחו את יכולתם בשרות לעם, והם נבחנים לא בנאומים, לא במאמרים אלא בביצועיהם לטובת העם.
כך, בצורה פשוטה, נהפוך את כל מצעי המפלגות, או האנשים מרשימות אוטופיות, בלתי ניתנות להשגה בכל הרכב שהוא, לתוכניות עבודה מול תקציבים ולוחות זמנים. כך, במקום להעשיר את תעשיית הפרסום, נשפר את מצבו של העם ברבדים שונים. חבר כנסת יבחן בתום כל שנה, ובמידה ולא עמד בתוכניות ילך הביתה והבא בתור יכנס במקומו.
אז בואו נעשה חשבון: נניח 150 מועמדים, כשכל אחד יקבל 1.5 מיליון שקלים הם 225 מיליון שקלים, שהם כ-40 מיליון דולר, לא הרבה, תודו! אחרי הבחירות יקבלו 120 חברי כנסת 5 מיליון שקלים, שהם כ-600 מיליון שקלים, שהם כ-120 מיליון דולר, גם לא משהו שיפיל את תקציב האוצר.
אז אולי במקום "שרלטן נולד", ההצגה הכי טובה בעיר, בעשרות השנים האחרונות (בכל המפלגות), נקבל "כוכב נולד", מה דעתכם? לא, זה חשוב לי.
