"והוא בונה חיץ, והינם טחים אותו תפל... והנה נפל הקיר, הלוא ייאמר אליכם: איה הטיח אשר טחתם?" [יחזקאל (י"ג, 10-13)].
"חיץ" בלשוננו הוא "גדר ההפרדה". "איה הטיח אשר טחתם?" היא השאלה של ועדת החקירה שתצטרך במוקדם או במאוחר לחקור נושא זה של "מחזה שווא" ו"מקסם כזב" (שם, י"ג, 7) הקרוי גדר. למעשה מדובר בעגל הזהב התורן, אותו עגל שנבנה במיטב כספו של עם ישראל המודאג, ואשר הוצג בפניו על-ידי אהרון הכהן כ"אלה אלוהיך ישראל" (שמות, ל"ב, 4). נזכרתי בדברים אלה של הנביא יחזקאל כאשר שמעתי דרישה של גורמים שונים להקים ועדת חקירה ממלכתית לעניין העיכובים בהקמת הגדר.
אכן, דרושה ועדה כזו - ויפה שעה אחת קודם - ובלבד שתחקור גם את ההנחות שהביאו להחלטה על הקמת הגדר - במיוחד בתוואי הפוליטי ונטול התועלת הביטחונית שלאורכו היא מוקמת; וכדי שתחקור את המניעים של פוליטיקאים דמגוגים מסוימים העושים אותה קרדום לחפור בו, ושל קבלנים שעתידים להתעשר ממנה, ואת קשרי הגומלין ביניהם; ושתתייחס לא לדברי מבקר המדינה על ביצוע כושל של החלטה מוטעית, אלא לעצם ההחלטה השגויה שנעשתה מתוך כניעה ללחץ של ציבור מודאג, של בעלי נגישות לתקשורת, ושל שרלטנים המנסים להפיק הון מכך. דווקא נושא הגדר מהווה הוכחה לאפשרות לחסוך מיליארדים בתקציב הביטחון ולהפנותם לביטחון אמיתי.
עיתונאים מובילים בתקשורת הפרטית - וזו זכותם - ומגישות מסוימות בתקשורת "הממלכתית" - וזו אינה זכותן - נרתמו לעשות נפשות לעניין הגדר. מעמדם התקשורתי הבכיר איפשר להם לתרום רבות ללחץ הציבורי בעניין זה, כמעט בלי לאפשר הבעת דעה נוגדת, שתטען שגדר סביב מוקדי הטרור במקום סביב קורבנותיו היא עדיפה מבחינה ביטחונית, מדינית, מוסרית וכלכלית.
ועדות חקירה ממלכתיות מתמנות בעקבות כשלים חמורים. למשל: ועדת שמגר שחקרה את הנסיבות שאפשרו את רצח רבין. דוגמא אחרת: ועדת כהאן שבדקה את הטבח של ערבים מוסלמים בידי ערבים נוצרים בלבנון, והחלטותיה מנעו מאריאל שרון לשמש כשר ביטחון מאז ועד היום. ועדת החקירה הממלכתית הידועה ביותר היא ועדת אגרנט, שמונתה בעקבות המחדל שהביא למלחמת יום הכיפורים ולקורבנות הרבים שנפלו בה.
זאב ז'בוטינסקי נהג לומר: "היהודי אינו לומד מן ההיגיון אלא מן הקטסטרופה. הוא לא יקנה מטרייה למראה שמיים מעוננים, אלא יירטב בגשם ויחלה בדלקת ראות". במלים אחרות, היהודי על-פי ז'בוטינסקי אינו מעריך מראש את הסיכונים ונערך לקראתם, אלא מסכן את עצמו גם כאשר הסכנות גלויות לעין, וכאשר רבים וטובים מתריעים מפניהן. אבל, סתם יהודי הפועל בדרך זו, ניתן למחול לו, וחזקה עליו שבעתיד ינהג אחרת.
לעומתו, כאשר מדובר במדינאי המכשיל את עמו באמצעות הונאה והפרת אמונים אין לעבור על כך לסדר היום. בניגוד לדוגמאות הנ"ל, רק בהקשר של מלחמת אוסלו טרם הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, כלומר טרם נוצרה המודעות לכורח ללמוד לפחות מן הקטסטרופה, במטרה למנוע את החמרתה או הישנותה. במקרה זה, המלחמה טרם הוכרה כמלחמה, המחדל עדיין משווק כשלום, הקונצפציה הלקויה ממשיכה להיות מוצגת כאילו היא תקפה, ומספר הקורבנות עדיין אינו סופי וגדל מיום ליום. וכן, טחי התפל האחראים למחדל טרם נפסלו מלשמש בתפקידים רשמיים, והם ממשיכים לנווט את מדיניותם, למרות שכל מי שעיניו בראשו מבחין במחדל.
גם בעניין חקירת רצח רבין טרם נאמרה המילה האחרונה, ודרושה ועדת חקירה ממלכתית. אפילו קצה הקרחון שנחשף במשפט סוכן השב"כ אבישי רביב, מחייב לחקור את הנושא עד תומו, למען השב"כ עצמו ולטובת ההיגיינה של מערכות השלטון ואכיפת החוק בישראל, בלי לתת לנושא לדעוך בגין התיישנות במלאת 7 שנים לרצח.
אם נגזר עלינו לנהל את חיינו באמצעות ועדות חקירה למעשי השלטון, יש להתחיל מן היסוד, מן הדרישה לחקור את הממשלה - בעיקר ממשלת אוסלו - בהקשרים של הונאה והפרת אמונים והולכת המדינה אל מלחמת אוסלו שבעיצומה אנו מצויים, ואל ה"שלום" שבגללו נדרשת חומה. יש מקום לוועדות חקירה ממלכתיות בנושאים הנ"ל, ואולי אז ייחשף גם הקשר בין הנושאים.
______________
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.