מצד אחד, צה"ל יודע לחסל מתכנני פיגועים ומבצעיהם חיסול מדויק, מונחה-מטרה, נקודתי, כירורגי. הוא יודע למרוט - מרחוק! - את הדקה שבגבות מבוקש בן-מוות. הוא יודע לעשות זאת - השד יודע איך - מבלי להפיל שיערה משיער ראשו.
מצד שני, הוא לא יודע, או אולי לא רוצה? לפגוע במתכנני ירי הקסאמים וביורים אותם. עליהם, כביכול, הוא יורה ירי מפוזר, מבוזר, אקראי (כמעט שלומיאלי ביחס לירי הטכנולוגי המתקדם, שבאמצעותו הוא מסכל את מי שצפויים לפגע, ומחסל את מי שכבר ביצעופיגועים) אל "שטחים פתוחים".
האם ייתכן שאותו צבא, שיורה ירי שפוגע בול-למטרה, הוא הצבא שיורה ירי שמחטיא אותה, או, אוי לאותה בושה, כלל אינו מזהה אותה?
ב"סיכול הממוקד", הצבא וזרועות הביטחון האחרות מוכיחים יכולת דמיונית, כמעט בדיונית, להעניש מחוללי פשעים ולא אחת - למנוע את פשעיהם העתידיים אבל בה במידה, אותם מנגנוני ביטחון רב-זרועיים יוצרים רושם, לפיו אנחנו יורים רק סתם כדי לירות. כדי שיירשם שצה"ל לא הותיר את ירי הקסאמים בלא תגובה .
יורים כדי להגיד לתושבי שדרות הזועמים על מדיניות "היד הרכה" - במרכאות ובלעדיהן - כי הצבא אינו יושב באפס מעשה ובחיבוק ידיים: עובדה - הוא יורה אל "שטחים פתוחים". הירי הזה אינו ממוקד. הירי הזה הוא ירי במרכאות ובקריצות - נו, נו, נו לכם. אם תירו - תיירו. אם תחטיאו - גם אנחנו נחטיא. אם תעזו או תצליחו, חלילה, לפגוע בנפש, אנחנו נשיב לכם כגמולכם. או לא.
האם אותו ראש מתכנן ויד מכוונת אחראים על שני האופנים השונים, המנוגדים, הקוטביים, של התגובות? האם התגובה לירי הקסאמים לא נועדה לפגוע במי מהיורים או בשולחיהם (מי? האם אנחנו יודעים?) אלא רק כדי "לעשות כאילו"?
האם יש לישראל אינטרס לא לכבות את האש, אלא לנשוף קלות על להבותיה, רק כדי להנמיכן לרגע? האם ייתכן כי מי שאחראים ואמונים על סיכולים ממוקדים ועל חיסולים נקודתיים אינם מסוגלים לפגוע באותה מידה ושיעור של דיוק כירורגי, גם ביורי הקסאמים?
ובכלל, מדי פעם מדווחים כי צה"ל הפציץ מחרטות. מחרטה אינה מייצרת טילים. לכל היותר - אני לא מכונאי, לכן אסייג את הדברים ב" צריך עיון" - היא מסייעת בעיבוד השבבי שלו.
האם יש לישראל מדיניות תגובה מושכלת, אחידה ומסודרת, על ירי הקסאמים? האם ייתכן כי צה"ל אינו רואה בחומרה מספיקה את הירי שלהם על שדרות ועל סביבותיה? האם - לא עלינו, חלילה - רק אם וכאשר ייפול קסאם בלב-לבו של "מתקן אסטרטגי" באשקלון, או שיהרגו, חלילה וחס, שניים-שלושה אנשים, האם רק אז יגיב צה"ל בחומרה המתחייבת מעצם הירי, אף כי זו תהיה, אם וכאשר תהיה, תגובה מאוחרת, לאחר שייגרם הנזק "הבלתי נסבל"?
ההשלמה הבלתי מובנת, שבה משלימה ישראל הרשמית עם ירי קבוע, בתדירות ובתכיפות בלתי נסבלת, של טילי קסאם על שטחה הריבוני, לא יכולה להימשך כשגרת חיים - קל וחומר לאחר נסיגתה המוחלטת של ישראל מרצועת עזה, ולאחר הריסתם ופינוי תושביהן של יישובי גוש קטיף.
האם, נכון לעכשיו, אנחנו רק עושים צחוק מאנשים הבוכים מפחד הקסאמים ומאימת נפילתם עליהם?