מהי תגובתה של מדינת-ישראל לְהתלהמויות החמאס המרחפות בחלל האויר חדשות לבקרים? מה אנחנו עיוורים? חרשים? איבדנו את חוש ההתמצאות בסביבה? הרי מדי יום ביומו מתייצבים חאלד משעל, איסמעיל הנייה, מחמוד אַ זהאר ואחרים, ומאיימים על קיומנו בהלמות-קצב הולכת וגוברת ובלשון מסלימה מעבר לזו של השייח' נסראללה. הלהיט התורן בטלוויזיה הפלשתינית הוא היום הקליפ "צבא היהודים הוּבָס!" על-רקע חורבן גוש-קטיף, ירי הקסאמים על אשקלון, וכשהזמר שר על "הבית והמולדת" מופיעה ברקע העיר חיפה. מה עוד צריך שיקרה כדי שיבינו פה שבכל רגע נתון, פני הפלשתינים למלחמה כוללת ביהודים לשחרור מולדתם "הכבושה"?
ממלא-מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, אינו מוכן לוותר על "התקווה" המפוקפקת לשלום, שר הביטחון וראש השב"כ עסוקים ב"סיכולים" מגוחכים, והעם הפלשתיני צוחק כל הדרך להתנתקויות החד-צדדיות הבאות. אולמרט רוצה להתרכז יותר בגליל, בנגב ובירושלים. אם זה לא היה כל-כך גורלי היינו רשאים ללגלג עליו. הגליל? כשמונים אחוזים מתושביו הם פלשתינים גאים! הנגב? הבדואים עושים בו ככל העולה על רוחם! ירושלים? הרי תושבי העיר הפלשתינים, הם שהעלו בקולותיהם את החמאס לשלטון. איפה חיים מנהיגנו? מדינת-ישראל נשמטת לנו מבין האצבעות ואיש אינו בולם את הסכנה הנוראה! המיידית! האקוטית!
חציו של העם הזה ויתר כבר מזמן על מדינה שתהיה בית לעם היהודי. הם מוכנים בלב חפץ שתהיה זו "מדינת-כל-אזרחיה", כלומר פלשתין שחייו של כל יהודי בה יהיו בסכנה מוּחָשית!
אין להם כוח למלחמות, נקעה נפשם, די! שיהיה כבר שקט! ואין מי שיאמר להם בפה מלא ובלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים: תוציאו לכם מהראש אפשרות של שקט כלשהו בעתיד הנראה לעין! שתי אפשרויות בלבד עומדות לנו: או מלחמה כוללת נגד כל הצוררים המבקשים לכלותנו, או טבח המוני ביהודים. ה"שקט" נעדר מהמצאי המוצע לנו על-ידי הערבים. הם לא מעוניינים בו!
הקרקע כל-כך פוריה לצמיחת מנהיג ישראלי גאה ונחוש שיקום ויעשה מעשה. אם נגזר עלינו להיות "עם לבדד ישכון", אזי חייבים להמשיך את האימרה "ובגויים לא יתחשב"! בשום מקום בעולם לא יתאבלו מרה אם ישראל תימחֵק מן המפה העולמית. תמיד היינו "כאב-ראש" לכל העולם. במקום לריב בינינו לבין עצמנו באנרגיה המופקת רק מגלאקסיות מתנגשות, מדוע לא נפנה את העוצמה כולה ובמלואה לעבר כל הקשקשנים הַמְיָדִּים אבנים מאחורי סינריהן של אימותיהם? איך אנחנו יכולים להרשות לעצמנו תבוסה כל-כך משפילה?
אבל אנחנו לא יכולים להם! הם הצליחו לנצח בגיזרה הכי חשובה: בצִדְקָת-הדר. אמונתם חזקה מאמונתנו, רוחם משליכה לכל הרוחות את רוחנו ועוד מעט-קט נפוּץ לכל רוח. גם עכשיו כשהחרב מונחת על צווארנו אנחנו ממלמלים בביטחון מטופש - זה כלום, הרי אנחנו מדינה חזקה, מְגוּרְעֶנֶת, עם הצבא הכי חזק במזרח התיכון. ככל הנראה, אנחנו נקבל את מה שמגיע לנו משום שאנחנו שווים בדיוק רב את ערכנו - ערכו של עם טִפֵּשׁ.
