דבר מדהים קרה במדינה: בנק מתמוטט מזה תקופה ארוכה, ומשפה את מי שכמעט לא הספיק לעבוד אצלו במיליוני שקלים...
הבנק לפיתוח התעשיה איבד מתחילת השנה 1.9 מיליארד שקל מהיקף פיקדונות הציבור. כבר ב-2001 דיווח הבנק לראשונה בתולדותיו, על הפסד שהסתכם ב-19.5 מיליון שקל, לעומת רווח נקי של 46.5 מיליון שקל בשנת 2000.
חשוב לציין כי ברבעון הרביעי (2001 ) רשם הבנק הפסד מימוני, בעקבות הפרשה לחובות מסופקים.
אכן, דבר נדיר לבנק.
בפברואר השנה מודיע הבנק לבורסה לניירות ערך, כי בהתאם לחישובים, נמוך יחס הלימות ההון הנדרש מהיחס המינימלי, שצריך לעמוד במקרה פרטי זה על 15% לפחות. כבר ברבעון השלישי של שנת 2001 היה יחס זה על גבול הקו האדום המינימלי.
(
הערה: על פי דרישות בנק ישראל, יחס הלימות ההון (היחס בין ההון לבין נכסי הסיכון) צריך להיות לפחות 9%, אולם דירקטוריון הבנק לפיתוח התעשיה קיבל החלטה בעבר, כי בשל מבנה ההון המורכב שלו, הכולל גם מניות בכורה, היחס המינימלי יעמוד על 15%).
ההפסד הנקי של הבנק לפיתוח התעשיה הסתכם ברבעון השני של השנה ב-128.5 מיליון שקל. מדובר בהפסד גבוה מהצפוי.
כחודש לפני פרסום הדוחות הכספיים פרסם הבנק אזהרת רווח, בה דיווח על הפסד צפוי של 100 מיליון שקל (בעיקר בגלל חובות מסופקים), שהביא לגל של פדיונות מאסיבים של פיקדונות, דבר העלול להעמיד בספק את המשך פעילותו של הבנק כתאגיד בנקאי ואת יכולתו לפרוע את התחייבויותיו.
לכן, בניסיון לעצור את הגל ולמנוע את התמוטטותו המהירה של הבנק, קיבלה אז הממשלה שהיא מבעלי הבנק, החלטה למכור את הפעילות הבנקאית שלו לבנק אחר.
יש לציין, את התערבות המפקח על הבנקים בבנק ישראל, יצחק טל, ששלח מכתב לראשי הבנק לפיתוח התעשיה בו הוא דורש מהם לפעול לאלתר להקטין את יתרת החובה עד לחיסולה בתוך שבוע ימים בלבד. אם לא, הוא הונחה על נגיד בנק ישראל, דוד קליין, למנוע ממנו פעילות בנקאית נוספת וזאת על-פי סמכותו בפקודת הבנקאות, סעיף 8ג(א)(1).
בכירי הבנק בעבר, מנכ"ל הבנק יהושע איכילוב, והיו"ר בורוכוב, הבקיאים במספרים חיוביים ושליליים, מיהרו לפרוש מתפקידם מסיבות אישיות.
עד כאן השתלשלות האירועים הכלכליים בבנק בשנה האחרונה, ומבחר מהעובדות הכלכליות העגומות (
המבוססות בעיקר על דיווחי גלובס). לכן, הסכמתו של ד"ר רענן כהן למינויו כיו"ר הבנק, מעוררת יותר מאשר תמיהה.
מדוע הסכים?
האם טחו עיניו מראות את מצב הבנק?
או שמא המספרים השליליים הברורים לבר-דעת מקצועי בתחום, אינם ברורים דיים?
נכון הוא שאין הוא בעל הכשרה רלוונטית (דוקטורט בתחום הסטוריה כללית) לתפקיד כלכלי כה בכיר, ויתכן שלא היה עובר את ועדת רביבי לו הדירקטוריון היה מתנגד לבחירה המדהימה.
(
הערה: סעיף 8 בחוק החברות הממשלתיות אומר כך:
מצאה הוועדה לבדיקת מינויים כי למועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנכ"ל בחברה ממשלתית יש זיקה אישית, עיסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, לא תמליץ על מועמדותו, זולת אם מצאה כי יש לו
כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה ו/או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת, בנוסף לתנאי הכשירות הנדרשים לפי חוק.
סעיף נוסף: הכישורים הנדרשים, הבסיסיים, הם: תושב ישראל, ובעל תואר אקדמי באחד המקצועות הבאים:
כלכלה, מינהל עסקים, משפטים, ראיית חשבון, מינהל ציבורי, הנדסה או לימודי עבודה. או שהוא בעל תואר אקדמי אחר, או שהשלים לימודי השכלה גבוהה אחרת -
"הכל בתחום עיסוקה העיקרי של החברה").
אבל, אדם שהוא הסטוריון, אינו בודק בהסטוריה של הבנק, בו הוא אמור לכהן במשרה הבכירה ביותר כיו"ר, ואינו יודע מספר שבועות לפני כניסתו לתפקיד כי הבנק עומד על סף קריסה?
הקורא את מעריב היום למד, כי אפשר שלא רק היו"ר הרענן לא היה בקיא במצב הבנק, אלא למרבה התדהמה גם נאמני הציבור , חברי הדירקטוריון לא הכירו כלל את מצב הבנק.
אחרת לא יעלה על הדעת שמנהלי בנק בקריסה, הבטיחו למנהל אשר זה עתה בא, אל מקום אשר ברור שהוא שוקת שבורה - ומציע לו סכום אסטרונומי כפיצוי למקרה של אי העסקה. הדירקטוריון מסתבר, דן, הסכים ואישר סכום של של 2.4 מליון ש"ח מקופתו הנקובה של הבנק.
נראה שהציבור יצטרך לשלם עבור אי העסקתו של נבחר הציבור לשעבר, שפרש כדי "לעשות לביתו" כדבריו, מתוך קופה שלילית מאד של בנק מתמוטט.
קשה לחשוד ביו"ר הרענן, אדם שמילא תפקידים ציבוריים רבים כשר וכמזכיר מפלגה, שעשה את ההסכם הזה מתוך ידיעת כל העובדות על מצבו האמיתי של הבנק.
אי ידיעת העובדות על-ידי רענן כהן, מטילה צל כבד על יכולתו של הדירקטוריון לבחור את האדם הראוי לאימון הציבור מבחינת כשירותו לכהן כיו"ר בנק.
אם יתבע רענן כהן את הסכום הנ"ל, הוא מסתכן בכך שרבים וטובים יחשדו כי לא אי התמצאות היא זו שהנחתה את חתימתו על ההסכם, אלא שנעשה שותף לתרגיל פיננסי מבהיל ומבריק.
הנחה חמורה כל כך, כמובן לא יכולה להתקבל כשמדובר באיש ציבור.
על כן נכון יהיה, אם ביום שבו הציבור מושך את כספיו כמעט בהסטריה, יודיע הוא מיידית כי הוא מוותר ומבקש למחוק סעיף זה מסדר יומו של הבנק והציבור. בדרך זו אולי לא "יעשה לביתו" אבל בהחלט "יעשה לשמו" שירות חיוני.
מכל מקום ברור, שהרבים והבקיאים בהלכות כלכלה וציבוריות, אשר תמהו על המינוי, עשויים לומר כי לא היה דבר מוצדק יותר מתימהון זה.
_______________
המחברת הנה מרצה לתואר ראשון ושני במנהל עסקים במספר אוניברסיטאות, מכהנת במספר דירקטוריונים ומשמשת יו"ר ועדת ביקורת בחברת גמביט.