רוחות חדשות, עם ניחוח מיני, מרחפות בלשכת עורכי הדין בישראל. ועדת האתיקה המרכזית של הלשכה, הגיעה למסקנה, לאחר שורת דיונים בנושא עו"ד לקוח, כי ניתן לקיים יחסי מין עם הלקוח ו/או קשר רומנטי, תוך ובמהלך הייצוג המשפטי, אם אין בקשר ביניהם "סממנים של ניצול".
כבר בכותרת של ההחלטה, טמונה מלכודת עובדתית ומשפטית של פרשנות המונח "סממנים של ניצול". הבעיה הקשה היא של"ניצול", בדרך כלל, אין סממנים ואין ריח.
הסממנים יכולים להיות במוחו, בפנטזיות של עו"ד או של הלקוח, ויכולים לבוא לידי ביטוי מוסווה בהתנהגותו ובעיקר בדרך הטיפול והגישה המקצועית לסוגייה שלפניו.
נכון, שאין מניעה אתית או חוקית, לקשר אינטימי בין עו"ד ללקוח, כמו שאין מניעה לקשר בין פסיכולוג/פסיכיאטר ומטופל וכן במקצועות נוספים, בהם יש קשר חוזי או מקצועי בין שני אנשים בוגרים, נורמטיביים וחופשיים.
אבל, במקצועות כמו פסיכולוג, פסיכיאטר, רופא, הגיעו למסקנה מזה שנים, שיש איסור מוחלט מקצועי ואתי, על קשר רומנטי כל עוד יש קשר טיפולי. לאמור: מתחיל קשר רומנטי בין פסיכולוג, פסיכיאטר, רופא מטפל, ובין המטופל - עליו להתפטר מיידית מהטיפול, להפסיק את הטיפול המקצועי ולהעבירו לגורם אחר.
כללים נוקשים אלה יש לאמץ גם לגבי עו"ד ולקוחותיו. מובן, שהנושא הנדון שווה לגבי גברים ונשים כאחד, שהרי האהבה, הרומנטיקה והמשיכה המינית שווים לשני המינים ופועלים לפי אותם עקרונות.
באופן טבעי, הנושא רגיש יותר בכל הקשור לעורכי דין שעוסקים בתחום המעמד האישי על כל זרועותיו, דהיינו תביעות לבית משפט, גישור פישור בתחום המעמד האישי, חתימה על הסכמים, צוואות וכ"ד.
תחום המעמד האישי, שהוא יותר רגיש וחשוף בקשר האינטימי שנוצר בין עו"ד ללקוח, בשל הנושא הנדון, הסודות המשפחתיים והאינטימיים שמגיעים לידיעתו של עו"ד המטפל, מצד שני הצדדים הוא טעון רגשית, מוסרית וחברתית. לפעמים עו"ד חייב להיות מכורח הנסיבות, לא רק משפטן מקצוען אלא גם פסיכולוג, פסיכיאטר, מתווך, מגשר ולפעמים גם משכין שלום בית. שלא להזכיר, שיש גם במקצוע לא מעט סיכונים לא רק מקצועיים אלא גופניים/פיזיים, כמו ניסיונות תקיפה, יריות, שריפת משרדים, חבלות ברכוש וברכב וכבר היו גם מקרים קשים של חבלה ואפילו ניסיונות רצח.
האמוציות, האגו, וענייני הכבוד, המעורבים בתיקים אלה כה גבוה ורגיש, שדי בגפרור קטן כדי "לשרוף את המועדון", ואם נוסיף לכך גם קשר רומנטי, זה בהחלט מחמם ומלהיט את הרוחות והרגשות. אכן תהיה זו טעות לחשוב שנושא הקשר הרומנטי מתקשר רק לתחום המעמד האישי. גם בתחומים: הפלילי, העסקי והאזרחי הרחב, התופעות קיימות ואותם עקרונות פועלים בשטח והדוגמאות לכך רבות.
אם ועדת האתיקה היתה קובעת שלאור העובדה שמדובר באנשים חופשיים, בוגרים, נורמטיביים, שיכולים ורשאים להחליט על גורלם וחייהם, ושאין כללים אתיים של ועדה או גוף מקצועי, כמו לשכת עו"ד, להתערב בחייהם הרומנטיים, או להכתיב להם כללי התנהגות, ניחא. אם הוועדה היתה קובעת, שמרגע שנוצר קשר רומנטי, קשר של יחסי מין, "קליק" אישי מעבר לקשר המקצועי האובייקטיבי היבש, על עו"ד להפסיק את הטיפול המשפטי ולהעבירו למשרד אחר או לעו"ד אחר, דיינו. אבל להשאיר את ההמלצה, עם סייג עמום לא ברור, דליל, אנמי וקשה להוכחה, כמו "סממנים של ניצול", הדבר בלתי אפשרי מקצועית, מוסרית ואתית.
צודקת ד"ר לימור זר-גוטמן, מאוניברסיטת חיפה, מומחית לאתיקה מקצועית, בהתנגדותה להמלצה ולתקנה החדשה. לפי דבריה והמחקרים שנעשו בעולם ובכללים בארה"ב, יש איסור על קשר רומנטי וייצוג מקביל של הלקוח, ועל עו"ד להפסיק את הייצוג מיידית.
גם בין עו"ד בישראל, העוסקים בתחום המעמד האישי, שם הנושא אקוטי יותר, כמוסבר לעיל, יש המתנגדים להצעה המתקדמת, שלא לדבר על כלל ציבור עורכי הדין בישראל.
צא ולמד: קשר רומנטי, יכול להיות למטרות ניצול, ליצור מוטיבציית יתר של טיפול בתיק, יכול להביא להמלצות שגויות או הרת אסון או הרות ממון. כדוגמא: אם מדובר בקליינט מיליונר, עם רכוש גדול וסיכויים לשכ"ט גדול, ההמלצה תהיה לא להתפשר, להתגרש, לא להסכים לשלום בית, לא לחזור לבעל הזוג - לא רק מטעמים ומניעים רומנטיים, אלא גם בשל תאוות בצע וממון, או איבוד התיק לעורך דין אחר.
ומה לגבי עו"ד שכדי לזכות בקליינט או בתיק ובשכ"ט שמן, מוכן לטעת בקליינט הרגשה של מניעים רומנטיים, אהבה, התאהבות כביכול, או התחזות מזויפת, כלומר: משחק דו פרצופי. המסקנה: מדובר בתקנה שאסור לתת לה מרחב פעולה או פרשנות גמישה, והדרך היחידה לפעולה נכונה, היא לאסור מיידית וחדה את הקשר עם היווצרותו.
על לשכת עו"ד, הוועד המרכזי, והמועצה הארצית, שהם הגופים הקובעים בלשכה, להיכנס לעובי הקורה, כדי לשמר את כבודו ותדמיתו של המקצוע.
ולסיום, עצה ידידותית ומקצועית - התרחקו מסיטואציה מעין זו כמו מאש.
