והפעם ארצה לגעת בשני נושאים שאינם דווקא ריבית או עמלות, אלא שעות וצורת פעילות הסניפים והמוקדים, והמחיר שמשלם האזרח הקטן לעסקים גדולים על הרפתקאות האשראי.
שינויים מהותיים חלו לאחרונה בצורת התפעול של הסניפים. חלק גדול מהסניפים אינם פעילים ביום שישי, וכל הפעילות הטלפונית עברה למוקדים. אותי זה מרגיז.
מרגיז אותי שביום ו' שבו אני פנוי מעבודתי, איני יכול לבצע סידורים בבנק, אלא רק באמצע השבוע על חשבון הפסד שעות עבודה. מרגיז אותי שבמקום לשוחח בטלפון עם בנקאי שמכיר אותי, אני מופנה למוקד מנוכר שממילא אינו יכול לבצע חלק מהפעולות וכל יכולתו זה לשלוח הודעה לסניף שיתקשרו אלי, וזאת בעיכוב של שעות. שלא לדבר על הצורך לזכור סיסמאות שונות ומשונות המתחלפות באופן תדיר. ומה יעשו קשישים שמתקשים לדבר עם מכונות ולהקיש אינסוף בחירות במענים טלפוניים, או סתם מי ששונא את זה?
הבנקים מתרצים זאת כשיפור השירות. האם אי פעם ערכו משאל בקרב לקוחותיהם בנושא? אותי לא שאלו. ואולי בעיניהם איננו קליינטים אלא פציינטים, כלומר לא לקוחות אלא צרכנים שבויים שאין צורך להתחשב בהם.
מרגיז אותי גם שהבנקים מעניקים אשראי ענק לעסקים, תוך לקיחת סיכון גבוה, וכשהם מפסידים הם פונים אלי, האזרח הקטן, ומעלים לי את העמלות ואת פערי הריבית. עד מתי ימשך ניצול זה, ובחסות המפקח על הבנקים?
פעילות הבנקים בשוק משקי הבית נותנת להם רווחיות גבוהה וסיכון נמוך. בתנאי שוק תחרותי, אם היה כזה, זה היה מתבטא בריביות ועמלות נמוכות. אך לא כן הוא, אנו משלמים פערי ריבית ועמלות גבוהים מאד כדי לממן לבנקים הרפתקאות בהשקעות בעסקים. כך הבנקים מגדילים את רווחיהם ובעליהם ומנהליהם מקבלים משכורות, בונוסים ודיבידנדים שלא מהעולם הזה.
ואין בישראל מי שיגן עלינו. המפקח על הבנקים עוסק ביציבות המערכת הבנקאית, ואינו עוסק כלל בהגנה צרכנית על האזרח הקטן. אז מדי פעם יש כתבות בתקשורת, אך זה בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
אני עדיין מחפש בנק שיתחייב להיות בנק למשקי בית בלבד. איני רוצה להיות שותף בכפייה לעסקים גדולים, שותף להפסדיהם בלבד.
