ביום 4.5.06, הופיעה ב"הארץ" ידיעה מאת שרון קדמי: "ימימה מזוז: אין כל מניעה שניר גלעד יועסק על-ידי החברה לישראל". לכאורה, מדובר במחלוקת מקובלת, אלא שבידיעה זו מוצנעת התייחסות מדהימה של אנשי האוצר למשפחת מזוז, המצדיקה חקירת הקשרים המקצועיים של "המשפחה".
על-פי הידיעה, התנועה לאיכות השלטון פנתה בימים אלה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה לבדוק את טיב קשריו של גלעד עם החברה לישראל, המועמד לתפקיד המשנה למנכ"ל, למרות שבשנת 2002, כאשר שימש החשב הכללי באוצר, הוא הוביל להסכם עם החברה לישראל שבשליטת משפחת עופר על רכישת מניות החברה לישראל (26%) בחברת בתי הזיקוק תמורת 120 מיליון דולר.
עוד נמסר בידיעה, כי ימימה מזוז, היועצת המשפטית של משרד האוצר, טוענת שאין כל מניעה שניר גלעד יועסק על-ידי החברה לישראל.
עד כאן אין הדברים שונים ממצבים דומים שאירעו בעבר, ובהם התעוררו ספיקות לגבי כשרות מינויים של פקידים לשעבר, אלא שבידיעה נוספה הערה מרחיקת לכת במשמעויותיה.
לפי הידיעה, טענו מקורביו של גלעד: "מדובר בהסכם שאושר על-ידי שלוש ממשלות ועל-ידי הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר במדינה. במקום לשלוח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה יכלה התנועה לאיכות השלטון לשאול את עמדתה של אחותו, היועצת המשפטית של משרד האוצר, ולהבין שהדבר משולל כל יסוד".
מדובר באמירה שאפילו אם נאמרה בבדיחות הדעת, יש בה כדי להמחיש את המצב ההזוי שבו מצוייה מערכת הייעוץ המשפטי במדינת ישראל. מה בעצם נאמר כאן? אפשר להניח כאילו די בהתייחסות של היועצת המשפטית של משרד האוצר ואין צורך בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה, אך במילים ברורות נכתב... למה צריך לשאול את מני, אם אחותו כבר קבעה? כלומר, כל אותם דיבורים שאין נפוטיזם ואין השפעות הדדיות, מתבררות במציאות כדברי איוולת ואמירות סרק מטייחות שאין בהן כל ממש.
נבחן שוב את קשרי הכפיפות המדהימים של ארבעת משפחת מזוז בשירות הציבורי.
ביום 14.10.05, התפרסמה ב"מוסף הארץ" כתבתי בשם "
העתירה נדחית ותמסור ד"ש חמה לאמא". הכתבה עסקה בנפוטיזם וניגודי עניינים במערכת המשפט, ולארבעת בני משפחת מזוז היה שם מקום של כבוד. מדובר במני מזוז, שתי אחיותיו ורעייתו.
אלינער מזוז, אשתו, מכהנת כמשנה ליועץ המשפטי של המשטרה ומעצם הגדרת תפקידיהם, מובן שהיא והממונה עליה כפופים מקצועית לבעלה. אין כל ספק שעלולות להתעורר בעיות קשות הנובעות מעצם הכפיפות. יש לזכור שאם אזרח פונה למשטרה בתלונה והוחלט שלא לחקור אותה, עומדת בפניו האפשרות לפנות אל היועץ המשפטי בערר על ההחלטה. האם לא יתכן אם כך, שמני ידון בערר על החלטת אשתו או הממונה עליה?
קשיים נוספים עלולים להתעורר, כאשר מדובר בחקירות יזומות ובהמלצות המשטרה על-פי אינטרסים פנימיים, כגון האם לחקור את אביגדור ליברמן ומתי? כיצד להתייחס לתוצאות חקירת אדם כזה או אחר? האם להגיש או למנוע הגשת כתב אישום לאחר שהיועץ המשפטי למשטרה המליץ?
ובאשר לאחיותיו של מני... אחות אחת היא כידוע ימימה מזוז, המכהנת כיועצת המשפטית של משרד האוצר. אין כל ספק שמדובר במספר רב ביותר של החלטות חשובות במשרד האוצר, החייבות לעבור את עיניה של ימימה, אשר מני, אמור בעצם לפקח עליהן. אך מתוכן הדברים שהשמיעו חבריו של גלעד, אפשר בהחלט להיות חשדניים ביותר לגבי האפקטיוויות של "ביקורת- העל" של מני על ימימה.
האחות השניה היא שולה בן-צבי, שהיא ראש האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל (ממ"י). מני מזוז משמש בתוקף תפקידו כמבקר-על של מועצת המינהל. כאן המקום לספר כי ביום 14 במרס 2005, התפרסמה ב"גלובס" ידיעה מאת משה ליכטמן ולפיה ביקש בנימין נתניהו, אז שר האוצר, למנות את ימימה מזוז, היועצת המשפטית של משרדו, כנציגתו במועצת מינהל מקרקעי ישראל (המינוי טרם יצא אל הפועל), אלא שמני וימימה, לא הביעו לכך כל התנגדות, כלומר הם הסכימו למצב שהם ישמשו יועצים משפטיים המבקרים זה את זו, ושניהם את מעשיה של האחות הנוספת.
אז כיצד זה מתרחש והאם איש אינו נותן על כך את הדעת? ובכן, נתנו את הדעת ועוד איך אלא שהדברים קיבלו אישור. מני מזוז נבחר לתפקידו על-פי המלצת ועדת איתור בראשות השופט בדימוס גבריאל בך. בזמנו, פניתי אל בך לצורך הכנת הכתבה בשאלה, האם סוגיית ניגודי העניינים נבחנה בעת ההמלצה?
"הנושא נדון בוועדה והוחלט שאין בכך כדי לפסול אותו מלכהן כיועץ המשפטי לממשלה", השיב בך בכתב. "לא בכל מקרה אדם צריך להיפסל בגלל קרבת משפחה".
אלא שמתוך הידוע לנו, הכללים הללו פועלים אחרת לגבי בעלי תפקידים שאינם ממערכת המשפט, ומכאן שברור הוא שמדובר במלאכי שרת מורמים מעם, שהתייחסותם שונה בתכלית, כאשר מדובר באנשים "משלנו".
התוצאה היא, שאנו מקבלים יועץ משפטי לממשלה, המתפקד כמבקר-על ומשמש בתפקיד "מעין שיפוטי" על בני משפחתו ולאחר מכן, עוד מצפים שהציבור יתייחס באימון להחלטותיו האחרות, ולהחלטות המערכת המשפטית בכלל.
משרד המשפטים השיב לי בשעתו: "היועץ המשפטי לממשלה אינו נדרש מתוקף תפקידו, ואינו עוסק בפועל בשום עניין אישי הנוגע לאשתו או לאחותו".
זה המקום לסיים באמירתו הנשגבת של השופט אהרן ברק, בבג"צ 202/97:
"ישאל השואל: היכן יוצב הגבול, ומתי תיפסק אותה 'שרשרת' של ניגוד עניינים? תשובתי לכך היא פשוטה: השרשרת תקטע באותה חוליה, שממנה ואילך שוב לא יעלה החשש האובייקטיווי לניגוד עניינים. המבחן אינו סיבתי עובדתי, אלא נורמטיווי. הכללים בדבר איסור על ניגוד עניינים משקפים השקפה חברתית-אתית באשר להתנהגות הראויה של אדם הפועל למען זולתו".
אך כנראה שדיבורים לחוד ומציאות לחוד. את הגבול הממשי מצאנו היום באמירתם של חבריו של ניר גלעד: "במקום לשלוח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה יכלה התנועה לאיכות השלטון לשאול את עמדתה של אחותו, היועצת המשפטית של משרד האוצר".
מי יחקור את המתרחש בפועל בקשריהם של בני משפחת מזוז? אם הם יודעים כל כך יפה להתעלות מעל לקשרי המשפחה, מדוע שלא להטיל זאת על אחות נוספת (אם יש)?
