הליכוד הפך להיות מפא"י ההיסטורית מבחינת מיקומו ומיצובו במפה הפוליטית כמפלגת מרכז. הציבור נע ימינה לקראת הליכוד כך שנקודת שיווי המשקל של משוואת הכוחות הפוליטית נעה ימינה. אחד הקלפים המנצחים במערכת הבחירות הבאה יהיה הצגת 'תכנית חלוקה' של שטחי הרשות, שתבטיח ל-93% מתושביה הפלשתינים עצמאות מוגבלת, ותשאיר בידי ישראל 50% מהשטח.
במערכות הבחירות האחרונות נטו שתי המפלגות הגדולות להציג תפיסות מתכנסות למרכז כדי לזכות בקולות 'הרוב הדומם'. בתקופת ברק-שרון זוכה הליכוד במירוץ ביתרון ניכר. מפלגת העבודה מתלבטת בשתי סוגיות עקריות: האחת היא מי יהיה ראש המפלגה בבחירות, והשניה - מהי המדיניות שעליה לאמץ במלחמה המוגבלת עם הפלשתינים. הליכוד או ליתר דיוק שרון, והמציאות המרה - דחקו אותה להתרחק שמאלה מבחינה אידאולוגית אך להתקרב אליו מבחינה מעשית.
היחסים בין שתי המפלגות, חל עליהם אפקט המגנט: הקוטב החיובי והקוטב השלילי נמשכים הדדית זה אל זה. כאשר המסה והמטען המגנטי שלהם דומים, גם מידת ההתקרבות ההדדית היא דומה. מכיוון שלשתי המפלגות מספר ח"כים דומה - ההתקרבות ביניהן במישור המעשי היא הדדית. אולם 'השערוריה' האמיתית היא שהליכוד הפך למפא"י ההיסטורית מבחינת מיקומו ומיצובו במפה הפוליטית. אופיו של הליכוד הפך חברבורותיו: שארית הנשל האידאולוגי כדוגמת 'ארץ ישראל השלמה' הולך ונושר, והוא עובר למדיניות של 'שעל ועוד שעל', כפי שמפא"י הבדילה בין אידאולוגיה לבין 'כיבוש האדמה'. נראה לי כי ותיקי מפא"י היו מתהפכים בקברם לו קראו השוואה זו, ואכן נותרו כמה הבדלים 'קטנים' בין שתי המפלגות.
מפא"י היתה מפלגת מרכז טיפוסית מבחינת מיצובה על המפה הפוליטית. היא תימרנה בין הציונים הכלליים לבין מפ"ם ואחדות העבודה והשיגה מחירים נמוכים תמורת קואליציות יציבות יחסית. כאשר הדתיים צמודים וכמעט מובנים מאליהם בכל קואליציה. היום הליכוד יכול ויוכל לתמרן בין העבודה לבין פרודות סיעות הימין, כאשר חלק מהדתיים נשאר איתו. שינוי מזכירה את המפלגה הפרוגרסיבית ונותנת לליכוד יכולת תימרון מול ש"ס. אפשר לשער כי לאחר הבחירות הבאות עשויה 'שינוי' להיות דומה בגודלה לש"ס מוקטנת.
כדי שהליכוד ייהפך למפלגת מרכז, היה דרוש מהלך נוסף. מהלך זה התממש בתנועת הציבור ימינה כך שנקודת שיווי המשקל של משוואת הכוחות הפוליטית נעה ימינה. צרוף מהלכים אלו עשוי או עלול, להבטיח לליכוד אחרי הבחירות, את היכולות להקים קואליציה ולמנוע מהעבודה להקים קואליציה אחרת. אם העבודה תבחר במנהיג בעל תפיסת עולם יונית מאוד שיקרא למו"מ 'ללא תנאים מוקדמים', כלומר תוך כדי המשך המלחמה, היא תבטיח לעצמה את מקומה בראש האופוזיציה.
מערכת האילוצים שעיצבה את המדיניות בפועל של הליכוד דומה למערכת האילוצים שעיצבה את המדיניות בפועל של מפא"י. לאחר כמעט מאה שנה של אידאולוגיה צרופה, אימץ הליכוד את האסטרטגיה של מפא"י האומרת: תפסת מרובה לא תפסת. ליכוד שינקוט במדיניות מתונה ישיג במאבק עם הפלשתינים, בשדה הקרב וסביב שולחן הדיונים, יותר ממפלגה קיצונית ללא נכונות להתפשר כדוגמת הקיקיוניות מימין.
אחד הגורמים לגישה המעשית של הליכוד הוא מנהיגה שרון, איש מפא"י, שנולד במושב ורחץ את ידי בן-גוריון. שנות העיצוב שלו היו במלחמת העצמאות ולאחריה, כאשר הערבים סרבו לקבל את גבולות החלטת החלוקה של האו"ם, יצרה ישראל בראשות מפא"י את גבולות הפסקת האש, שהם נקודת המוצא המזערית למו"מ הבא. אפשר לצפות לגישה דומה מצד הליכוד והעומד בראשה: הפלשתינים לא קיבלו את הצעת ברק, קרי, גבולות 67 בערך, לכן ישראל תיקבע לעצמה את גבולות 2002. אחד הקלפים המנצחים במערכת הבחירות הבאה יהיה הצגת 'תכנית חלוקה' של יהודה ושומרון שתאפשר ל- 93% מתושביה הפלשתינים עצמאות מוגבלת, ותשאיר בידי ישראל 50% מהשטח. המפלגה שתאמץ תוכנית זו תגרוף חלק ניכר מהרוב הדומם של המצביעים.
