"מינויים פוליטיים הם סרטן בגוף האומה", אומר מבקר המדינה לפני נציגי לשכת עורכי הדין (באילת). דן מרגלית מניף בידו אחת את דגל המלחמה בשחיתות, בידו השנייה נושא את תמונתו של עו"ד אליעד שרגא, ואת שניהם נושא על כתפיו אמנון דנקנר. אחריהם מחרה ומחזיק עו"ד אליעד שרגא עצמו, הוא משיב לדן מרגלית, טובה תחת טובה, ונושא על בטנו ועל גבו את תמונתו של דן מרגלית, המלווה בציטוטים ממאמריו של דן במעריב.
איזה קרקס, אח... איזה קרקס.
וגם אם הכוונות של כולם טובות, הרי שמלבד רעש, צלצולים והרבה פרסום, אין בכל אלה מאומה. ומדוע?
אותי לימדו, שהעולם אינו שחור ולבן, אלפים ומיליונים של גווני אפור פזורים להם בין שני צבעי הקיצון.
הבת של מבקר המדינה נתקבלה לעבודה בבית המשפט בנצרת, כאשר אביה היה נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. האם זו שחיתות?
יש שיגידו בהחלט שחיתות, ויש כמוני שיגידו, לא!! הוא אומנם התערב קצת, ואפילו לטענתו אמר שאם תחסם דרכה הוא יעדיף לעזוב את תפקידו ולאפשר לה לקבל את התפקיד, מעין לחץ פיזי מתון וסביר. אך זו לטעמי איננה שחיתות. אני משוכנע, שגם אני איש לא מושחת, ובמקומו הייתי עושה בדיוק אותו דבר.
דן מרגלית, אמנון דנקנר, וטומי לפיד חילקו ביניהם חברה מסחרית משותפת עת היתלו בנו בקרקסי התוכנית "פוליטיקה". האם זה מסריח? כן מסריח, האם הם מושחתים? לא, לפחות לא בגין השותפות התמוהה והמוזרה הזו.
אליעד שרגא מיטיב עם דן מרגלית על מאמריו האוהדים, ונותן לו מקום של כבוד באתר האינטרנט של העמותה לאיכות השלטון. איך אמרנו פעם, "לקק לי ואלקק לך", האם זו שחיתות? לא ולא, אומנם נראה קצת מלאכותי, נראה קצת לא במקום, אולי קצת בזבוז כספי החברים - אבל לא שחיתות, בכלל לא שחיתות.
אז היכן השחיתות באמת? השחיתות היא בשניים:
בקבלת/מתן שוחד וטובות הנאה, ובהימנעות מוזרה ותמוהה מטיפול הולם בכל החריגים המינהליים. כי שוטר העוצם עיניים, במכוון, מאלפי גנבים קטנים, הוא הוא הפושע הגדול.
יו"ר הכנסת - ח"כ דליה איציק - מומנה ע"י בעל הון, נדרשה להשיב את הכסף ע"י ועדת האתיקה של הכנסת, והשיבה רוח. לטענתה היא היתה בסך-הכל לוויין של שמעון פרס - וכפרס היא זכתה לתפקיד הרם, ראש וראשון למחוקקים.
שר המשפטים - ח"כ חיים רמון - מומן ע"י בעל הון, נדרש להשיב את הכסף ע"י ועדת האתיקה של הכנסת, והשיב רוח, לטענתו הוא חבר אישי של ה"תורם" ועל כן המימון הוא כשר למהדרין - וכפרס הוא זכה לתפקיד הרם, ראש וראשון לאבירי המשפט.
ראש הממשלה - אהוד אולמרט - מכר דירתו לבעל הון התורם גם למפלגות - ובכלל לא חשוב באיזה מחיר הוא מכר, וקנה בית על שטח משומר, המחייב היתרים מיוחדים של העיריה שהוא עמד בראשה, ואין זה משנה בכלל אם הועדף ע"י העיריה אם לאו.
אז את מי בכלל מעניין מנהל מחוז בביטוח הלאומי אשר העדיף להעסיק את בן דודתו הרחוק על פני איש אחר.
אם בארזים נפלה שלהבת כה גדולה, מה יגידו אזובי הקיר?? ואין מדובר כאן בשלהבת אקראית שתפסה בארזים, אלא בארזים אשר רודפים בכל נפשם ובכל מאודם אחר השלהבת, אפילו עד מונקו הרחוקה, על-מנת לחכך בה את כיסם ואת האגו המנופח שלהם.
ובאשר למינויים הפוליטיים הבלתי תקינים. גם כאן אמרו כבר חכמים "לא עכברא גנב, חורא גנב", העכבר טבעו למצוא את החור ומשם ימצא גם את הדרך לגבינה. אנחנו בעלי הגבינה, נעשה כל מאמץ לסתום לו את החור.
אבל, בכל הקשור למינויים הלא תקינים, נראה כי כולנו משתתפים בחירור החורים, ולא ח"ו עם מקדח 6 מ"מ אלא עם כוֹסיוֹת שני צוֹל.
סעיף 44 לחוק שירות המדינה (מינויים)קובע: "עובד שנתקבל בניגוד לחוק שולם שכר מאוצר המדינה לאדם שנתקבל לשירות המדינה בניגוד להוראות חוק זה או לתקנות, חייב מי שקיבלו לעבודה להחזיר לאוצר המדינה, כל סכום ששולם."
האם יודעים אנו כמה חייב אם כן מר אולמרט לאוצר המדינה על החגיגה לכאורה במשרד התמ"ת? וכמה חייב השר הנגבי על מה שהיה במשרד לאיכות הסביבה? וכמה חייבים ויחובו כל שרי הממשלות ישראל, וכל הממונים על ידם מאז שנת 1959, שבה חוקק החוק הפשוט הזה??
איפה דן מרגלית? איפה דנקנר? היכן העמותה לאיכות השלטון? למה שותק מבקר המדינה? מדוע לא מיושם החוק הפשוט הזה? הכיצד לא מופעל לחץ ציבורי על נציב שירות המדינה ליישם את החוק הלכה למעשה? הכיצד לא מגישה העמותה לאיכות השלטון בג"צים נגד נציבות שירות המדינה על התנהגותה הנרפית והחלמאית? מדוע מתייחס מבקר המדינה למינויים כסרטן אשר התרופות אליו לא כלולות בסל התרופות, כאשר די לנו ככמה כדורי אקמול, על-פי סעיף 44 הנ"ל, אשר יירדו עמוק עמוק לכיסם של פוליטיקאים ופקידים פוחזים?
הכלי השלטוני הפשוט, הטריוויאלי, שאין שני לו, מונח לכולנו תחת האף, ואנחנו עושים מסיבות עיתונאים וכנסים באילת.
אין צורך ואי אפשר לאסור אותם, את הפוליטיקאים והפקידים הללו, הם לא שודדי בנקים, בל ננסה להוציאם להורג. הם אינם פדופילים ואינם אונסי קטינות, הם בסך-הכל דגי רקק בעולם השחיתות, אשר הפירצה הענקית, הנוצרת עקב חוסר המעש וריבוי הדיבורים, קוראת להם, והם עונים.
כך לא נלחמים בשחיתות חבר'ה, כך נכנעים לכאוס השלטוני, ולכל היותר משיגים כותרות בעיתונים.
