הרומאים כבשו את ממלכת החשמונאים ב-63 לפנה"ס. תחילה הפכה ממלכת החשמונאים לווסאלית של רומא אבל לאחר מותו של הורדוס, בימי בניו הפכה הארץ לפרובינציה רומית. לקיצוניים בחברה היהודית היה חלק לא מבוטל בדחיפה למרידות נגד השלטון הרומי תוך התעלמות מהעובדה שהאימפריה הרומית הייתה בשיא כוחה. הקיצוניים מעולם לא הכניסו לשיקוליהם את התנאים והסיכויים והביאו שואה על העם היהודי בעת העתיקה.
נתונים על מכירה לעבדות בארץ: א. מהכיבוש הרומי ב-63 לפנה"ס עד 65 לסה"נ פומפיוס ערך מסע צבאי ליהודה בשנת 63 לפנה"ס ובשווקי רומא הופיעו ראשוני העבדים היהודים. מספר השבויים שהעביר פומפיוס לרומא אינו ידוע, אבל ידוע ששבויים השתתפו בתהלוכת הניצחון שלו. מרטין גודמן (Martin Goodman) העריך שמדובר באלפי שבויים שנמכרו לעבדות. הרב אליהו בירנבוים, העריך בכתבה על יהודי איטליה, שפומפיוס הביא לרומא 50,000 עבדים יהודים.
ב-53/54 לפנה"ס הנציב הרומי בסוריה קאסיוס לונגינוס שדד את בית המקדש. כתוצאה מכך פרץ מרד בגליל שקראסוס דיכא באכזריות ומכר 30,000 שבויים יהודים לעבדות. בקרבות ב-51 לפנה"ס בין המצביא הרומי קאסיוס לונגינוס והמצביא היהודי פתואל, מתומכיו של אריסטובלוס, נפלו בשבי 30,000 חיילים יהודים.
לאחר הרצחו של יוליוס קיסר ב-44 לפנה"ס הגיע קאסיוס לאזור על-מנת לגייס כספים למלחמת האזרחים נגד אנטוניוס - לפידוס - אוקטביאנוס. הוא מכר לעבדות תושבי ארבע ערים - גופנא, אמאוס, לוד ותמנה - בשל התרשלות בגביית המיסים כדי לגייס את הכספים למימון המלחמה. כנראה, שחלקם לפחות, מגופנא, שוחררו לאחר מכן. חסרים נתונים.
ב-42 לפנה"ס הוציא מרקוס אנטוניוס פקודת שחרור לשבויים יהודים שנמכרו לעבדות בשווקי צור, צידון ואנטיוכיה. המשוחררים התפזרו ברחבי האימפריה. ב-40 לפנה"ס כבשו הפרתים את הארץ והחזירו את השלטון לחשמונאים. הנציב הרומי בסוריה סילק את הפרתים. לאחר כיבוש ירושלים ב-37 לפנה"ס הוא המליך את הורדוס ומכר אלפי יהודים לעבדות. חסרים נתונים.
וארוס ערך מסע צבאי לגליל בין 6 ל-4 לפנה"ס ומכר לעבדות את תושבי ציפורי, לאחר שכבש ושרף את העיר. על-פי הערכת חוקרים היו בציפורי 18,000 תושבים. ב-43 לסה"נ נמכרו כל תושבי לוד לעבדות על-ידי רומי. אין נתונים מספריים.
לדעת אריה כשר סביר להניח שבימי הנציבים היו מקרים נוספים של מכירת יהודים לעבדות אם כי אין על כך מידע ממקורות בני הזמן.
ב. לאחר המרד הגדול (70-66) משה דוד הר העריך שהשבויים היוו 10% מתוך האוכלוסייה היהודית. האוכלוסייה היהודית מנתה בין 2,000,000 ל-2,500,000 ערב המרד הגדול, כלומר מספר השבויים היה בין 200,000 ל-250,000. רוב השבויים היו מיהודה. 5% מיהודי הגליל נלקחו בשבי. החוקרים העריכו שהאוכלוסייה היהודית בגליל מנתה כ-700,000 נפש. כלומר, 5% מתוכם - 35,000 שבויים. גדליה אלון הגיע למסקנה שמספר השבויים היה 138,000: 97,000 שבויים מאזור יהודה ו-41,000 משאר אזורי הארץ. על-פי עדותו של פלביוס טיטוס מכר לאחר המרד הגדול 97,000 שבויי מלחמה יהודים לעבדות.
הרב אליהו בירנבוים פירסם כתבה על יהודי איטליה וכתב שטיטוס הביא 90,000 עבדים יהודים לרומא. ההיסטוריונית קתרין היזן (Catherin Hezsen) מצאה שאספסיאנוס מכר לעבדות בשווקי הערים הפניקיות למעלה מ-30,000 שבויים. חלק מהשבויים ניתנו לאגריפס ה-2, אבל אף הוא העדיף למכרם לעבדות. על-פי מקורות בני הזמן 6,000 עבדים יהודים נשלחו על-ידי אספסיאנוס לחפור את תעלת קורינתוס ביוון, וצעירים יהודים בני 17 נשלחו לעבוד במכרות במצרים. החוקרת סרינה רופא (Sarina Roffe) קבעה ש-20,000 עבדים נשלחו לרומא על-ידי טיטוס כדי לבנות את הקולוסיאום.
טיטוס היגלה לקרתגו, על-פי מסורת של יהודי לוב 30,000 יהודים מארץ ישראל ו-50,000 לספרד על-פי מסורת של יהודי ספרד. יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי מהימנות הנתון שהביא פלביוס. אך לדעת אריה כשר "לא מן הנמנע שמספר זה קרוב לאמת ונשען על מקורות רשמיים מארכיון הקיסרים ברומא".
ג. נתונים על מספר השבויים מהישובים ירושלים - לאחר המרד הגדול הגיע מספר השבויים, על-פי עדותו של פלביוס, ל-97,000 בירושלים בלבד. החוקרים מעריכים שהמספר שנקב פלביוס, מוגזם. גם אם המספרים אינם מדויקים, היקף מכירת שבויים לעבדות היה משמעותי.
יפיע - 2,130 נשים וילדים נמכרו לעבדות. יודפת - 1,200 נשים וילדים נמכרו לעבדות. מגדל - לאחר כיבוש אזור הכנרת הוענקו לנירון קיסר 5,000 שבויים כעבדים. עראבה - כל הנשים והילדים נמכרו לעבדות. בית גוברין - אספסינוס שבה כ-1,000 יהודים בבית גוברין ומכרם לעבדות. קיסריה - פלורוס מכר יהודים מקיסריה לעבדות. בית אריס וכפר טבא - 1,000 שבויים. עבה"י המזרחי (הפראיה) - נלקחו שבויים לאחר כיבושה ונמכרו לעבדות. חסרים נתונים. גם בערי הדיקאפוליס, היפוס וגדרה נלקחו שבויים יהודים ונמכרו לעבדות.
ערי הפוליס במישור החוף - יהודים מאשקלון, קיסריה ועכו-פתולמאיס נמכרו לעבדות. חסרים נתונים.
ד. לאחר מרד בר-כוכבא (132 - 135 לס') אין נתונים רשמיים וחסרים מקורות בני הזמן לגבי מספר העבדים שהעביר אדריאנוס לשווקי עבדים בעזה, חברון, סוריה, מצרים, רומא וחלקים אחרים של האימפריה. אבל, ידוע ממקורות רומיים שמחירי העבדים ירדו פלאים בשל המספר הגדול של השבויים. על-פי כרוניקה מהמאה ה-7 לסה"נ מחירו של עבד יהודי היה פחות ממחירו של סוס. על-פי מקורות יהודיים ונוצריים היה מחירו של עבד יהודי שווה להוצאות לכלכלת סוס ליום אחד. הרב אליהו בירנבוים לא נקב במספר אבל העריך שמספר העבדים שהובאו לרומא על-ידי אדריאנוס עלה בהרבה על מספר העבדים שהובאו על-ידי פומפיוס או טיטוס.
לאחר מרד בר-כוכבא הובאו שבויי מלחמה למצרים ונמכרו לעבדות. הר העריך שמספר השבויים הגיע לרבבות. האריס העריך שמספרם היה הרבה מעל 100,000. סביר להניח שאדריאנוס מכר לעבדות לפחות 100,000 שבויי מלחמה. הערכה זו מבוססת על הנתונים הבאים: לפני המרד היו בארץ כ-1,300,000 יהודים. בין 400,000 על-פי מקור יהודי ל-580,000 ההיסטוריון הרומי דיו-קאסיוס (Dio Casius) נהרגו או נרצחו במהלך המרד. על-פי הערכתו של אבי יונה נותרו בין 700,000 ל-800,000 לאחר המרד.
האוכלוסייה היהודית הצטמצמה בין 500,000 ל-600,000. ההפרש בין המספרים כולל נרצחים, שבויים ויהודים שנמלטו מהארץ. אבל, אם מספר השבויים שנמכרו לעבדות כתוצאה מהמרד הגדול הגיע לפחות ל-200,000, סביר להניח שבשל היקף החורבן הגדול בהרבה במרד בר-כוכבא היה מספר השבויים גדול יותר. בגליל נותרו 350,000 עד 400,00 יהודים והיתר התגוררו בשפלת החוף ועבר הירדן. אזור יהודה התרוקן מיושביו היהודים. חלקם נהרגו, חלקם נמכרו לעבדות וחלקם פונו ובמקומם הובאו תושבים זרים. מספר הנוכרים בארץ גדל החל מהתקופה ההלניסטית, עד להפיכתם לרוב.
סך כל השבויים בין 63 לפנה"ס ל-135 לסה"נ הגיע על-פי הנתונים שהובאו לכ-500,000: למעלה מ-100,000 בין 63 לפנה"ס ל-63 לסה"נ, 250,000 ב-70 לסה"נ, 100,000 לפחות וסביר להניח שהרבה יותר ב-135 לסה"נ. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי מהימנות הנתונים שהובאו במקורות בני הזמן. אבל, קיימת הסכמה שגם אם הנתונים מופרזים, מספר השבויים שנמכרו לעבדות היה גבוה מאוד.
1 עובדות על גורלם של לוחמי המרד הגדול שנלקחו בשבי והיו לעבדים. בניית הקולוסיאום ברומא הקיסר אספסינוס השתמש בכספי השלל שנלקח ממלכת יהודה כדי לממן את הקמת הקולוסאום שבנייתו החלה ב-70 לס'. לוחמי המרד שנלקחו בשבי והיו לעבדים הועסקו בבניית הקולוסיאום. אחד הלוחמים צייר על אחד מקירות הקולוסיאום את בית המקדש. השלל שנלקח מיהודה הונצח על שער טיטוס שהוקם בפורום של רומא.
חפירת תעלת קורינטוס חפירת תעלת קורינטוס החלה בימי הקיסר נירון. תעלת קורינתוס היא תעלת מים ביוון, החוצה את מצר היבשה (איסתמוס) של קורינתוס, ומחברת את המפרץ הסרוני עם מפרץ קורינתוס. הקיסר אספסינוס שלח 6,000 לוחמים יהודים במרד הגדול שנלקחו בשבי והיו לעבדים כדי להשתתף בחפירת התעלה. אבל, חפירתה לא הושלמה בתקופה העתיקה. היא הסתיימה רק במאה ה-19.
ספינות המונעות על-ידי משוטים לוחמים מהמרד הגדול שנילקחו בשבי והיו לעבדים ונשלחו להשיט את האוניות המופעלות על-ידי משוטים. בכל אוניה היו 50 מפעילי משוטים, 25 מכל צד. העבדים היו קשורים בשלשלאות. העבודה הייתה קשה מאוד ורובם לא האריכו ימים.
מכירת שבויים לעבדות בשווקי האימפריה הרומית לאחר דיכוי המרד נשלחו שבויים רבים לשווקי העבדים של האימפריה הרומית ונמכרו לעבדות.