שום דבר לא יכול להכין אותך למפגש עם האיש המיוחד הזה, חתן פרס ישראל לחקר המשפט, פרופ' שניאור-זלמן פלר. בגיל 93, דעתו צלולה עליו, והוא חי בדירה צנועה בירושלים, נושם אוויר פסגות ומעניק למגזין "הפרקליטים" ראיון נדיר, אחד הבודדים בחייו. דיבורו מדוד ואת ניסוחיו הוא בורר בקפידה.
לא רבים מהמשפטנים החדשים יודעים כי כבר בשנת 1948 מונה לשופט בבוקרשט. ב- 1961 החליט לעלות לישראל והותיר ברומניה עשרות פרסומים בתחום דיני העונשין. בשנת 1966 מונה לפרופ' חבר באוניברסיטה העברית בירושלים, וב- 1972 מונה לפרופ' מן המניין. ב- 1971 נבחר לדיקן הפקולטה למשפטים. בשנת 1981 פרש לגמלאות והמשיך ללמד בהתנדבות עוד כשלוש שנים. בשנת 1984 הוענק לו הפרס ע"ש זוסמן בחקר המשפט, ב- 1993 קיבל את הפרס ע"ש צלטנר לעידוד המחקר במדעי המשפט ובשנת 1994 הוענק לו פרס ישראל בחקר המשפט.
פרופ' פלר פרסם למעלה מ- 100 מאמרים בכתבי עת משפטיים בארץ ובחו"ל וספרים רבים. יחד עם פרופ' מרדכי קרמניצר, תלמידו, עיבד הצעת חוק לחלק מקדמי וחלק כללי לחוק עונשין חדש, שחלק ממנו נחקק ונכנס לתוקף באוגוסט 1995.
אז מה בדיוק אתה עומד להגיד למני מזוז?
"אומר לו דבר אחד, שתיקון 39 יצא לאחר שאני ישבתי שנה במשרד המשפטים עם חדר, כתבנית, כוס תה, נייר ועט. ושכעת יש מקום להזמין מומחים אחרים, לא אותי, שייקחו כמה קודקסים של מדינות נאורות כמו צרפת, גרמניה, אוסטריה או איטליה ויראו כיצד שם מגדירים רצח או מעילה באמון".
11 שנה לא הושיבו במקומך אף אחד?
"לא. הגעתי ארצה כעולה חדש ואינני יודע איך התגלגלתי לפגישה עם לנדאו, ולנדאו אדם מאוד מנומס, ייקה, שאל אותי: 'איך תסתדר כאן, באת משיטה משפטית לגמרי שונה, ממשפט קונטיננטאלי, וגם ממדינה שהיא מדינת מרות, השלטון קומוניסטי?'. הבטתי בו ושאלתי: 'במדינת ישראל גונבים אחרת? אונסים אחרת? מרמים אחרת? אני אסתדר לא רע'. ומכאן אני מגיע גם לדיני העבירות".
איך מנסחים אותן?
"זה דבר קל, לא צריך להמציא את הגלגל. יש לקחת כמה קודקסים, מן האקטואליים ביותר לפי תאריך הקבלה שלהם, וממדינות אשר יש שם משפטנים שיודעים מה הם מעלים על הנייר, ולשבת ולנסח את מה שעולה מן הטון של השאלה שלי - 'גונבים אחרת? רוצחים אחרת?'. אם לא, שאלו נא מהו המשותף אשר יגדיר נכונה את העבירות הספציפיות".
אבל מדוע אתה צריך לפנות לממשלה בשל כך, ולא להיפך?
"מה אגיד לכם, אנשים לא אוהבים להתאמץ כדי ללמוד את מה שהם עדיין לא יודעים, אז הם פועלים לפי דפוסים מועטים ומוכרים".
יש לך דעה מדוע התחום הפלילי סובל מהעדר 'אנשי מקצוע'?
"כנראה שבתחומים אחרים הפרנסה קלה יותר. המחקר הפלילי אינו משתלם. אני, למשל, חי מן הפנסיה של פרופסור באוניברסיטה".
ומה החברה מפסידה מכך?
"כל אזרח רוצה לדעת, או ראוי שירצה לדעת הגדרה מדויקת של איסורים; מה אסור ומה לא, הלא כן?".
האיסורים אינם ברורים דיים?
"לא, האלמנטים הנתונים המגדירים את כל סוגי העבירות לא ברורים".
העיתונות וכלי התקשורת מעדיפים לעסוק בשחיתות שלטונית. זה יותר 'סקסי' לדון בעבירות של מפורסמים ולהתעלם מהמצוקות של האזרח הפשוט בתחום עבירות הרכוש והאלימות למשל. האם זה מוצדק?
"שחיתות שלטונית פוגעת גם בחברה וגם בפרט. יש כאן אלמנט של 'ראו, הוזהרתם' שהוא חשוב".
יש המעוניינים להביא לחקיקה שתחייב עובדי ציבור לוותר על זכות השתיקה?
"זהו עיקרון בסיסי שכל אדם באשר הוא אדם, ללא הפרדה אם מדובר באיש ציבור או באזרח מן השורה - אינו חייב להפליל את עצמו".
מחקרים מגלים שבשנים האחרונות שיעור ההרשעות האבסולוטי נמצא בעלייה. כמעט כל כתב אישום מסתיים או בהרשעה או בעסקת טיעון. יש סיבה מיוחדת לכך?
"עסקת טיעון הייתי פוסל לגמרי, הרצון של הצדדים לא הופך את כתב האישום לאמת או שקר".
זה מקל על המדינה.
"משום כך היא מדינה. חשבתם שזה כל כך קל להיות מדינה? ראו, אם ההאשמה נכונה אז אין באחוז הרשעות גבוה כדי לשנות מאום. ייתכן שככלל, ההעמדה לדין היום יותר מוצדקת. אני לא סבור שמישהו היושב על כס השפיטה הולך שבי אחרי כתבי אישום".
גם אם מרבית השופטים מגיעים מתוך הפרקליטות והמשטרה?
"ממש לא. כבר הייתי בפרקליטות, ולא זכור לי שקיבלתי שם החלטות לפי אחוזים אלא לפי מה שהשתכנעתי".
הסנגוריה הציבורית מעלה בעיות של שאלת הייצוג ובאיכות הייצוג לו זוכים עבריינים. אולי יש בכך כדי להסביר את נתוני ההרשעה הגבוהים?
"לא הייתי תולה בזה את האחריות. הרשעה היא של השופט ולא של עורך דין. שופט צריך לשאול עצמו אם יש לו יסוד להרשיע. אם אין לו יסוד להרשיע אדם יכול לשתוק ולא להביא כלל עורכי דין והשופט יזכה אותו".
האם זה קיים?
"הייתי נוכח גם במעמד כזה".
