אורן יחזקאל הוא נהג אוטובוס בחברת דן. יחזקאל מתגורר בבית פרטי ברחוב הולנדי. באחד הימים, בדרכו למשמרת הבוקר שלו, מעד יחזקאל במדרגות היוצאות מביתו והמובילות אל הרחוב ההולנדי. יחזקאל נפגע בידו וברגלו.
יחזקאל פנה למוסד לביטוח לאומי וביקש כי זה יכיר בנפילה כתאונת עבודה. המוסד דחה את התביעה. המחלוקת הגיעה עד לבית הדין הארצי לעבודה.
חוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו ומרחיב את ההגדרה גם למקרה שבו התאונה אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או מן העבודה למעונו.
קולמוסין רבים, מסביר השופט שמואל צור, נשברו בשאלה מהי הנקודה המדויקת שבה אדם נחשב כיוצא ממעונו וזכאי למטריית הכיסוי של הביטוח הלאומי.
אין חולק כי הכיסוי הביטוחי אינו חל בתוך ביתו של המבוטח פנימה. אין גם חולק כי הכיסוי הביטוחי חל מהנקודה בה נמצא העובד ברשות הרבים.
המחלוקת העזה ניטשת לגבי דרכו של העובד מפתח ביתו אל רשות הרבים. דרך זו מצויה לעיתים בחזקתו או בשליטתו הבלעדיים של העובד, למשל כאשר הדרך עוברת בחצר או בחדר מדרגות של בית פרטי. לעיתים מצויה הדרך בחזקתו או בשליטתו החלקית של העובד, למשל כאשר הדרך עוברת בחצר או בחדר מדרגות משותפים לעובד ולשאר דיירי בית משותף.
פסיקת בית הדין לעבודה רואה בתווך שבין רשות הרבים לרשות היחיד, "שטח אפור", אשר במקרים מסוימים יחשב כרשות הרבים ובמקרים אחרים יחשב כרשות היחיד.
בתחילת שנת 2002 באה בפני בית הדין הארצי פרשת משה רונן. בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי פגיעה בשטח האפור לא תיחשב כמכוסה בביטוח הלאומי כאשר המבוטח שולט שליטה מלאה על השטח האפור. כך, בבית פרטי, אם המבוטח נפגע במדרגות שבין דלת הכניסה לרחוב, כפי שקרה לרונן, לא יחול הביטוח. לעומת זאת, בבית משותף, אם המבוטח נפגע בחדר המדרגות שמחוץ לדירה יחול הכיסוי הביטוחי.
עם זאת, כבר בפרשת רונן, נתגלעה מחלוקת בין השופטים. סגנית הנשיא, השופטת אלישבע ברק, סברה כי את חוק הביטוח הלאומי צריך לפרש על-פי תכליתו. לכן לא שאלת הבעלות בשטח האפור קובעת. גם לא מידת השליטה בו. השאלה צריכה להיות נקייה, אחת ויחידה: האם היה המבוטח בדרך לעבודה ממעונו אם לאו.
"גם אני", מגלה השופט שמואל צור, "מחזיק בדעתה של השופטת ברק. כך במקרה של יחזקאל, מסביר השופט צור. יחזקאל נפגע במדרגות המובילות מדלת דירתו אל הרחוב ולכן הוא נמצא 'ברשות הפרט'. לפי דעת הרוב בפרשת רונן לא חל עליו הכיסוי הביטוחי".
"אולם", מתעקש השופט צור, "אני מחזיק בדעתי כי יש לנקוט במבחן התכליתי של הדרך לעבודה. לפי מבחן זה, משעה שיצא אדם מפתח דירתו בדרכו לעבודה, יחול עליו הכיסוי הביטוחי. זו מטרת החוק וזו תכליתו. לעניין זה, מה לי בית משותף ומה לי בית פרטי, מה לי 'שליטה' פרטית של אדם על חצרו ומה לי 'שליטה' חצי פרטית של דיירי בית משותף על חדר המדרגות. ההבחנות הללו אינן רלוונטיות בעיני. ההבחנות הללו נעוצות במושגים של דיני הנזיקין המבקשים להתחקות אחר האחראי לקרות התאונה. לעומת זו עוסקים אנו בכיסוי ביטוחי המעוגן בחוק אשר נועד להשיג מטרות סוציאליות רחבות. בעולם זה אין רלוונטיות לשאלת ה'אשם' או לשאלת ה'שליטה' על מקרקעין. בעולם זה השאלה היא מהיכן מתחיל הביטוח (גבול 'מעונו' - היא דלת הדירה) ומה תכלית היציאה מן הדירה (הליכה לעבודה). לדעתי, זה המבחן הנכון והפשוט העונה על תכלית החוק. לפי מבחן זה, יחזקאל יצא מדלת דירתו בדרכו לעבודה ונפגע במדרגות שמחוץ לדירה. לכן יש מקום לפרוש עליו את מטריית הכיסוי הביטוחי שבחוק".
השופט יגאל פליטמן לעומתו, דבק בדעת הרוב של פרשת רונן. הדרך לעבודה מתחילה אך ורק עם יציאת העובד מרשות היחיד שלו. בעקרון נועד ביטוח נפגעי עבודה לתת כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע במקום עבודתו. ביטוחו של העובד בדרך מהמעון לעבודה מרחיב את ביטוח היסוד אך ורק לסיכוני הדרך. סיכוני הדרך על-פי טיבם הינם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד. באשר לרשות הפרט, עליו החובה לדאוג לנטרול הסיכונים מהם הוא עלול להיפגע.
הנשיא סטיב אדלר וגם נציגי העובדים והמעבידים הצטרפו אל השופט פליטמן ובסופו של דבר גם השופט שמואל צור ביטל את דעתו מפני דעת הרוב והצטרף אליה "מטעמים של יציבות ההלכה, ומטעם זה בלבד".
