דן מרידור הצהיר, כידוע, שייצוגו את ארקדי גאידמק מול הרשויות מוגבל רק להליכי השימוע שלפני הגשת כתב אישום - אם יוגש.
בכך רצה מרידור, מן הסתם, לנסות ולשמר את תדמיתו הציבורית הכאילו נקייה מצד אחד, ומצד שני - להתחבר לוורידיו של גאידמק בתמורה לשיפור תדמיתו ומצבו של גאידמק אצל הרשויות שם למעלה.
ושם למעלה מרידור קשור ומרושת היטב - ללא קשר לתפקידו הפורמלי.
כך למשל, הנה קטע קצרצר מעדותו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק בפני חוקרי המשטרה בפרשת בראון-חברון:
"... בצהריים אני חוזר הביתה ומוסרים לי שדן מרידור חיפש אותי. התקשרתי אליו. הוא שאל אותי על עמדתי בדבר המינוי של בראון. סיפרתי למרידור את כל תוכן השיחה שלי עם שר המשפטים (צחי הנגבי). מרידור היה מזועזע ואמר לי שידבר על כך עם ראש הממשלה, ויבקש דיון חוזר בממשלה.
לאחר כמה זמן, עוד באותו יום שישי, התקשר אלי שר המשפטים ואמר לי ששמע שדיברתי עם מרידור ושסיפרתי לו את כל פרטי השיחה בין שנינו. הנגבי העיר לי כי לדעתו היתה זו שיחה אישית, ולא היה ראוי, לדעתו, לחשוף פרטים בפני מרידור. אמרתי לו כי בכל מה שנוגע לשלושת המועמדים שלא נבחרו, הוא צודק, ושאני אדבר עם מרידור שלא ישוחח על כך עם אחרים... מיד התקשרתי עם מרידור וביקשתי ממנו שלא להזכיר את שלושת המועמדים האחרים...".
עד כאן ציטוט מעדותו של נשיא בית המשפט העליון.
אילו נניח היה מרידור מספק לגאידמק, נוסף על קשרים, גם שירותים משפטיים - ניחא.
אבל כאן הרי ברור הדבר, שבנכונותו לייצג את גאידמק רק בהליך השימוע, מרידור מוכר לגאידמק ומעמיד לרשותו רק את תדמיתו הציבורית ואת קשריו עם הגורמים הנכונים.
ולכן, בסופו של חשבון לא בטוח שגאידמק עשה כאן עיסקה נבונה. שהרי בנסיבות הללו יהיה על הרשויות להתמודד מעתה גם עם טענות אפשריות של ניסיון להשיג סגירת תיק באמצעות פרוטקציה.
על דבר אחד נודה לארקדי גאידמק: על תרומתו לשלטון החוק בכך שסייע לחשוף את הזיוף והציניות של מי שרוממות שלטון החוק בגרונם.