יש פוליטיקאים עלובים, שהתקשורת אוהבת:
"ליכודניקים שהתפכחו". וזה במילים פשוטות: בגידה באידיאולוגיה, או "כניסה" חזקה בנתניהו. עשה את זה, עץ עם גזע עבה דוגמת שרון, עשו את זה עצים עם גזע חלול דוגמת אולמרט, בראון, שטרית, לבני וכו', ועכשיו עושים את זה שני שתילים קטנים: סילבן שלום ודני נווה.
הם מכירים את הכללים: סילבן מלכלך על ביבי, ודני נווה מרעיף שבחים לראש הממשלה הנוכחי, וזה שקדם לו. למרות שאובייקטיבית, מגיעים לביבי שבחים, וקיטונות של בוז לשרון ואולמרט, בגין התנהלות אנטי דמוקרטית, והעננה הפלילית שמתעקשת ללוות אותם באשר ילכו (או ישכבו).
תחת הכותרת "אולמרט הוא מנהיג", אמר ח"כ דני נווה בראיון לידיעות-אחרונות: "אם נמשיך לצבוע את עצמנו בצבעים של הימין הקיצוני, לא נחזור יותר להנהגת המדינה" (27.6.06). ימין קיצוני?!? לאן הגענו? מפלגה שמוכנה לפנות ישובים, תמורת הסכם- זה ימין קיצוני? ההתעקשות על "הסכם" היא שכל כך מפריעה?
לדעתי, הראיון הזה הוא הסנונית שמבשרת את בוא הבגידה. בגידה שתכליתה, גיבוש שליש סיעה ועריקה לקדימה. "אני שולל בתוקף", אומר השתיל הצמא דני נווה, "איחוד עם ישראל ביתנו. אני מעריך כי איחוד עם קדימה ריאלי יותר". מה שהוא לא אומר זה, שאם יהיה איחוד עם ליברמן, יהיה לו הרבה יותר קשה להשיג שליש הדרושים לעריקה.
גנבי המנדטים מהליכוד שערקו לקדימה, חוגגים את פירות בגידתם, מול עיניהם המיוסרות של נווה וסילבן. ואלה לא מפסיקים לשתף את הציבור בתסכולם. מבין השורות ניתן לזהות תפילה: מי ייתן, והמזל יציב אותנו מתחת שולחנו של אולמרט. רק שם אפשר לזכות באיזה פירור שררה.
ואיך מסביר נווה את השינוי האידיאולוגי שחל בו? "זה לא אני שהשתניתי, זוהי המציאות שהשתנתה". אחרי שמופז קרע אותנו מצחוק עם הבדיחה הזו, ניסה את מזלו גם דני. ציפיתי שייתן קרדיט, אלא שהוא כנראה הסתמך על זכרונו הקצר של הציבור, ושיחק אותה, כאילו הבדיחה הזו שלו.
אגב, אצל הפלשתינים זאת לא בדיחה, וגם הם משתמשים באותו משפט, בתוספת קטנה. זה נשמע כך: "(מעולם לא ויתרנו על חלום פלשתין הגדולה) זה לא אנחנו שהשתנינו, זוהי המציאות שמשתנה כל הזמן לטובתנו". ומי שעיניו בראשו, רואה איך "תוכנית השלבים" המשותפת לפלשתינים ו"שלום-עכשיו" מתממשת לנגד עינינו.
והשאלה האחרונה מאותו ראיון מתייחסת לאחוז הנמוך של המצביעים בבחירות האחרונות. קבלו את תשובתו של הדמוקרט דני נווה: "אחוזי ההצבעה הנמוכים לא נובעים מאובדן מנהיגות, אלא מאובדן אמון הציבור במערכת הפוליטית ובכנסת". ואם יש בין הקוראים, כאלה שלא ממש הבינו, אז דעתו על שרון: "מנהיג משכמו ומעלה".
להביע הערצה פומבית למנהיג שצפצף על מפלגתו, ורמס כל עיקרון דמוקרטי שהפריע לו לבגוד במצביעיו, מה אני אגיד לכם - זה מגעיל אותי. זה בדיוק מה שמגביר את חוסר האמון של האזרחים בפוליטיקאים, ובדמוקרטיה.
ולבסוף כמה שורות לדני נווה. בגין אמר שזה כבוד גדול לשרת את העם מהאופוזיציה. אתה, וחבריך (סילבן, לימור, וישראל כץ) הלהוטים לשררה, אשמים בקריסת הליכוד. עכשיו אל תפריעו לנתניהו. רוצה לחזור לשלטון? בבקשה, תזדיין בסבלנות.
