פרשת המכתב של נשיא המדינה מר קצב ליועץ המשפטי לממשלה בגין איומים וסחיטה כביכול של עובדת לשכתו, תוך איום על תלונה בגין הטרדה מינית, פתח מחדש את הדיון הציבורי בחוק נגד הטרדה מינית על השלכותיו.
בעיצומם של הקרבות בדרום ובצפון - ותוך מהלך של טלטלה במערכת המשפט ובעיקר בתחום הוועדה לבחירת שופטים שמוביל שר המשפטים חיים רמון - הודלפה פרשת התלונה והחקירה על הטרדה מינית של רמון מצד עובדת זוטרה במשרד ראש הממשלה. לשמע ולקריאת שתי הגרסות בעיתונות על המקרה, נראה לי שהתלונה לא מחזיקה מים כבדים.
הקשר בין השר רמון למתלוננת היה רופף ומקרי, הגברת ביקשה להצטלם למזכרת, פלירטטה איתו, נצמדה אליו פרובוקטיבית ואף נשקה לו. נניח שבסיטואציה זו הוא גם ניסה לנשקה - נו זו הטרדה מינית באמת? בחורה חוצפנית שנמרחת על שר כדי "להשוויץ" עם תמונה למזכרת, מפלרטטת, מענטזת ובסוף מודיעה "הייתי המומה, לא ידעתי מה לעשות, אחרי שהלך התחלתי לבכות" - זה לא נשמע אמין, לא נשמע רציני - זה כן נשמע כמו משפט הלקוח מתלונות רבות אחרות כמעט מילה במילה.
מעדויות סביב הסיפור, מתברר כי השר נכנס לחדר באקראי, הדלת היתה פתוחה כל הזמן ועל-פי עדויות של כל העובדות בלשכתו של רמון כיום ובעבר בתפקידיו הציבוריים הן מעולם לא שמעו, לא ראו התנהגות מינית חריגה מצידו.
להערכתי, התיק יסגר בשל חוסר אשמה, אבל הכתם שנדבק לשר, ירד אומנם בניקוי יבש, אבל יקח זמן ועיתונאים זריזים עם זיכרון ארוך - לא ישכחו להזכיר לו ולציבור את האפיזודה הלא נעימה הזו. אם נכונה הידיעה, כי המתלוננת יצאה לחו"ל ותחקר רק אחרי שתחזור - מדובר במהלך לא תקין, חסר מחשבה ורגישות, שהרי משך אותו זמן יישאר רמון עם עננה כבדה ולא נעימה מעל ראשו - וחבל. כבר כתבתי מספר פעמים, על החוק נגד הטרדה מינית וציינתי שהוא חוק חיוני טוב בהיר והגבולות די ברורים - אם מפרשים נכון את הסעיפים וההתנהגות האנושית.
החוק ביסודו, לא בא להגן על נשים עצמאיות אסרטיביות, חזקות גוף. ובעלות מענה לשון מהיר ואגרסיבי. החוק בא להגן בעיקר על נשים חלשות, מפוחדות, מנוצלות - על אלה שמפחדות לאבד את מקור פרנסתם ועבודתם, על אלמנות על חד-הוריות וגם אחרות שאינן יכולות או לא יכולות להרשות לעצמן לאבד מקום עבודה בשל נסיבות אישיות וסוציאליות.
החוק בא להעניש מעבידים בעלי מרות ושררה שמנצלים לרעה את תפקידם וכוחם כדי לכפות עצמם פיזית ונפשית על נשים תחת מרותם. מחמאות לנשים, על הופעה, תסרוקת או בגד חדש - אינן הטרדה. אבל אם אותם דיבורים או מחמאות הופכות למזוייפים וחוזרים על עצמם עם מוזיקה מחשידה, מינית, הסיפור שונה, והופך להטרדה. כמו, הערות מיניות בוטות שליחת ידיים, תמונות פורנוגראפיות, שיחות מין מלוכלכות וכד'.
בלשון ציורית ובבדיחות ניתן לומר שכאשר אומרים לפקידה "הציצי החוצה", זאת לא הטרדה אלא משחק מילים בשפה העברית אבל רצוי להיזהר גם בהומור.
כבר כתבתי ואמרתי זאת בעבר. כל הטוענים והפרשנים משני המינים, שהחוק פוגע בגברים יותר מאשר בנשים או שהחוק מנטרל את הרומנטיקה. תשובתי שלילית. הרומנטיקה והחיזור לא ייעלמו ולא יפגעו, ההטרדות - אולי?
החוק לא פוגע בחיזור וברומנטיקה - אם הם נעשים כדין, בצורה הקלאסית המקובלת, או ביצירתיות חיובית והאישה מבינה ומקבלת זאת בהבנה. כמובן "שחיזור גורלי" - המנוגד לרצון הצדדים - עלול להיות עבירה ולפעמים אף מצב פלילי חמור יותר.
הסכנה שבמצב הנוכחי - שהחוק יכול להיות מנוצל בקלות לצורכי נקמה, סגירת חשבונות, איומים, סחיטה והקושי הוא לאבחן ביניהם לבין הגרסה הנכונה והבלתי מזיקה.
גם חקירה משטרתית, ביצוע "עימות" בין הצדדים או בדיקת פוליגרף הם אומנם אמצעים לגיטימיים בחקירה, אך עלולים לאכזב, ולגרום עוול לאחד הצדדים.
לגבי אנשי ציבור, פוליטיקאים, עסקנים, ח"כים, מנכ"לים, שרים, הדבר מסוכן פי כמה - שהרי בירור העניין יכול להימשך שנים והכתם יורד לאט, אם בכלל, גם לאחר סגירת התיק והזיכוי. האם על אנשי הציבור והפוליטיקאים להיזהר יותר, אין ספק שכן. הם נמצאים בחזית התקשורתית, חייהם הציבוריים ולפעמים גם הפרטיים שקופים או משקפים אותם בעיתונות או במדורי הרכילות ובמדינה קטנה כמו שלנו, קשה להתחמק ולהסתיר.
התוצאה לפי דעתי, מחוייבת המציאות, היא לתקן את החוק, כדי לאמת את גרסת המתלוננת (או מתלונן) בעדות נתמכת נוספת חיצונית, עדות מסייעת ולא להשאיר את המצב של גרסה מול גרסה או מילה מול מילה.
תהיה זו מכה קשה למערכת המשפטית והפוליטית, אם השר רמון יאלץ להתפטר או להשעות עצמו - שעה שהחל בשינויים מרחיקי לכת במערכת, במיוחד בוועדה לבחירת שופטים, ניהול פרוטוקולים בוועדה, ביצוע "שימוע" למועמדים, פומביות הדיון בדיוני הוועדה לדין משמעתי של השופטים ואולי גם בביטול "הסניוריטי" בבית המשפט העליון.
שר המשפטים, עו"ד פרופ' נאמן, נאלץ להתפטר ממשרתו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על הגשת תצהיר מזויף - תיק שהתברר שנתפר לו במיוחד, כדי לסלקו מהתפקיד.
כאשר התיק הגיע לבית משפט, השר זוכה כליל, אך היה כבר מאוחר מדי לחזור לתפקיד. עד היום פרופ' נאמן יכול להתגאות ב"זיכוי" ופסק הדין כמסמך רשמי, שאין לאנשים הפשוטים כמונו, אבל הכתם והכאב מלווים אותו מאז.
חוששני - שמקרה רמון דומה לפרשת נאמן. להערכתי, התלונה נתפרה מהר מדי, בפזיזות, מסתבר לא ע"י המתלוננת אלא הממונה עליה שאת נימוקיה ומטרתה במקרה זה, גם צריך לבדוק בעיון.
וכפי שאמרתי, התיק נגד רמון (אם לא יהיו התפתחויות דרמטיות) ייסגר, אבל הפרשה תמשיך לחיות, ולאנשי ציבור ופוליטיקאים, עצתי - היזהרו בהתנהגותכם.
