עוד כמה אנשים שפגשו אותי מאז שיצאתי מהמכונית ופילסתי את דרכי לכאן אל האולם. הלחימה נמשכת, אין הפסקת אש ולא תהיה הפסקת אש בימים הקרובים. צה"ל נלחם באוויר, בים וביבשה ממש ברגעים אלה חטיבות צה"ל מתקדמות בדרומה של לבנון כדי לחסל את תשתיות הטרור שם. אז זאת התשובה לשאלה.
אדוני השר, כבוד יו"ר מרכז השלטון המקומי, ראש העיר כרמיאל - הנמצאת בחזית המערכה - עדי אלדר, ידידי, חבריי ושותפי ראשי הרשויות במדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל.
ישראל ממשיכה להלחם.
לפני 20 ימים בדיוק התחילה המערכה הזו כאשר ארגון הטרור "חיזבאללה" תקף חיילים ישראלים בתוך שטח המדינה, הרג שמונה, חטף שניים - את אודי גולדווסר ואת אלדד רגב, והתחיל להמטיר רקטות על יישובי הצפון.
כשהחלה המערכה - אמרתי שלא תהיה קלה. ידענו אז, חברי בממשלה ואני, כי יהיה קשה ואף מכאיב, ולעיתים מכאיב מאוד. אמרנו שנצטרך לגלות הרבה תושייה וסבלנות כדי להגיע לכל המחבלים, לאתר את כל מקומות המסתור שלהם, לפגוע בכל משגרי הטילים שלהם. אמרנו כי נשלם את המחיר היקר מכל - חיי אדם, נשלם מחיר באבדן רכוש, בחוסר מנוחה, באבדן שיגרת החיים ולעיתים, לזמן קצר, גם באובדן שמחת החיים.
ידענו - והחלטנו שאין דרך זולת תגובה חדה, כוללת וחסרת פשרות. אסור היה להניח למדינת הטרור שבנה חיזבאללה מעבר לגבולנו הצפוני להמשיך ולהתחזק. אסור היה להניח להם לצבור עוד טילים, עוד רקטות ועוד כלי נשק קטלניים.
לו חרקנו שן - לו התאפקנו - היה מגיע יום, והוא לא היה רחוק, בו מטח הרקטות והטילים היה גורם לכם, בראש ובראשונה לתושבי צפון הארץ - נזק חסר תקנה.
החלטנו - להשיב מלחמה שערה - ונסיים אותה כאשר יוסר האיום מעליכם, חיילנו החטופים, אודי גולדווסר, אלדד רגב וגלעד שליט, וחבריהם הלוחמים - ישובו הביתה בשלום ואתם תוכלו לשכון לבטח בבתיכם, ברחובות הערים, הכפרים ובמקומות עבודתכם.
בימים האלה, אני מרבה לחשוב על בנינו הצעירים, הלוחמים אמיצי הלב, עליכם ההורים, האחים, האחיות, הילדים והחברים שלהם.
אני חושב על רועי קליין, סמג"ד בגדוד 51 של חטיבת "גולני". רועי שהוביל את לוחמיו, קפץ על הרימון שהושלך לעברם, ספג את כל כוח הנפץ על גופו והציל את חיי לוחמיו. הוא עוד הספיק למלמל "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" וביקש מהקשר שידווח על מותו. כך החזיר רועי את נשמתו לבורא. ילדיו הקטנים גלעד ויואב, ורעייתו שרה - נשארו מיותמים.
אני חושב על רועי - ואיני מוצא מנוחה לנפשי. אני חושב על יפתח שרייר, על עמיחי מרחביה, על תם פרקש, על רן כוכבא, על צביקה לופט, על וורקנך אדגה, על יותם גלבוע, על יונתן הדסי, על יתר חבריהם אמיצי הלב - שלושים ושלושה במספר מאז פרצה המערכה, ועל בני המשפחה שחייהם לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו עד לפני ימים אחדים.
אני חושב על הכאב שאין לו סוף והגעגועים שלעולם לא יתמו, על גלעד ויואב שלא יזכו להכיר את אביהם הגיבור, על ירדן, אחיו התאום של יפתח ועל אחיו ואחיותיו של עמיחי - ומתפלל - שנהיה ראויים לקורבנם.
אני חושב על כל חבריהם ששרדו את הקרבות הקשים האלה, על מפקדיהם ועל הרוח שמפעמת בהם ודוחפת אותם קדימה.
אני חושב על דועא עבאס ממר'אר, בת 15, שישבה בביתה וקראה ספר - כשחדר הטיל לחדרה.
אני חושב על אנדריי זלינסקי מנהריה שיצא מן המקלט רק לרגע כדי להביא בגד חם לבתו- ונפגע פגיעה ישירה.
אני חושב על רפי חזן מחיפה, שנישא לפני חודשיים בלבד.
אני חושב על רובין ניצו - שנסע לצפת כדי להיות עם ילדיו המפוחדים ברגעים הקשים.
ואני חושב על יתר האזרחים, שמונה עשר במספר, לוחמי העורף שקיפחו את חייהם במאבק הזה.
אנחנו, בימי השגרה שלנו, עסוקים כל כך במצוקות היום יום עד שלעיתים נבצר מאתנו להבין איזה עם נפלא ומיוחד אנחנו, איזה רגש עמוק של ערבות הדדית ואהבה שאין לה קץ, יש בנו לעם ולארץ הנפלאה שלנו.
אני מייחל לכך - שאותה רוח של סולידריות ואחווה, של התנדבות ועזרה הדדית שסוחפת את הארץ בימים אלה, לא תימוג ותיעלם בשוך הקרבות, כשנחזור לשגרה ונשוב להתמודד עם אתגרי היום יום.
אזרחי מדינת ישראל, חברי, ראשי הרשויות, צופרי האזעקה הנשמעים יום ולילה ברחבי הצפון מהדהדים ברחבי הארץ כולה והולכים ומתפשטים ברחבי העולם. רבים מזדהים עם מאבקינו ותומכים בדרישתנו הפשוטה והטבעית כל כך "להיות עם חופשי בארצנו"!
מכאן, אני מבקש להעביר לכולם מסר: אנו נחושים לנצח במאבק הזה. אנו משלמים מחיר יקר, כואב עד בלי די, בחיי אדם, בשיבוש סדרי החיים, באובדן הביטחון האישי ובהרס עצום של רכוש פרטי וציבורי - ואיננו מוכנים לוותר על זכותנו לחיות חיים פשוטים, חיי שגרה שאין בהם טרור, ואין בהם טלטלה בלתי פוסקת ואיום וקנאות ושנאה.
איננו מוכנים לוותר על זכותנו לחיות חיים נורמלים - כמו כל עם אחר, כמו כל חברה בכל מקום.
לא הכל מזדהים אתנו. לא מעטים, מותחים עלינו ביקורת ומסתייגים ממאבקנו. איננו נושאים ליבנו להתנצחות וליריבות. אך מותר לנו לומר לכל התוקפים אותנו: אף אחד מעמיכם לא היה משלים לעולם עם התקפות רצחניות כאלה על אזרחיכם. אינני רוצה לומר לכם מה הייתם עושים אתם, לו הייתם במקומנו.
די אם אומר: כי מדינת ישראל חרדה לכללי המוסר הבסיסים ביותר שחקוקים במורשת היהודית העתיקה שלנו ובדמנו שהותר - ואין לנו צורך ללמוד כללים אלה משום עם ומשום מדינה. איננו רודפים אזרחים חפים מפשע, איננו נלחמים נגד העם הלבנוני ואיננו מחפשים להפיל את ממשלתו.
אנחנו נלחמים נגד טרוריסטים חסרי מעצורים - ואת המלחמה נגדם לא נפסיק עד שנרחיק אותם מגבולנו.
אני מצטער מעומק לבי על האזרחים, מבוגרים וילדים שנהרגו בכפר - כנא. לא חיפשנו לפגוע בהם, לא רצינו במותם. הם לא היו אויבנו - ולא היוו מטרה למטוסינו.
אני מבקש לפנות לאזרחי לבנון: שוב אתם מובלים על-ידי טרוריסטים רצחניים אל מציאות של הרס וחורבן. דווקא כשהחלה תקופה חדשה בארצכם, כאשר רוחות חדשות של דמוקרטיה וחופש החלו לנשב אצלכם, הפכתם להיות בני ערובה של ארגון המרצחים חיזבאללה.
ארגון זה - איננו נלחם את מלחמת העם הלבנוני. אין בינינו לבין לבנון שום עילה לסכסוך. אין בינינו מחלוקת טריטוריאלית, אין בינינו תהום אידיאולוגית. אתם ואנחנו צריכים לרצות באותו דבר עצמו - הזכות לחיות חיים פשוטים, שקטים ובטוחים.
חיזבאללה - משרת אינטרסים של עמים אחרים, בעיקר של סוריה ואירן. מדינות אלה מפיצות מתוכן ארס. הן מטפחות שנאה, קנאות, קיצוניות ותאווה שאינה יודעת שובעה לפגוע באנשים החיים על-פי כללי מוסר ותרבות אחרים.
אתם, תושבי לבנון, גם אלה הכועסים עלינו ועל צבאנו, על הנזק העצום שנגרם לכם כתוצאה מהמלחמה הזאת, שלא רציתם בה ולרובכם אין בה חלק ועניין, יודעים היטב כי האויב שלכם איננו מדינת ישראל אלא השייח נסראללה וחבורתו, שהיו מוכנים להקריב חיי רבים מכם, כדי לשרת אינטרסים של מדינה זרה.
אדרבא, תראו בעצמכם כיצד מדינות ערביות-מוסלמיות רבות מסתייגות מהחיזבאללה ומצטרפות למרבית מדינות העולם המגנות את ארגון הטרור הזה ומצדיקות את זכותה של מדינת ישראל להגנה עצמית.
האם כל המחיר הזה היה כדאי? האם זה מה שאתם הייתם רוצים שיקרה לכם לו ההחלטה הייתה בידכם?
אזרחי לבנון: אנחנו מצטערים על הכאב הנגרם לרבים מכם, ועל כך שנאלצתם לברוח מבתיכם וממקומות מגוריכם וגם על הפגיעות הבלתי מכוונות בחפים מפשע אך איננו מתנצלים על כך.
אנו רוצים לחיות לצדכם בשקט ובשלווה, ובעזרת השם גם בשלום. אך, לא נוותר לרגע אחד על זכותנו לקיים את מדינת ישראל ולהגן על חיינו ולא נתנצל בפני מי שמעיז להציב סימן שאלה על קיומה של מדינת ישראל.
מייסד מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, אמר במועצת המדינה הזמנית בשנת 1948: "אם כי מעולם לא התייאשנו מהמצפון האנושי ולא חדלנו ולא נחדל לתבוע מהעולם את המגיע לנו על-פי משפט וצדק - אל נחדל לשנן לעצמנו השכם והערב, שקיומנו - חירותנו - עתידנו - תלויים קודם כל בעצמנו, במאמצנו, ביכולתנו וברצוננו".
ראשי רשויות יקרים,
אתם הזרוע הארוכה של השלטון המרכזי בישראל, ובעת ובעונה אחת אתם הנציגים הישירים של כל אזרחי ישראל, ובפרט של אלה היושבים היום בקו החזית האזרחי וסופגים את התקפות הטילים המרושעות של ארגון החיזבאללה בצפון וסובלים אבדות בנפש ונתונים תחת איום מתמיד של ירי טילי הקאסם בדרום הארץ.
אתם, ראשי הרשויות, ניצבים היום בפני מבחן מנהיגות מהקשים ביותר שישנם. הציבור בראשו אתם עומדים זקוק בימים אלה למנהיגות אחראית, תומכת ושקולה, כמו זו שאתם מפגינים.
בימים אלה השלטון המקומי בישראל הוא עמוד השדרה המרכזי של העורף. אתם קרובים לציבור, אתם המכירים מקרוב את תושביכם, את בתיהם ואת המערכות המטפלות במצוקתם, אתם המגיעים לכל פינה בעיר, לכל רחוב מופגז ובית נטוש, המסייעים לכל אזרח במצוקה, הדואגים להביא לרעבים מזון חם ולנזקקים כסות ומיטה - אתם המפתח לכושר העמידה של החברה הישראלית בשעת מבחן זו. במבחן הזה, שאליו נקלעתם שלא מרצונכם, אתם עומדים בצורה מרשימה.
אתם ראשי הרשויות ותושבי הצפון יצרתם מימד חדש למושג ההרתעה הנגזרת מעמידותו של העורף. לא על-ידי תקיפת ערינו ניתן לשבור את כוחנו כי עם קשה עורף אנחנו.
ממשלת ישראל על כל שלוחותיה - שריה, מנהליה ופקידיה נמצאת אתכם ולימינכם בימים ובלילות כדי לסייע לכם לגבש מענה בזמן אמת לבעיות המיידיות שנוצרו בשל הלחימה, ולא נפסיק.
אנחנו נפצה עובדים, מעסיקים ועצמאים מצפון הארץ כדי למזער עד כמה שאפשר את הנזק הכלכלי מהלחימה, אנחנו נסייע לראשי הרשויות להתמודד עם תוצאות הלחימה, במיוחד ביום שבו תסתיים המערכה ונשוב אל חיי השגרה. אנו נדאג שהעובדים יקבלו את שכרם והנזקים העקיפים שנגרמו לאזרחים רבים יכוסו באורח הוגן.
נקים קרנות מיוחדות בשיתוף פעולה עם המערכת הבנקאית - כדי לתמוך בעסקים קטנים ובינוניים הזקוקים להון חוזר. העברנו כבר 50 מיליון ש"חלרשויות בצפון, והחלטנו, שר האוצר, שר הפנים ואנוכי - להעביר מענק חרום שני בסך 100 מיליון ש"ח על-מנת לאפשר את ניהול הערים לעת החרום הזו.
אני רוצה להודות למאות מתנדבים, ארגונים, מוסדות, רשויות וגופים מן המגזר העסקי העושים לילות כימים כדי לסייע לתושבי הצפון. קהילות יהודיות רבות מרחבי העולם תומכות ומסייעות לתושבי הצפון. רוח ההתנדבות מחממת את לבי, כשאני רואה אנשים בעלי אמצעים, וגם כאלה שאין ידם משגת, מוכנים לתרום מעצמם למען האזרחים היושבים בקו החזית.
מאז שהחלה הלחימה בלבנון הגענו להישגים ניכרים וחשובים:
ההישגים הם משמעותיים מאוד. החיזבאללה לא נראה היום כפי שהוא נראה לפני 20 יום - מאיים, יהיר ומסוכן. הם ספגו מכה קשה ויקח להם זמן רב להשתקם ממנה , אם בכלל.
הרחקנו את החיזבאללה מעמדותיו לאורך הגבול עם ישראל והסרנו איום מידי זה.
לא נסכים עוד שהחיזבאללה ישוב לעמדות אלה וימשיך לאיים בחטיפת חיילים ובירי ישיר על יישובי הצפון.
הצלחנו לפגוע במערך הטילים ארוכי הטווח של הארגון , בעומק לבנון , ונמשיך בכך.
הרסנו את מערכי הפיקוד והשליטה של הארגון, הרסנו את מפקדות הארגון ופגענו בתשתיותיו. הבסיסים הצבאיים והמתחמים של החיזבאללה בבירות, בבעל-בק ובמקומות אחרים, אינם נראים כפי שהיו.
מערך הקטיושות הפרוס בדרום לבנון נפגע באופן משמעותי. הצלחנו לאתר ולפגוע במערך הברחת אמצעי הלחימה מסוריה לחיזבאללה, שנמשך עד לרגעים אלה ונמשיך לעשות זאת. לא נבליג עוד על מעבר כלי נשק לחיזבאללה ולא נאפשר לארגון לחדש את יכולותיו.
הנהגת הארגון מתחבאת, פועלת במחשכים, חוששת לחייה ואנו נמשיך לרדוף אותה, בכל מקום ובכל זמן. זו הנהגה המצויה בלחץ ולכן עוסקת בשקרים ובמניפולציות כדי לטשטש את המציאות.
הארגון ומנהיגו מבודדים הן בזירה הלבנונית והן בזירה הערבית. הוא אינו נתפס עוד כמי שמייצג את המאבק המזוין בישראל וכמגן לבנון, אלא נתפס כמי שהביא חורבן על לבנון ותושביה וכמי שפעל בחוסר היגיון ובחוסר אחריות.
הגיבוי הבין לאומי לישראל במבצע הנוכחי, גם הוא חסר תקדים, כפי שבא לידי ביטוי בהצהרת 8 המדינות המתועשות. הקהילה הבין לאומית ניצבת כאחד לימינה של ישראל במאבק מול החיזבאללה ותומכת בפגיעה בארגון עד לפירוקו.
לראשונה נוצרו התנאים לתחילת מימושה של החלטה 1559 של האו"ם, שקוראת לפרוק החיזבאללה מנשקו, לסילוקו מהגבול עם ישראל ולפריסת צבא לבנון לאורכו.
הקהילה הבין לאומית מוכנה לנקוט צעדים ממשיים למימוש החלטה זו על-ידי שליחת צבא בין לאומי שיתפרס לאורך הגבול עם ישראל ובמעברי הגבול בין לבנון וסוריה, ושיפעל בצורה אפקטיבית לפרוק יכולותיו הצבאיות של הארגון.
זו הזדמנות, כמעט חד פעמית, לשנות את כללי המשחק בלבנון. עבודה רבה עוד לפנינו, גם במישור הצבאי וגם במישור המדיני, ולא נפסיק, עד שנשיג את התוצאות המקוות, לא נפסיק!
אנו נשקיע את מירב המאמצים כדי שהמציאות שהייתה בלבנון ערב המבצע לא תישנה.
אזרחי ישראל,
המערכה טרם הושלמה. עוד ימי לחימה לא מעטים מחכים לנו. טילים ורקטות עוד ינחתו, ושעות של חשש, חוסר ודאות וכן, גם כאב, דמעות ודם עוד צפויים לנו. אנחנו לא נוותר ולא נפסיק. נמשיך להילחם עד שנשיג את המטרות ואת היעדים אותם קבענו לעצמנו ועד שנביא את השקט, השלום והשלווה לארצנו.
כדברי נתן אלתרמן:
"והיה עת ישוב השלום מסביב,
עת נבקיע חומות וחיץ,
שוב נשוב למלאכתנו: שדות להניב".
