באחד מספרי חסמב"ה תואר כיצד צדים תנין גדול ומסוכן. למען האמת, זה ממש משחק ילדים. מצטיידים במשקפת, פינצטה וקופסת גפרורים. הולכים לנהר ואורבים בשיחים בצד. כשהתנין עולה לחוף, מתקרבים אליו תוך הקפדה להביט בו דרך הצד ההפוך של המשקפת וכשממדיו הם כה זעירים, תופסים אותו בזהירות עם הפינצטה, מכניסים אותו לקופסת הגפרורים והולכים הביתה שמחים וטובי לב, כשבכיס מונח לו תנין גדול ואימתני.
סיפור מצויין עם מוסר השכל נפלא. הנמשל הוא שבאמצעים מלאכותיים אפשר אולי ליצור מראית עין על-ידי הקטנת היריב. וכך אפשר ליצור רוב מלאכותי בהצבעות, לבחור שופטת שאיש אינו מאמין בה באמצעות דילים ועוד. נפלא. נותרת רק בעיה אחת, כיצד להכניס את התנין לכיס.
לפני שנתיים ויותר, החלו העניינים להתגלגל. באותם ימים דרמטיים, החלו להישמע ברמה קולות זועמים כנגד הכתומים ומתנגדי הפינוי וההינתקות. אפילו אמרו עליהם שהם אויבי הדמוקרטיה, שהם לא מכבדים את דעת הרוב שהתקבלה כחוק, ויש לנקוט כנגדם באמצעים קשים. מן הסתם, זוהי טענה הראוייה לבחינה.
תוכנית ההינתקות להזכיר, אושרה בישיבת ממשלה מיום 6.6.04. לפני הישיבה פוטרו השרים בני אלון ואביגדור ליברמן מ"האיחוד הלאומי" לנוכח הצהרותיהם שיתנגדו לתוכנית. אלה שהשתתפו בדיון ההינתקות, עשו זאת באווירת הפיטורים והתוצאה היתה 14 בעד ושבעה נגד.
כנגד הפיטורים הוגשו חמש עתירות לבג"צ ואחד העותרים היה השר בדימוס בני אלון עצמו. הבקשה למנוע את הדיון בצו ביניים כידוע נדחתה. הבג"צ דן בעתירות ביום 20.6.04 ודחה את כולן פה אחד, אולם...
בג"צ הבהיר היטב שהוא לא התבקש להכריע בשאלת הדמוקרטיה אלא בשאלת הסמכות של רה"מ לפטר שרים. בעניין הזה הסמכות ניצחה, אך לא הדמוקרטיה. כמה משופטי הבג"צ אף ביקרו חריפות את טכניקת הפיטורים שנועדה ליצור רוב. השופט טירקל אמר על הפיטורים "כדין אך לא כדת". השופט אדמונד לוי אמר בדיון המוקדם לסעד זמני: "למעשה כל 'חטאם' של שני השרים מצטמצם לכך שהם חלקו על דעתו של ראש הממשלה בסוגיה בעלת חשיבות לאומית, והם צפויים להצביע נגדה, כפי שככל הנראה יעשו שרים נוספים. לאור זאת, תהיתי אם יכול המשטר הדמוקרטי להשלים עם אפשרות שראש הממשלה יפטר שרים רק כדי ליצור רוב מלאכותי להעברתן של החלטות, שלעיתים עלולות להיות הרות גורל, רק משום שלא נמצא לו רוב בממשלה בראשה הוא עומד".
מי שמפעיל דמוקרטיה באמצעות שימוש במשקפת הפוכה, צריך לשאול כיצד ינהג התנין שלא משתמש במשקפת והוא מרגיש שהוא ממשיך להישאר גדול. על כל פנים, את התנין הזה קשה היה להכניס לכיס. סוף המעשה היה כידוע, שמי שנדרשו להתפנות מבתיהם חשו ש"סידרו אותם", שסילקו את נציגיהם, שיצרו להם "יעני רוב", ושמרחו אותם בסיפורים צדקניים על "דמוקרטיה", "החלטות הרוב" ושאר ירקות. ולא נותר אלא להצטער, שהמציאות לא מאפשרת להכניס תנינים לכיס כמו בצ'יזבטים של חסמב"ה.