בכלי התקשורת מראיינים "מומחים" כביכול, לטרור, שבזה אחר זה, כל אחד לחוד וכולם ביחד, מכריזים, חזור והכרז, הכרזה סטראוטיפית אחת: "אין דרך לעקירתו של הטרור". ועל העם האומלל הזה, שהעלה מקירבו מומחים כאלה וממשל כזה - "להתרגל לטרור".
היה היו שני מלכים שמלכו בממלכותיהם בתבונה רבה וחוכמה לתפארת. וכך אירע, שהלחם, בשתי הממלכות כאחת, החל מגיע לשווקים כשהוא מעופש. קראו המלכים למומחים לאפיית לחם ודרשו מהם למצוא דרך לסילוקו של הנגע. באו המומחים, חקרו, דרשו, בדקו, חיטטו, חרשו והעמיקו, ניתחו סיבה והבהירו מסובב, וקבעו קביעת-מומחים חד-משמעית: שאין דרך להילחם בעיפוש ולנקות את הלחם כליל, ושעל העם, על כל מעמדיו ושכבותיו, להתרגל לאכול לחם מעופש.
הרכין המלך הראשון ראש בפני כבוד המומחים המלומדים, ששמם הלך לפניהם ומוניטין יצאו להם בכל ממלכות תבל, וקיבל את הדין. עַמו, על כל מעמדיו ושכבותיו, שילם את המחיר היקר על אכילת לחם מעופש, במחושי-בטן תכופים, מחלות מעיים שהלכו והחמירו ולעיתים, לא לעיתים רחוקות, מוות בלא-עת, בייסורים.
המלך השני, שלא כעמיתו, סירב לקבל את דעת המומחים. הוא טען חזור וטעון, שמומחה לדבר-נֶגָע הוא זה, שיודע להילחם בו ולסלקו, ואם לאו, אין הוא מומחה בעיניו אלא מתחזה. "כל עובר-אורח בממלכתי עשוי לפסוק שאין תקנה ללחם המעופש" - הכריז המלך וסיים - "לא לשם כך קראתי למומחים!" וסילק את חבורת המומחים הראשונה וזימן תחתיהם אחרים. וכשגם אלה החלו מהססים ומתלבטים, ורומזים שמסקנותיהם כמוהן כמסקנות קודמיהם, טרדם המלך מעל פניו וזימן חדשים. והוסיף ולא הרפה, עד שמצא אותם אישים, שגילו את הדרך לסילוק העובש מן הלחם. "לאלה" - קבע המלך - "אני קורא מומחים!" ושיבחם וכיבדם, והכפיל את שכרם.
בנו הצעיר של המלך הראשון, שאביו כרע תחתיו ומת אחרי מחלת מעיים קשה, מחמת הלחם המעופש שנאלץ לאוכלו, ושחלה בעצמו מאותה סיבה, ניסה להעתיק את השיטה, שהונהגה בממלכה השכנה והוכיחה את עצמה בסילוק העיפוש, אך הדבר לא עלה בידיו. נבחרי-העם טענו בלהט, שבממלכה השכנה פועלים בשיטה שאינה מדעית, ושאין לסלק כליל את העיפוש מהלחם, כפי שהמומחים, בעלי המוניטין העולמי, קבעו ואישרו ומוסיפים לקבוע ולאשר, ושהעם אמנם עשה חייל והסתגל לעיפוש, ואסור לו להוד-מלכותו בכל לשון של איסור, להיסחף אחרי מסקנות נבערות של מומחים מפוקפקים, ויהיו תוצאותיהן אשר יהיו.
ואמנם, עיקשותם של נבחרי-העם באותה ממלכה, הוכיחה את עצמה: אחרי שנים מעטות, לא נותר ממנה בלתי אם שמה, המועתק בספרי דברי-הימים לאומות-העולם, שהיו ואינם עוד.
_________
שלמה קאלו, סופר והוגה דעות. מגיל 12 היה פעיל במחתרת אנטי פשיסטית. בגיל 15 נאסר והוגלה למחנה ריכוז. בגיל 18 זכה בפרס בתחרות שירה. למד רפואה בפראג, שם עבד גם כעיתונאי. ספריו שפורסמו בארץ (ספריית פועלים, רשפים, דע"ת ועוד) כתובים במגוון ז'אנרים ומתורגמים ב 16 מדינות, באירופה, באמריקה הצפונית והדרומית ובמזרח אסיה.
עם ספריו הידועים נמנים: העצמי כלוחם, הנבחר, ללא פירוש ותוספות, הדולר והאקדח, להתחיל הכל מחדש.
