הסיפור הקפקאי שהיה - כך היה: בצוהרי יום שבת, לפני כשנתיים, חזרתי מביקור אצל אימי, שאושפזה בבית החולים איכילוב בתל אביב.
רכבתי לי על האופנוע בדרכי הביתה. מצב רוחי ירוד. אמא הרי מאושפזת בבית חולים.
בכיכר המדינה בתל אביב, מצאתי, בדרכי הביתה, בשעות אחה"צ, ניידת משטרה החונה "בתנועה מגונה" בחניה כפולה, כשדלת הנהג פתוחה, ללמד על שלושה נתיבים תפוסים. השוטר ישב בחוסר מעש יש לומר.
עצרתי את האופנוע, והערתי בנימוס לנהג/לשוטר שישב לבדו - בגפו - בניידת.
השוטר הגיב בתנועה מזלזלת ממש בבחינת רוצה לומר "תתחפף מכאן - ומהר - שמא יבולע לך" וטען/אמר כי הוא ממתין ל"אירוע" כלשהוא שעניינו בסכסוך משפחתי "באזור".
האמינו לי - לא האמנתי לשוטר לחצי מילה.
כדרכי בקודש, דרכו של מאבק רב שנים, מאבק המכונה על-ידי בשם "משטרה בתנועה מגונה", חסכתי במילים, ופתחתי את הארגז האחורי של האופנוע, שם שוכנת לה דרך קבע המצלמה שלי, שעיקר עיסוקה לצלם ולתעד ניידות משטרה, חונות בניגוד לחוק.
אגב אורחא אומר רק כי אני נוהג לצלם כמעט מידי יום ניידות משטרה החונות בניגוד לחוק באזור בית המשפט בת"א ובאזור הפרקליטות בת"א - פרקליטות שמקום משכנה הינו באזור בית המשפט.
ניידות משטרה רבות חונות באזור זה - דרך קבע - על המדרכות, על מעברי חצייה, בתוך מפרצי אוטובוס, באזור המסומן לחניית נכים ועוד. איך אומר הפתגם הידוע: "הדשא מתחת לממטרה תמיד נותר יבש" - ללמדך כי איש אינו אוכף את החוק - כנגד אוכפי החוק עצמם - באותו אזור ממש. אם תרצו: "מי ישמור על השומרים"...? . להם הרי מותר הכל. הכל הפקר שם. כך הם חונים, בניגוד לחוק, כך הם מעידים אחר-כך בבתי המשפט. אני מצלם אותם, שולח את התמונות ליועץ המשפטי לממשלה, זה האחרון מעביר למשטרה, המשטרה מנסה "לטייח", מזמינה את השוטרים ל"חקירה" בחלוף תקופת ההתיישנות, בקיצור "חגיגה" שלמה. לא לדאוג: הכל מטופל...!.
ובחזרה לאירוע:
כמה טוב היה ללמוד אצל כבוד השופט יעקב קדמי דיני ראיות. מרצה של ממש. ידען. אין כמו מצלמה בצמוד אליך - לצלם ולתעד - ודאי כבמקרה כאן ממש - המתואר לכם.
חבל רק שמכשיר הקלטה לא היה לי... או אולי מצלמת וידיאו. במדינה הזו, כך מתברר, למרבית הצער, רצוי, כדי שיאמינו לך, שתהיה מצוייד כמו איש האפ.בי.איי. צריך לתעד הכל, לצלם הכל, להקליט הכל.
עוד אני מוציא את המצלמה מן הארגז, מבקש לשלוף אותה מהעטיפה המיוחדת המגנה עליה, רואה זאת השוטר, ובורח/נס/נמלט מן המקום, דרכו של עבריין תרתי משמע.
בעודי ממשיך בנסיעה, אני שומע לפתע קול של סירנה, מאחורי גבי.
והנה, מתברר, לתדהמתי כי רבה, כי אותו שוטר ממש, זה אשר לא מכבר העזתי להעיר לו על תרבות נהיגתו, מגיח עם הניידת שלו, כנראה הסתתר היכן שהוא וארב לי, כך ממש, צופר לי בסירנה ומורה לי ברמקול, בפרהסיה, לעצור בצד הדרך.
עצרתי לצד הדרך - כמצוותו של השוטר.
מתברר כי השוטר - להזכירכם - זה אשר הערתי לו ממש לפני כמה דקות על תרבות נהיגתו - מייחס לי פניית פרסה, בניגוד לחוק, דבר שלא ביצעתי מעולם - ברחוב ז'בוטינסקי פינת הציונות.
ברור לכל בר בי רב כי השוטר בורר לו דרך של ניסיון נלוז לנקום בי ולנטור לי על ש"העזתי" ברוב "חוצפה" - להעיר לו על תרבות נהיגתו.
שהרי, חושב לו ודאי אותו שוטר כי הוא הוא ה"שריף" הכל יכול של העיר תל אביב ו"מי אני בכלל" "יבחוש בן שלולית" [לשון הגשש החיוור] להרהיב עוז ולהעיר לו - לשריף - על תרבות נהיגתו.
אני דורש ממנו לחזור יחד "למקום ביצועה של עבירת התנועה" ה"מיוחסת" לי ושנינו נוסעים ל"זירה"... . מרגע זה ממש דיברתי ל"למפה". למנורה. לקיר.
הקנס - 130 ש"ח. כמובן - שיטת הניקוד עובדת.
הדוח - כולו רצף והדבק של שגיאות כתיב - אין ספור. סליחה - אך רמה של מי שבקושי סיים כתה ג' או ד' ... מספר פעמים. בושה. באמת בושה וחרפה על כל כך הרבה שגיאות כתיב במסמך אחד.
הנה - רחוב ז'בוטינסקי הפך להיות "ג'בוטינסקי", האופנוע שלי הפך להיות "קטנוע", מערכת הכריזה [הסירנה שהפעיל] הפכה להיות "מערכת קריזה" - [אכן, בקריזה רבתי היה השוטר... ללמד על טעות פרוידיאנית... שנכתבה - כך נדמה - שלא בכדי...] ועוד כיוצ"ב שגיאות כתיב למכביר שאם אכתוב את כולן - האוזניים תצילנה.
הוסף על כך את "תמצית דברי הנהג" שכתב כביכול מפי, שהרי הוסיף ושירבט גם ממוחו הקודח, ושוב שגיאות כתיב בבחינת "נח בשבע שגיאות".
כמובן שסירבתי לשלם ודרשתי להישפט בבית המשפט לתעבורה בת"א.
נדרתי נדר.
אני עם העניין הזה הולך עד הסוף. מלחמת עולם הכרזתי. "א - ל'ה גר - קום א - ל'ה גר"... כמו שאומרים הצרפתים בשפתם.
והנה, לא חלף זמן רב, ומצאתי עצמי מוזמן ומזומן [יחד ולחוד...] לבית המשפט לתעבורה - בעקבות דרישתי - הכל תחת "מדינת ישראל נ' פנחס פישלר".
אמור מעתה: המדינה - מדינת ישראל - על מכלול אזרחיה - כולם - חברו ובאו כנגדי בבחינת "בצוותא חדא". כולם נקבצו ובאו יחד כנגדי תמהתי?. שמא גם אתה, גם אשתך, חברתך, שכנתך, המאהבת שלך או הפילגש, אמא שלך, אבא שלך, השכנים. שמא גם גברת בוזגלו. גם גברת ברקוביץ. גם אדון אבוטבול. שמא גם אדון רובינשטיין וצוותו [איך לא נזכיר את אלייקים - היועץ המשפטי לממשלה - זה הממונה "העליון" על אכיפת החוק במדינה ...] .
ואני אומר לכם: אכיפת החוק הפכה לאכיפת ה[צ]חוק.
לוקחים נייר, משרבטים "אישום" שלא היה, ולך תתמודד עם כל אותם אלו.
אני נגד כולם. המדינה נגדי - אני נגד המדינה - מלחמה ממש. דוד כנגד גוליית. הטובים כנגד הרעים.
וואללה - בשפת עמך ישראל - החלטתי עם עצמי - אני הולך להראות לכולם "מהיכן משתין הדג"... סליחה על הביטוי הזול. אבל נסו להבין אותי. אפשר להוציא אדם משיווי משקלו במעשה שכזה. החלטתי: אני אראה להם עם מי הם "מתעסקים". בטח חושבים "תפסו פראייר"... שירקוד על-פי החליל [המזייף] שלהם. בטח הם סבורים שבשיטות [פסולות, נפסדות, נלוזות] שכאלו הם ירפו ידי ממאבקי.
שיטות נלוזות ונפסדות אמרנו - שיטות שעברו את הקו הפלילי - התכוונו.
הכל בגלל מה? - בגלל שוטר אחד שקרן וכזבן - שעשה שימוש לרעה בכוח המשרה והשררה - תוך ניסיון נלוז לנקום, לנטור.
ה"מדינה" עומדת וניצבת לימינו של אותו שוטר שקרן - ואני ניצב כנגד כולם - תאב מלחמה - רוצה לראות דם - עד יוכח מיהו ה"אשם" מיהו ה"זכאי".
האמת - נכנסתי ל"אטרף" אמיתי. תרצו: ל"פרנציפ". הכנתי עצמי בדמיוני כבר מגיע לערעור אצל השופט שלי טימן [הדן בערעורים מסוג זה] במחוזי ואפילו עד לבימ"ש עליון... להרכב שיכתוב בסוף... "אני מסכים"... .
ואני נזכר: "המדינה זה אני". ימי שושלת מלכי "לואי" בצרפת.
אגב, שלא אשכח חלילה. אם חשבתם לרגע שאותו אליקים רובינשטיין - היועץ המשפטי לממשלה - השיב לי על פניותי בנדון - בדרישתי כי ימשוך את אותו "כתב אישום" בגין עבירת תנועה שלא היתה ושלא נבראה, אתם טועים. במקרה הטוב הוא קרא ותייק.
במקרה הגרוע הוא לא קרא ולא תייק אלא "השליך הסלה" [לסל פח האשפה] כלשון שופט בית משפט עליון - בפסק דין ידוע שלומד כל סטודנט ב"משפט מנהלי".
הקב"ה צופה ממרומים ומשקיף על מעללי ה"ממסד".
בושה. כלימה. בזיון.
לך תוכיח כעת ש"אין לך אחות", "אין עשן ללא אש" וכיו"ב ממרות כנף של כאלו החושבים עצמם מורמים מחוק ומעם... .
למי יאמינו?.
הרי הכלל הוא כי ב"מילה כנגד מילה" מול שוטר - אתם יודעים הרי למי מאמינים ... הכל באופן עיוור ואוטומטי. הם הרי יודעים לנצל זאת עד תום. הם הרי המציאו את השיטה הזו.
אני מעיר לשוטר והלז עושה שימוש לרעה בכוח המשרה והשררה ורושם כנגדי דוח תנועה כוזה בעליל. עניין לנו גם בהפרת אמונים. גם ניצול ושימוש לרעה בכוח המשרה.
לא אלאה אתכם במכלול הדיונים שקיימתי בבית המשפט לתעבורה שהרי גם בפסק הדין כותב השופט כי התיק מלא ונפוח בחומר. נפוח אמרתי - לתפוח התכוונתי... .
מספר רב של דיונים נתקיימו - שעות רבות. הכל בזבוז זמן יקר של כספי ציבור.
בגלל מי? - בגלל שוטר אחד כזבן, נקמן ומניפולטור.
די אם אומר כי עדותי שלי, על הסיכומים, יחד עם חקירת השוטר ארכו כארבע שעות, אולי למעלה מכך. הוסיפו על כך זמן נסיעות, זמן המתנה, דחיות, וכיו"ב.
ושלא תטעו לרגע. עומד לו השוטר על דוכן העדים מעיד ונחקר על-ידי בחקירה נגדית, ורצף השקרים שלו מקפיץ לי את ה"פיוזים". אני נזכר ב"מערכת הקריזה" כך ממש - כפי שרשם - וגם לי "הקריזה" [הפעם באמת קריזה] עולה לראש. אני רותח. אני "אש".
אני מחליט - באופן נחוש - החלטי - בלתי מתפשר - עקרוני - לעשות שימוש בכל מה שלמדתי בלימודי המשפטים. אני רואה בדמיוני את כבוד השופט המלומד יעקב קדמי עומד לו ניצב בגאון מעל לקתדרה ומרביץ בנו תורה - מלמד דיני ראיות - "יורה" את החומר מן המותן - שולט בו ללא מיצרים. אני נזכר בסדר הדין הפלילי. בדיני עונשין. במה לא...?
אני נזכר בכל ה"תורה" שהרביצו בנו המרצים המלומדים. אני "חורש" את הספרים של השופט קדמי - מחדש. נושם את החסד"פ, בולע את "על הראיות" שכתב. תודה לך מורה יקר שלי - לפחות כילים של ממש נתת לנו על מנת להשכיל ולהתמודד עם אלו החושבים כי ירמסו את כבודינו ברייש גלי. לפחות "יש תמורה בעד האגרה"... .
אני את המלחמה הזו לא אפסיד כל כך מהר.
נדרתי בליבי נדר: אני הולך "לעשות בית ספר" ל"מדינה" שעומדת מולי - בגין אותו שוטר שקרן וכזבן. לא אני הוא זה אשר אליו התכוונו חז"ל כשאמרו: "אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא - יתפוצץ".
נשבעתי: התיק הזה, אם לא אזוכה, יגיע כאמור למחוזי. יגיע מצידי גם לעליון. רחוק רחוק יגיע.
ברור לכולכם שהשוטר עומד על דוכן העדים - תחת שבועה כמובן - ומכחיש מכל וכל את ה"התקלות" שלנו כשהערתי לו על תרבות נהיגתו.
השוטר עומד ניצב על דוכן העדים ומספר סיפורי מעשיות. בדותות ממש. בין האירוע גופו לבין מה שהוא מספר אין כל קורלציה. סליחה. ישנה כן קורלציה. אלא ששלילית היא... . רוצה לומר: הכל הפוך. הוא מספר "סרט" אחר ממש. אני מספר על "סרט" טראגי. זה ראה "סרט" קומי. אני מדבר על "שחקן". הוא מדבר על "שחקנית". אני מדבר על "לבן". הוא משיב ב"שחור".
ואני לא מרפה. חוקר אותו, דורש ושואל.
והשופט, כמובן, אינו מתיר לשאול חלק מהשאלות, שהרי ה"ריבון" בכבודו ובעצמו שלח את השוטר הכזבן להעיד. זהו עד מטעם ירום הודו ה"ריבון". חלילה לך מלהביך את ה"ריבון" בשקריו ובכזביו. ה"ריבון" מקבל "הגנה" של ממש - בין במפורש בין במשתמע על ידי בית המשפט. לא אחת, מחליט השופט "לפסול" שאלה. כנראה, מטריד אותו "מסע הצלב" הזה.
עומד לו השוטר - בלבוש אזרחי הפעם - ומשקר במצח נחושה. עדות כזב, מן המסד ועד לטפחות.
האמינו לי - לו היה הוא מחובר אותה העת ממש למכשיר פוליגראף - המכשיר היה מתפוצץ - המחט הייתה "משתוללת". נשבע לכם.
אני רק מתפלא איך האף לא התארך לו - כבסיפור הילדים הידוע... [פינוקיו].
והאולם מלא באזרחים. כל אחד ממתין לתורו.
אני מביט מסביב. האולם גדוש. אני נזכר [בדמיוני] בתקופת ילדותי עת בכל סופרמרקט שכונתי היתה "אמבטיה" של דגים לשבת. מלא דגים. כל אחד ממתין / "שוחה" עד ל"שחיטה" של הקצב / ה"דייג" ב"סופר". את כל אחד תלכוד ה"רשת". כל אחד יקבל "בומבה" בראש... .
מי יודע כמה חפים מפשע, נוספים, ישובים באולם, תוצאי מעללי השוטרים. בזבוז של ימי עבודה. כולם מוזמנים ומזומנים לאותה השעה ממש. חשתי כב"הצגה יומית".
ולמי יש זמן וראש [וחשק... וכוח... ומוטיבציה...] לשמוע על המאבק שלי כנגד "משטרה בתנועה מגונה" על שוטר זה ממש. אני חש כי כל אחד שם לא מבקש אלא "לחזור הביתה בשלום". למי יש ראש, חשק, מוטיבציה, לשמוע את הסיפור הקפקאי הלז... . כל אחד רוצה רק לברוח משם.
והנה, רק בחקירה הנגדית, חקירה בה אני חוקר את השוטר שהעיד, מואיל בטובו השוטר "להיזכר" פתאום כי רשם למפקדיו דו"ח פעולה מפורט בעקבות ההיתקלות שלנו.
הוא - העד - השוטר - "נזכר" בכך רק בחקירה הנגדית שלי אותו - חקירת "שתי וערב". מיוזמתו, כמובן, לעולם לא היה מציף את זה... . איך אמר פעם סנ"צ דני מרוז? - "השחתנו דור שלם של חוקרים" - ללמד כי ה"שיטה" הנלוזה חלחלה עמוק עד לשורשים.
והיכן הוא אותו דו"ח פעולה מפורט הוא נשאל: באג"ם ירקון ! - הוא משיב בבטחה.
עוד דיון נדחה. מאפשרים לו ל"ריבון", לבקשתי, לדרישתי, לחפש את המזכר המפורט, המיוחל, שאינו מצוי [כמובן...] בתיק. הוא הועלם מהתיק. פשיטא: הועלם, או הושמד, או בוער, או הוחבא. מעניין את ה"סבתא" שלי. אני דורש לראות את המזכר הלז בבחינת "לשזוף עיני בו...".
אני מקווה בליבי כי במזכר זה רשומה האמת. לפחות אני מאמין שכך - פתי שכמותי. למה? אולי לפחות את מפקדיו לא יעז השוטר לשקר, לרמות, להוליך בדרכי התחבולה והכחש.
מתברר, לימים, כי המסמך בוער - נשרף - נעלם - נכחד.
שימו לב: מסמך חשוב ואינטגרלי - חלק ממה שמכונה "חומר חקירה" ב"תיק" - מושמד - מבוער במחי הינף יד ואגודל. אם אתם הייתם עושים זאת - היו מעמידים אתכם לדין פלילי. אלא ש"לריבון מותר הכל. אמור מעתה: "מה שמותר למלך / למולך אסור על העבד".
אתם מבינים את זה...?
ה"ריבון" כך עולה, מתברר ומסתבר - משמיד ראיות - ומשבש מהלכי משפט.
מותר לו - ה"ריבון" הרי מורם מחוק.
ריבונו של עולם. ראה מה עושה ריבון של מטה. תגיד לו.. אני מתפלל. "זרוק לו" איזו מילה... ריבונו - תגיד לריבון ... .
אך זאת יש לזכור: מה זה להשמיד ראיות בימים טרופים אלו בהם מזייפת המשטרה גם פרטיכלים של בית משפט. הצחקתם אותי. אמור מעתה: "קטן על המשטרה"... . הם הרי המציאו את השיטות הנלוזות הללו. מעניין היכן למדו זאת... . אה נזכרתי. בבית המדרש של סנ"צ דני מרוז - ההוא שכבר אמר כי השחיתו דור של חוקרים... .
והנה, היום המיוחל מגיע. ביום 19.11.02 מחליט השופט איזקסון, בהכרעת הדין, לזכות אותי מכל אשמה. קשה לשופט איזקסון להכריע בין הגרסאות. והוא מזכה אותי.
אומר רק כך: בד"כ כפי שאתם יודעים, ברוב המקרים, כמעט בכולם, מעדיף בית המשפט לתעבורה את גרסת השוטר, על זו של האזרח התמים - כמעט באופן שגרתי ואוטומטי.
אלא שהפעם, לשם שינוי, הועדפה גרסתי שלי על-פני גרסת השוטר. אמריקה בישראל. תאווה לאוזניים. תאווה לעיניים. מי היה מאמין...?
בכך, במקום לאחוז את השור בקרניו ולהצביע על השוטר ככזבן, רמאי ושקרן, העדיף השופט את הדרך המעודנת - קרי להעדיף את גרסתי על זו של השוטר, מקום בו צריך היה לומר חד וחלק - שקרן, כזבן רושם דוח פיקטיבי שכמותך - ניצלת לרעה את מעמדך וסמכויותיך.
צריך כנראה להיות שופט אמיץ במיוחד - גזע מסוג נדיר לומר זאת באופן ישיר ונחרץ. מסתבר, שלא הכל "בנויים" כדי להתעמת חזיתית עם ה"מערכת".
ואני לא מרפה.
זכאי זכאי - אבל בקרוב אני אגיש תובענה אזרחית - אישית - כנגד השוטר - בגין עוולת ה"נגישה" על-פי פקודת הנזיקין. אתבע ע"ס 100,000 ש"ח, כסכום סמלי.
אמרתי - את המלחמה הזו - אי אפשר להפסיק - מוכרחים להמשיך לנגן... .
"משטרה בתנועה מגונה" - גם רושמת דוחות כזב - ומפסידה בבית המשפט.
פתאום אני רואה ש"צדק אינו רק שם של כוכב".... . צדק נעשה - אבל לא עד תומו.
ה"תיזה" הנצחית שלי על-פיה "צדק הינו רק שם של כוכב" מתנפצת לי מול העיניים... . אבל לא: שהרי שכח השופט לחייב את המדינה בהוצאותי - בבחינת עשה צדק חלקי בלבד.
צדק חלקי - אינני "אוכל"... . צדק חלקי - כמוהו כאמת חלקית. והרי כבר שנו חכמים כי חצי אמת גרועה משקר מוחלט.
לא לדאוג. נבוא חשבון אתם בתביעה האזרחית. איך אומר השיר: "האמיני יום יבוא - עוד נראה - מבטיח לך...".
למה הדבר דומה?
לזה המסתובב בסופרמרקט עם עגלה של קניות ומעמיס עליה מכל טוב "בחינם" בינתיים. יבוא רגע והוא ישלם את הכל - בקופה הממוקמת דרך קבע בקצהו האחר של ה"סופר". זכור: "אין ארוחות בחינם".
כעת, אגיש תביעה אזרחית, אישית, כנגד השוטר, בגין עוולת ה"נגישה", על-פי פקודת הנזיקין, נמתין עוד שנתיים שלוש לטחנות הצדק, טחנות הטוחנות לאט, בטח נקבל התקף לב נוסף עד אז, ואז נראה היכן הדברים עומדים. אני אומר זאת מכיוון שלמלחמה יש מחיר.
אתה, האזרח, גם אם תצא צודק, תקבל בינתיים אם לא התקף לב, שערות לבנות, ודאי חסרון כיס. יש ותגיע "צודק" על אלונקה או על כסא גלגלים... . וכבר אמר לי פעם היועץ המשפטי לממשלה בחדרו כך ממש: "אל תהיה צודק - היה חכם" - כאילו מאמץ הוא את הסלוגן הזול של משרדי הפרסום - מקום בו עליו ממש מוטלת עבודת הצדק. צדק הוא רק שם של כוכב.
ואם תבדקו תגלו כי בעניין עוולת ה"נגישה" אין כמעט פסיקה. מדוע? - כי אזרחים אינם מעזים להגיש תובענות כאלו נגד הממסד. הגיעה העת לעשות שימוש גם בעוולה זו. צריך ללמד אותם אחת ולתמיד פרק של ממש אותו לא ישכחו לעולם.
"משטרה בתנועה מגונה" - המאבק יימשך עד ליומי האחרון עלי אדמות.
נזכור נא לעולם את המימרה הבאה: "החוק - כמוהו ככלב - נושך הוא את כולם - רק לא את בעליו". להם מותר הכל. הם מורמים מעם. החוק בידם. "כחומר ביד היוצר". "פלסטלינה". ברצותם יעשו הימנו "מלאך". ברצותם יעשו הימנו מפלצת.
ולבסוף. בקשה אחת לי אליכם. בזמנכם החופשי, כאשר אתם באים למשכן בית המשפט, גם למשכן בית המשפט לתעבורה, שימו לב לניידות המשטרה. ממש מתחת ל"משכן הקודש" הללו חונים בניגוד לחוק. צחוק הגורל. צלמו אותם. "והעיקר והעיקר - לא לפחד - לא לפחד כלל..." - זוכרים?.
ולך אליקים רובינשטיין אני מקדיש את המימרה הלאטינית הבאה:
Fiat iustitia, pereat mundus or fiat iustitia, et peret mundus
דהיינו: ייעשה הצדק [אפילו אם] ייחרב העולם (סקאוואולה). כלומר: יש לעשות צדק, אפילו אם זה יפיל אנשים דגולים.
___________
הכותב: משפטן, כלכלן, מוסמך במנהל עסקים
