חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 אוסר תעמולת בחירות בשידורי טלוויזיה ורדיו, במשך החודשיים הקודמים לבחירות. שידורי תעמולה מותרים רק בשידורים מיוחדים שמפיקות המפלגות, המשודרים בזמן המוקצה לכך, שלושה שבועות קודם לבחירות.
אין ספק שאמצעי התקשורת האלקטרוניים צעדו כברת דרך ארוכה מאז החליט כבוד השופט חלימה, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-13, לפני כעשור, כי שידור ריאיון עם ח"כ ניסים זוילי, בתכנית "ערב חדש", בדבר הבחירות המוקדמות במפלגת העבודה, הוא תעמולת בחירות אסורה.
דיווחים בתקשורת האלקטרונית על אירועים פנים-מפלגתיים, ראיונות עם מתמודדים ועימותים טלוויזיוניים ורדיופוניים בין יריבים פוליטיים, הם חלק בלתי נפרד מנוף מערכת הבחירות לכנסת ה-15 ומערכת הבחירות האחרונה לראשות הממשלה. האיסור על "תעמולת בחירות" הולך ונשחק עד דק ממערכת בחירות אחת למשניה. גבולות המותר והאסור כה התשטשו, עד כי יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-15 ולכנסת ה-16 (כבוד השופטים מצא וחשין, בהתאמה) הביעו דעתם, כי ראוי לבטלו.
המחוקק לא שעה לקריאה זו, וכך קרה שבכל מערכת בחירות נדרשים כלי התקשורת האלקטרוניים לשדר בצילו של האיסור. עם זאת, צל זה כמעט התפוגג במערכות הבחירות האחרונות, והגיעו הדברים לידי כך שדומה, כי ציבור הצופים והמאזינים יתפלאו לשמוע, כי האיסור על תעמולת בחירות עדיין חי וקיים.
המושג "תעמולת בחירות" פורש בפסיקה ובהחלטות יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית, כביטוי שהאפקט הדומיננטי שלו הוא בהשפעתו על הבוחר ושאין לו אפקט דומיננטי אחר (כגון: אמנותי, חדשותי, דתי). נפסק, כי מבחן זה הוא אובייקטיבי (כלומר, מנקודת מבטו של הצופה או המאזין) ולא סובייקטיבי (כלומר, לא מנקודת מבטו של יוצר השידור). מכאן, כי גם שידור שלא תוכנן על-ידי יוצרו לשמש תעמולת בחירות, יכול שייתפס על-ידי הצופה או המאזין ככזה. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ימנע שידור רק אם יסבור, כי קיים סיכון ממשי להפרה חמורה של האיסור על תעמולת בחירות.
ההימנעות מ"תעמולת בחירות" באה לידי ביטוי גם בחובת ערוצי השידור לשמור על השוויון המהותי בין כלל הרשימות והמועמדים המתמודדים בבחירות ועל ההוגנות ביחס אליהם. במקום שמתאפשרת בו התייחסות מצומצמת של פוליטיקאים לסוגיות חדשותיות, יש להביא להצגה מאוזנת (גם אם לאורך זמן) של הדעות וההשקפות השונות בנושא הנדון.
יישומם של מבחנים אלה הביא לכך שבבחירות לכנסת ה-15 ולאחרונה בבחירות לראשות הממשלה, הותר שידורם של ראיונות עם המועמדים וכן הותרו עימותים בין יריבים פוליטיים (דוגמת התכנית "משעל חם"). סבורנו, כי איש לא יחלוק על חשיבותם של ראיונות ועימותים אלה, אשר עסקו בשאלות שהן מעניינו של ציבור הבוחרים. את התשובה לשאלה אם האפקט הדומיננטי שלהם הוא תעמולתי, או חדשותי, נתן לאחרונה כבוד השופט חשין, יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-16, אשר הביע את עמדתו - במסגרת תדריך לכלי התקשורת - כי עימותים שכאלה הם בגדר תעמולת בחירות, ולפיכך ניתן לשדרם רק בזמן התעמולה המוקצה למפלגות.
כך גם זכינו לצפות ערב הבחירות האחרונות לראשות הממשלה, בתכנית סאטירה ("החרצופים"), לאחר שבקשה למנוע את שידורה בשל היותה צפויה לכלול "תעמולת בחירות אסורה" נדחתה. כבוד השופט חשין, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, קבע כי סאטירה אינה חסינה מפני האיסור על תעמולת בחירות, אך "סאטירה בהיותה מה שהיא, חייבת שתישא עימה "תעמולת בחירות" במשקל סגולי כבד עד שנסווג אותה כתעמולת בחירות אסורה". באותו מקרה לא הובאו הוכחות לכך שהתכנית עתידה לכלול "תעמולת בחירות" במידה המצדיקה את פסילתה.
אין חדש תחת השמש, וצפוי, כי הסיקור של מערכת הבחירות הנוכחית בכלי התקשורת האלקטרוניים, יציף גם הפעם את הבעייתיות הרבה שמציב האיסור על תעמולת בחירות. הפעם גדלה הבעייתיות שבעתיים בשל הנחיות מחמירות שפרסם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, כבוד השופט חשין, הן לעניין עריכת עימותים, כאמור לעיל, והן לעניין ההקפדה היתרה שיש לנהוג בה בהופעת פוליטיקאים בכלי התקשורת האלקטרוניים.
יש לקוות, כי הכנסת ה-16 תפעל לביטולו של האיסור. נדגיש, כי ביטול האיסור אין משמעו פתיחת השער והתרת הרסן. צריך לטפל בנושא במסגרת כללי האתיקה של הגופים המשדרים. כך, למשל, זכייני הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כפופים לכללי אתיקה, המחייבים אותם כל השנה במתן ביטוי נאות ומאוזן לדעות השונות הרווחות בציבור, בשמירה על זכות התגובה, באובייקטיביות בשידור ועוד. לדעתנו, בכללים אלה, בצירוף הבגרות והאחריות של אמצעי התקשורת עצמם, יש כדי לתת מענה נאות לסוגיה שעל הפרק.
_________________
עו"ד דורון אבני, היועץ המשפטי של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו
