נכנסנו למילניום השלישי כאשר כל הקונספציות של מלחמה קונבנציונלית ובלתי קונבנציונלית,כל חוקי המלחמות השתנו וכל דפוסי ההתגוננות והמתקפה עוברים שינויים מרחיקי לכת. השתנו חוקים הקשורים למודיעין וחיסולים, לתפישת שבויים וחקירתם ולאמצעי בטחון ומניעה. אפילו מי שמכיר את מערכות הנשק החדשות, לא יכול לתאר לעצמו את שדות הקרב העתידיים כי הם יהיו בכל מקום שם יבחר התוקף להנחית את מכתו.
כיום בארצות הברית מתחילים לזהות את המצב החדש, להערך לקראתו ולפעול לפיו. בכל זאת אנו רואים לפחות 3 שגיאות מרכזיות בגישתה של ארה"ב להתמודדותה הנוכחית עם הטרור - אף שהטרור העולמי פגע באזרחים, בחיילים ובאינטרסים אמריקאים ב-20 השנים שקדמו למהלומה במגדלי התאומים - אם היה זה בברלין, מעל שמי סקוטלנד, בתימן או בסומליה, בלבנון ובדרום אמריקה - ארה"ב סרבה לזהות בפומבי את גורם הטרור הראשי: האיסלם הפאונדמנטליסטי לסוגיו!
השגיאה הראשונה של ארה"ב היא בהגדרה מאד מצומצמת של האוייב. (אל-קאיידה או עירק). אם אכן ארה"ב הייתה מזהה את האויב האמיתי שלה ושל התרבות המערבית (ושל הנוצרים והיהודים בפרט) - שזה האיסלם הפאונדמטליסטי, אזי הפנטגון היה מתייחס מייד ל: לוב, סודן, סעודיה, תימן, פקיסטן, אירן, סוריה, לבנון והרשות הפלשתינאית כאל טריטוריות של האוייב, עם זכות לפעול במדינות אלו כנגד קיני טרור, מבלי להתייחס לחוקי מלחמה וחוקים בינלאומיים אחרים שאבד עליהם הכלח מאז החל עידן הטרור האיסלמי. הגיע הזמן שארה"ב תפתח במערכת הסברה פנימית ובין-לאומית להסביר לציבור מיהו האויב ומהם כללי המלחמה החדשים.
השגיאה השניה, נובעת מהתפישה הנוטה לצמצם את ראיית האוייב למשהו מוגדר. אוסמה בין-לאדן מוצג לציבור באמריקה ולעולם כשטן בכבודו ובעצמו שיש לרדפו ולחסלו. ארה"ב בדיבוריה ובפעילויותיה נגד בין לאדן מאדירה את שמו וכוחו למדרגת סופרמאן איסלמי היוצר הילה של כבוד ואהדה בקרב העולם השלישי בכלל וכל המוסלמים בעולם בפרט - ועוזרת למערכות הטרור של אל-קעיידה לגייס עוד אנשים ועוד כסף. מה יהיה למחרת חיסולו של בין-לאדן? האם הטרור האיסלמי יפסק? כמה בין-לאדנים יקומו במקומו רק בכדי לזכות בכבוד הזה שמעניקה המדינה החזקה בעולם בהילחמה לכאורה באדם אחד? לפיכך, על ארה"ב להגדיר את האוייב,את הטרור, במשמעותם הרחבה ולחדול להתמקד באדם אחד (שעל פי כל הסימנים הוא מת מזה חודשים רבים).
השגיאה השלישית קשורה לטיפול באמצעי תקשורת במקומות השונים בעולם, זו האוהדת בסתר את הטרור, עוזרת להפיץ דיסאינפורמציה, מחבלת בפעילויות נגד הטרור ומפרסמת למשל את מסריו של בין- לאדן להוכיח את עוצמתו ואת צידקתו. יש לשתק לפיכך תקשורת זו בכח הזרוע אם הגוף השולט באותה טריטוריה בה פועלת התקשורת הזו לא מרסן אותה. כל התפישות שבעבר לגבי חופש העתונות וחופש הביטוי מאבדות את משמעותם כאשר יש לפעול נגד הטרור (כשם שאמנות זנבה לגבי שבויי מלחמה אינם תופסים לגבי טרוריסטים אפילו יהיו הם במדים מפני שהטרור אינו מכבד כל הסכם שהוא). ארה"ב צריכה כבר עכשו להודיע לכל התחנות המשמשות כשופר של בין-לאדן ומאדירות אותו ואת מסריו כי אין לשדר מילה אחת הקשורה אליו (חוץ אולי ממותו) אחרת התחנה תחוסל פיזית.
יש להניח שיקח קצת זמן עד שקברניטי ארה"ב יתפשו את מימדי הטרור הבינלאומי ויצאו למלחמה נגדו בצורה מוחצת וחכמה על-פי חוקים חדשים שהם יקבעו. ומי אנו שנלין על שגיאות האמריקאים כאשר אנו פה, במדינת-ישראל, עדיין לא השכלנו לתפוס את המימד של האוייב הנלחם נגדנו- - למרות שחזינו ב-55 השנים האחרונות במיתקפה איסלמית כללית עלינו על-ידי עשרות מדינות איסלמיות בכל מקום ובכל נושא.
במשך שנים דחקנו את המחשבה שזה משהו טוטלי נגדנו. חשבנו שזה קשור לשטחים אלו ואחרים, אולי לירושלים? אולי לפליטים? אולי זה בגלל ג'ורג חבש? אולי בגלל יאסר עראפת? ועדיין רבים מבינינו (לרבות פוליטיקאים ידועים) מסתכלים על המאבק שלנו בטרור הפלשתינאי כמשהו שיש לו פתרון. בהתמודדות נגד טרור, המנצח הוא זה שמדביר את הטרור ולא זה שמגיע להסכם איתו - כי הטרור משול לסרטן, יש לעקור אותו מהשורש כי ניטרול זמני יביא רק להתפתחות שקטה של "גרורות" שבסופו של דבר יחנקו אותך למוות-ותודה ליאסר עראפת שהבהיר לנו זאת בשנתיים האחרונות.
_________________
יהודה דרורי - השתלם במדעים אסטרטגיים בארה"ב, שרת באגף התכנון בצה"ל ונשא במספר תפקידים בכירים במערכות השלטון והכלכלה.
