לפני ימים אחדים (14.11.06) דחה בג"צ על הסף את אחת משתי העתירות המונחות על שולחנו, שנועדו להביא להפסקת כהונתו של הנשיא - על-רקע החשדות הפליליים נגדו.
העתירה שנדחתה הוגשה נגד הכנסת - במטרה להניע אותה לפתוח בהליכי הדחה כנגד הנשיא.
בג"צ דחה כאמור את העתירה על הסף - מחמת היות העתירה מוקדמת מדי, וכן מנימוקים נוספים - בהם קביעתו כי: "העיקרון המנחה, העובר כחוט השני בפסיקתנו, הוא כי על בית המשפט זה לנהוג בריסון עצמי ובזהירות רבה בבואו להפעיל ביקורת שיפוטית על הליכים פרלמנטריים".
אבל שופטי בג"צ לא התעלמו מהעתירה הנוספת המונחת על שולחנם.
הנה מה שקבע בעניין זה השופט ג'ובראן שכתב את ההחלטה:
"להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בפני בית משפט זה תלויה ועומדת עתירה נוספת (בג"צ 8296/06), שעניינה העברת נשיא המדינה מתפקידו... חרף העובדה שהתוצאה אליה חותרים העותרים דכאן והעותר שבבג"צ 8296/06 הינה זהה והיא: העברת נשיא המדינה מתפקידו עוד טרם הגשת כתב האישום נגדו, הרי שהדרך בה מבקש כל אחד מהם לילך בה לשם השגת התוצאה האמורה הינה שונה... הסעד המבוקש בבג"צ 8296/06 מופנה בעיקרו כלפי נשיא המדינה, ואילו בענייננו הסעד המבוקש מופנה בעיקרו כלפי חברי הכנסת וועדת הכנסת. בנסיבות אלו לא ראינו לנכון לדון בשתי העתירות האמורות במאוחד, מה גם שהדבר כלל לא התבקש על-ידי העותרים. כן, איני סבור כי יש בהחלטה שתינתן בעתירה זו כדי להשפיע על הדיון בעתירה שבבג"צ 8296/06".
עד כאן הציטוט מהחלטת השופט ג'ובראן.
וכדי להשלים עוד את התמונה, יצויין שבראש הרכב השופטים ישבה הנשיאה דורית ביניש.
עוד יצויין כעובדה, שהעתירה הנוספת, המונחת עדיין על שולחן בג"צ, הוגשה לבג"צ לפני העתירה שנדחתה, ובכל זאת הוחלט לדון תחילה בעתירה המאוחרת יותר.
והעיקר: בג"צ בהרכב הנשיאה קבע, כאמור לעיל, שאין לדון בשתי העתירות במאוחד, וכי אין בהחלטה הדוחה את העתירה כדי להשפיע על הדיון בעתירה הנוספת הממתינה להכרעה.
נוכח כל אלה דומה כי ראוי שהנשיא ישקול בכובד ראש אם כדאי לו להמתין באפס מעשה להכרעת בג"צ בעתירה הנוספת.
במילים אחרות, נשאלת השאלה אם הנשיא איננו מסתכן כאן בכך, שבעתירה הנוספת, יחליט בג"צ - במסגרת סמכותו - לדון באופן ענייני, ויקבע בניסוח כזה או אחר, שעל הנשיא להתרחק מהמשכן.
ויתרה מכך, נשאלת השאלה אם הנשיא, מבחינתו, אינו מסתכן כאן גם בכך, שבג"צ ישחרר בתוך פסק הדין גם אי אלו אמירות קשות וחריפות בגנותו של הנשיא - אמירות שיתקבעו בתודעת הציבור, ולא פחות חמור: יחלחלו מטבע הדברים גם אל תוך המערכת המשפטית בכללותה.
לא קל להיות משה קצב בימים אלה.