מאז הפעם הראשונה בה מימשתי את זכותי הדמוקרטית להצביע בבחירות הכלליות לכנסת ישראל, לא האמנתי שתוצאות הבחירות יציגו בפני הציבור את "נבחרת החלומות", כיוון שכבר מגיל צעיר הבנתי שבכל בחירה פוליטית קיימת פשרה כזו או אחרת ועל כן גם תהיה התוצאה של הבחירות "הטוב ביותר האפשרי" ולא בהכרח הטוב ביותר.
יחד עם זאת האמנתי ועודני מאמין - על-אף העובדה שמעולם לא הייתי חבר מפלגה או תנועה פוליטית. לא תרמתי, לא מחיתי ולא אירחתי - כי עוד יבוא היום ובו יפציע האור בקצה המנהרה ו"המוצר" הפוליטי שבו אנו בוחרים מעת לעת יילך וישתפר, למרות החריקות שבדרך.
למרבה הצער, מחזה האימים הפוליטי המוצג כיום בפני אזרחי ישראל הנדהמים והקרוי, כנראה בטעות מהותית, "בחירות" מקדימות, גורם לי לחושה רגשי בושה וגועל נפש, ויחד איתם גם חשש כי אנו ניצבים בפני מפגע ציבורי, וכי לפתח ביתנו הלאומי ניצבת סכנה חמורה שכלל אינה דומה, אף לא במקצת, לאי הסדרים בבחירות שידענו בעבר. סכנה הנראית לי כענן רעל שחור ומאיים המסכן את קיומנו מעבר לסיכוני האבטלה, הביטחון והפערים החברתיים.
בהיותי אזרח ליברלי שוחר דמוקרטיה איני חושב שיש לפסול מראש מועמד כלשהו המציב את עצמו לבחירה במערכת שכלליה הוגנים ונקיים וכי אסור לגרוע מזכאותו של כל אדם לבחור ולהיבחר. גם אין בעיני כל נחיתות בין מועמד "צעיר" בתחילת דרכו בפני גנרל רב תהילה שזה עתה השתחרר מצה"ל, כפי שאין בעיני כל יתרון לאיש אקדמיה על פני עסקן ציבור שכונתי. כולם טובים בעיני וזכאים להתמודד על-פי כללי משחק היגייניים ומבוקרים.
אך בהיותי דמוקרט, ממש מפחידה אותי המחשבה כי האמצעים הבלתי כשרים שהפעילו - על-פי החשדות החמורים העולים יום יום באמצעי התקשורת השונים ובחקירות המשטרה - לא מעט מהמתמודדים במפלגות השונות, כדי להגיע למעמד של חבר כנסת, עלולים לערער את יסודות הדמוקרטיה והמוסר הציבורי הנאות שעליהם מושתתת המדינה.
כדי למנוע היווצרות מצב מסוכן וחמור שכזה אני חושב שראוי להפעיל בישראל קוד אתי של ענישה ציבורית כנגד אלה המנסים "לעבוד עלינו בעיניים" ולגנוב לנו את הדמוקרטיה בשיטות על גבול הפלילי או אף מעבר לו. קוד אתי כזה לא צריך שיהיה מעוגן בחוק אלא יופעל על ידי כל אזרח על-פי החלטתו האישית. קוד שהוא מעין "מרד צרכנים" ועל פיו יחרים הבוחר כל רשימה מפלגתית שאנשי המנגנון שלה, או החברים בה, השתמשו באמצעים פסולים (בין אם הם עולים לדרגת פליליות ובין אם לא) כדי לבחור ולהיבחר.
בדרך זו, ימנע הבוחר מלהשחית לריק את זכותו ולהצביע בעבור רשימה שתוצאות הבחירות בה נולדו בחטא, כיוון שמי שנולד בחטא סופו למשול בזכות החטא. ולאן מובילים חטאים מן הסוג הזה יודע היטב כל מי שאי פעם קרא את ספרי ההיסטוריה האנושית.
אזרחי ישראל - כציבור בוחרים וגם כיחידים - על דעותינו השונות והמגוונות, מצווים דווקא היום יותר מאשר בימי העבר, לבחור בכנסת ישרה שתבטיח את ניקוי האורוות ואת השמירה על מערכת שלטונית נקיה. אסור לנו באיסור חמור להיגרר כמאמינים עיוורים אחר סיסמאות ריקות, שאף מי שמשמיע אותן אינו מאמין בהן - וכל כולן אינן אלא פלטפורמה שמטרתה לפתות אותנו לתת בידיהם את הכוח כדי שיוכלו לדאוג ל"סידור עבודה" להם ולמקורביהם.
סבתי הגדולה בתיה מקוב ז"ל הייתה ממייסדות רחובות, שעלתה ארצה בשנת 1880 ופעלה רבות למען מימוש החלום הציוני. הערכתי הרבה אל הדרך בה הגשימה את חלומה, יחד עם אהבתי לנכדי הקטנים, דאגתי לילדי וגאוותי בהיותי ישראלי - אינן מתירים לי, ולרבים שכמותי, להתעלם מחומרת הסכנה הטמונה בענן הרעל המרחף מעל חיינו הציבוריים והמאיים להשחית כל חלקה טובה שעוד נותרה כאן. זה הזמן שבו חייב כל אזרח בישראל לנקוט עמדה, לעשות מעשה ולדאוג לטיהור האורוות הפוליטיות שמידת הזיהום שנצברה בהן אולי עדיין לא נחשפה עד תום.
