(שמות ו) ג וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקב בְּא-ֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: (כלי יקר): התחיל בלשון ראיה וסיים בלשון ידיעה; כי היה לו לומר וארא אל אברהם... ושמי ה' לא נראתי להם; או היה לו לומר ואוודע אל אברהם... ושמי ה' לא נודעתי להם.
לקראת הגאולה לא די בראיה וצריכים גם מודעות, מסביר הכלי יקר; את המודעות רוכשים על-ידי התבוננות במסרים הנשלחים מלמעלה, מכות מצרים למשל. אלה מלמדות את המתבונן כי ה' הוא בעל הבית על העולם ועל-כן בכוחו להוציא אותנו משעבוד מצרים ואף לתת לנו את הארץ הזאת "על חשבון" עמים אחרים.
ו לָכֵן אֱמר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדלִים: ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:
ארבע הלשונות מתייחסות לארבעה שלבים בגאולת מצרים.
(רבנו בחיי) וצווהו שיבטיח אותם בארבע לשונות של גאולה. והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. ובִשר אותם בהם בד' בשורות, האחד שיהיו נפטרים מן השעבוד והם עומדים ברשות עצמם, השני שיהיו נפטרים מהם לגמרי מתחת רשותם, השלישי שהבטיחם בקריעת ים סוף, הרביעי שהבטיחם במתן תורה.
(אור החיים): והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שהוא תוקף השעבוד; וזה היה תכף ומיד, לאחר מכת הדם נחלש השעבוד, אבל ישראל, אימת המצריים היתה עליהם ומעצמם היו עובדים עבודה קלה. וכנגד זה אמר "והצלתי אתכם מעבודתם" שתֵעָקֵר עבודה מהם כל עיקר; ואחר כך "וגאלתי אתכם" היא יציאתם מארץ מצרים; ובכלל פרט זה היא קריעת ים סוף שאם לא כן זו גאולה שאחריה כלייה כי המצרים עלולים להשיבם לעבדות;
ארבע כוסות בפסח
ואחר כך "ולקחתי אתכם לי לעם" שהוא מתן תורה כי שם נתייחדנו לו לעם וייחד שמו עלינו והוא אומרו "והייתי לכם לאלקים".
כבר בתחילת התהליך, בפרשה הקודמת אומר ה' למשה כי תכלית היציאה ממצרים היא: (שמות ג, יב) ...בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה:
ההבטחה האחרונה, "ולקחתי..." מתייחסת להשלמת תהליך הגאולה במתן תורה;
(במדרש): וכנגד ד' לשונות אלו (והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי) תקנו לנו חכמים ארבע כוסות בפסח.
אבל מה עם ההמשך? הרי התהליך לא נעצר במתן תורה. ההמשך הוא:
ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב וְנָתַתִּי אתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה':
זה הרי העיקר, לא? אז למה רק ארבע כוסות, למה לא חמש? כי לפני הלשון החמישית מופיע תנאי (בפסוק ז): "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם..."
(אור החיים): וקודם אומרו והבאתי אתכם וגו' אמר וידעתם כי אני ה' המוציא וגו'; פירוש: תנאי הוא הדבר; ובזה (בקיום תנאי המודעות), והבאתי אתכם אל הארץ... וזולת זה, אם תנאצו ה', אין כאן הבטחה זו; ואשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה' באמצע הבטחות הטובות ולא איחר ולא הקדים; לומר: עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי; אבל פרט זה של הבאתם לארץ, תנאי הוא הדבר: וידעתם - אז 'והבאתי', וזולת זה (אם לא תעמיקו המודעות) יידחה מימוש ההבטחה:
אולי מכאן שורש המנהג להניח על שולחן הסדר בליל פסח כוס חמישית לאליהו הנביא, מבשר הגאולה; להזכיר לנו כי עדיין לא נתקיימה בשלמות ההבטחה "והבאתי אתכם אל הארץ".
גאולה זו, שלמות הביאה לארץ, מותנית במודעות שה' מנהל את העולם ולא אנחנו.
מודל השעבוד והגאולה
את סיפור השעבוד ויציאת מצרים אנו קוראים בכל שנה לפחות פעמיים, פעם אחת בסדר פרשיות התורה ופעם נוספת בפסח; בנוסף לכך קובעת לנו התורה כי מצווה לזכור יציאת מצרים בכל יום ועל כן מזכירים יציאת מצרים בפרשה שלישית של קריאת שמע פעמיים ביום לפחות; לשם מה? מה התועלת בזכרון זה? כתשובה נביא ציטוט מפירושו של רבנו בחיי בסוף פרשת שמות, המתייחס לפן אחד של התועלת המופקת מן הזכירה:
ודע כי עניני הגלות הזה הראשון רמז לעניני גלותנו זה האחרון שאנו עומדים בו בשעבוד ויסורין ברשות מלכות אדום, ואנו מצפין לישועת ה' יתברך; כענין שאמר דוד ע"ה על הענין הזה (תהלים קל) 'נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר', (הבוקר מתאר את הגאולה בניגוד לגלות המשולה ללילה) ממתינים וחוזרים וממתינים; ואם תתאחר הגאולה לבא - הכל להוסיף לנו שכר טוב ולהטיב אותנו באחריתנו, וכדי להוסיף פורענות ועונש לאותם המשתעבדים בנו;
וכשם שמצינו שנדחקה להם השעה לישראל במצרים מעת בא הגואל הראשון לפני פרעה ואמר לו בדבר הש"י (ה' יתברך): 'שלח את עמי ויחוגו לי במדבר', ואחרי זאת כבדה עליהם העבודה ונתעוררה עליהם השנאה ונתוספה ביניהם מאד על מה שהיתה, כן בגאולתנו זאת העתידה, בהגלות הגואל האחרון, תתעורר השנאה בין הגויים לישראל ויוסיפו שעבוד על שעבודם; ויהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה כדי להתעות את הגויים ולהקשות את לבם; שכן מצינו בגאולת מצרים שנגלה להם משה וחזר ונכסה מהם; וזהו שדרשו רז"ל: "ויפגעו את משה ואת אהרן" (שמות ה, כ), אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה במדין ואמר לו לך שוב מצרימה; בא משה ממדין ואהרן ממצרים ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהם יוצאים מלפני פרעה;
וכן דרשו במדרש (רבה ושמעוני שיר ב) 'דומה דודי לצבי, מה צבי זה הוא נראה ונכסה וחוזר ונראה - כך גואל הראשון נראה להם וחזר ונכסה מהם וחזר ונראה להם; וכמה נכסה מהם? רבי תנחומא אומר ג' חדשים זהו שכתוב: 'ויפגעו את משה ואת אהרן'. וכן הגואל העתיד יהיה נגלה וחוזר ונכסה, שהרי גאולה זו עתידה להיות כדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים וכן אמר הנביא (מיכה ז) 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'; וכאשר יתקרב הקץ תהיינה צרות רבות ומתחזקות והוא סימן הישועה לישראל; וכן אמרו במדרש (ישעיה נט) 'כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו, אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר - חכה לו, שנאמר: 'כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו' וסמיך ליה (שם) 'ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'':
מכאן אפשר להבין את כל אותם מחשבי קיצין וחוזי אפוקליפסה עתידית; הם רק שוכחים כי כבר סבלנו די והותר, וכבר הגיע הזמן לגאולה השלמה שתבוא מיד בלי סבל נוסף מכל סוג. פשוט גאולה.
ושיהיה רק טוב ליהודים
