כמעט קלישאה צפויה היא לומר, שאין קשר שעוד לא נולד הצירוף שבין מוסר לפוליטיקה ומוסר הן תרתי דסתרי, שמוסר ופוליטיקה לא ילכו יחדיו - והן לא נועדו. תופעות אקטואליות בעולם הפוליטי, בעצם ימים אלה, רק מאשרות ומאששות את קיומה של גדר הפרדה בין מוסר ופוליטיקה. אנשים אומרים: אין דבר כזה: מוסר? פוליטיקה?.
אני מבקשת כאן, היום ועכשיו, להכריז מלחמה על הדעה הרווחת בציבורים גדולים שבין מוסר לבין פוליטיקה מפרידה תהום. אין זה נכון. העובדה שרבים בתוכנו חושבים כאילו אין המוסר והפוליטיקה כרוכים יחדיו, היא ליקוי מאורות בימינו אלה - ואם יימשך עלול המפעל הציוני, עלולה מדינת ישראל לעמוד מול פני סכנה גדולה.
לטעמי, פוליטיקה היא הצירוף של כל מערכת הערכים והכללים המוסריים המרכיבים עם ומדינה, ופוליטיקאים בכל תפקיד ומעמד, הם שחייבים בעיני להיות נקיי-דעת ונקיי-ידיים, הרבה יותר משולחיהם, המוני העם. בעיני, הפוליטיקאי הוא הדמות המוליכה בהחלטותיו את בני העם את אושרם, אל טעם חייהם וגם, כמה נורא לומר זאת, אל מותם. רק דמות מוסרית, נקיה, טהורת מצפון, חפה מכל זדון וכוונות בלתי טהורות, יכולה להאציל מרוחה על ההמונים ולדרוש מהם להקריב חיים.
לא תמיד זה כך: לאורך ההיסטוריה היהודית-ציונית, היו מנהיגים שעננה של אי-מוסריות ליוותה את מפעלם וריחפה מעל ראשם וקורות חייהם: פיהם וליבם לא היו שווים, הם כופפו את האידיאולוגיה בפני מאוויים אישיים, הם לא תמיד אמרו אמת, לפעמים הוליכו שולל. הניסיון המצטבר משך 100 שנות ציונות ומעלה, מוכיח לנו בעליל כי מנהיגים אלה ירדו בדרך כלל מן הבימה וסיימו חייהם בקלון ונמוגו בתהום נשיה. ההיסטוריה הקיאה אותם מתוכה.
מנהיגים רבים אחרים, גם אם לא היו כליל השלמות, ובלבד שהעם האמין בנקיון כפיהם ודעתם, זכו לתהילה ומימשו את רעיונותיהם המדיניים, מימשו את חלומותיהם למען העם היהודי, למענה של מדינת ישראל. בולטים בהם, בדור האחרון היו דוד בן-גוריון ומנחם בגין. ואני מרשה לעצמי לצרף לחבורה נכבדה זו גם את אבי, יצחק רבין. ואולי אין זה מקרה שהצוות האקדמי כאן בחר בשלוש דמויות אלה כנושא ליום העיון.
כולנו משתבחים בדמוקרטיה הישראלית, מהללים אותה ומעלים אותה על נס. למראה עין, הדמוקרטיה שלנו היא כמו מערכת כלים מפוארת, יקרה על מדפי הארון. כולנו מתבוננים בה, היא זוכה לשבחי הקהל ולתשואות החן שלו - כי כולה מערכת כלים יפים: בחירות חגיגיות, פרלמנט חופשי, עיתונות ללא מורא ומשוא פנים. דמוקרטיה היא צדק, היא עקרונות מוסריים, היא סובלנות, היא שמירה על חיי אדם. אבל - אותה מערכת כלים יפה על מדף הארון, היא גם שבירה מאוד. נגיעה בלתי זהירה, פגיעה מקרית - ושום דבר לא נותר ממערכת הכלים היפיפייה, אלא רק שבריה, רסיסים רסיסים הם מונחים לפנינו.
מקובל לחשוב ומקובל לומר שפוליטיקה היא מערכת כוחנית, ריקה מתוכן, חסרה לחלוטין תשתית מוסרית. אני באה מבית שהאמין תמיד כי הפוליטיקה פועלת כמעט אך ורק במסגרת מוסרית. שפוליטיקאי שואף לכוח ומשתמש בכוח, כדי לייצג עמדה, כדי להשפיע על אחרים בעמדותיו. פוליטיקאים לא באו לעולם כדי לעשות לביתם ולחלק לחבריהם ג'ובים, ואלה שנוהגים כך, וזה טעם חייהם הפוליטיים, בוגדים בשליחותם וראויים לכל גנאי.
את הערך המוסרי העליון בחיים הפוליטיים אני רואה בהליכתו של הפוליטיקאי, המנהיג, איש המדינה, אחרי אמונותיו ורעיונותיו המקוריים העיקריים בלא לסטות מהם ימין ושמאל - בלי להיכנע לאינטרסים מפלגתיים, בוודאי לא אישיים. בלי להתכופף, לא להירתע בצדקת הדרך, להמשיך חרף קשיים ולעשות הכל, כדי להוציא את הרעיונות הללו מן הכוח אל הפועל, להאמין, ולעשות. אין פרוש הדבר, חלילה, שאסור לשנות דעה, להתעדכן לנוכח המציאות המתחלפת. ואולם - גם אז, אם הכוונות הן טהורות, אם הן באות לשרת את המדינה ועתידה, אם הן נועדו לשרת את הכלל, אין יותר מוסרי, אין יותר נקי, מן המנהיג, הפוליטיקאי, שמתייצב מול בוחריו ואומר להם: התנאים השתנו, המציאות התהפכה, שיניתי כיוון. לטובתנו, לטובתכם. כזה היה אבא, שהאמין משך שנים בדרך אחת, ובערוב ימיו האמין שחייבים לנסות ולהגיע לשלום עם הפלשתינים. בחר ללכת בדרך אחרת מזו שהיתה מוכרת לציבור - ושילם בחייו על התפנית שעשה באומנתו לשלום.
שאלתי מכרים וחברי משפחה ותיקים ומבוגרים, אם נכון שהדור של הפוליטיקאים בעלי האתיקה והמוסר במדינת ישראל פוחת והולך. האם אין אנו יוצרים במו ידנו הילה של אידיאליזציה למנהיגים ששרתו בדורות הקודמים, והם לא היו כאלה. צר היה לי לשמוע מפי חברים של אבי כי אכן מנהיגים פוליטיים רבים בימנו, לא כולם, אינם חדורים אותה רוח ובאותה אמונה ובעיקר באותה אתיקה ומסור פוליטי, ארגוני ואישי, שאפיינו את דור ההורים שלנו.
המראות הניבטים אלינו היום מן המסך, הקולות שאנו שומעים מתוך מכשירי הרדיו, הכותרות המתנפצות מול עינינו מראשי העיתונים, מעוררים היום בתוכנו יותר משמץ של דאגה - ושאלות נוקבות: מה היה לנו? מה קרה? איך התדרדרנו לתהומות?, לאן נעלמו אנשי המוסר?, היכן הם בני התוכחה שיקומו ויעמדו בשער בתי רבים ויזהירו מפני הבאות?.
אנו זקוקים היום למנהיגות מובילה, למנהיגות מוסרית שיודעת לאן ללכת - ולאן להגיע, לפוליטיקה נקיה. ההתרחשויות בזמן האחרון מעוררות דאגה והלוואי שיום עיון זה יפיג לפחות חלק ממנה.
