נגע בשמיים ובמיים: קראו על כרמי אילן ז"ל

סצנת האקסטרים בישראל היא סצנה קטנה. כולם מכירים את כולם, גולשים באותם חופים, נפגשים עם אותם אנשים, קונים בחנויות הציוד ומבלים שעות בפורומים באינטרנט שם נוהגים ללהג על נושאים שונים ובעיקר מנסים לנחש אם מחר תהיה רוח או גלים.

לצערי הרב בתור עורך מגזין אקסטרים ישראלי יוצא לי לקבל חדשות על אנשי אקסטרים שנפטרים בנסיבות שונות. אנחנו מקפידים לעלות את הידיעה המעציבה באתר שלנו שכל הקהילה שהכירה את אותו אדם תוכל לחלוק לו כבוד אחרון.

כאשר שמעתי על הידיעה על תאונת הטיסה של כרמי אילן התחלתי לקבל טלפונים ממכרים שסיפרו לי כי היה גולש קייט ולמעשה גם עבד כמדריך גלישה בחנות גלישה שהייתה בבעלותו של ידידי הטוב בועז סולומוביץ'. ככה זה בסצנה המקומית שלנו שבה כל גולש הוא כאילו חלק ממשפחה שלמה, חלק מאיתנו, חלק מאילו שקשורים בדרך חיים קצת שונה משל אחרים. היום ביום הזיכרון חללי צה"ל אני מרגיש כבוד גדול שאני יכול לתת במה לזכרו של כרמי שלמרות גילו הצעיר השאיר רושם גדול על כל מי שהכיר אותו כאדם וכגולש קייט מוכשר.

ניר נהוראי חברו של כרמי כותב על כרמי אילן:
הכרתי את כרמי בגיל 16, נפגשנו בחוף דבוש בהרצליה. יום של צפונית, לקראת שקיעה, כולם מתקפלים הביתה. נשארנו רק שנינו. כרמי כבר היה במים אחרי הדרכה... הצטרפתי אליו והכימיה נוצרה מעצמה. קצת צעקות, צחוק, תרגילים. הגלשן נופל, מרימים אותו ועף עוד שפריץ... באותו יום שברתי את היד. כרמי מיד בא, עזר לקפל את הציודים ועלינו ל- Surf center שם הוא עבד. מאותו יום זה הפך לשגרה: איך שהרוח מתחילה מרימים טלפון עוזבים הכל ועפים לים. בסוף היום בירה, צחוקים והביתה.

עם הזמן התמכרנו. היינו גולשים בסערות, כולם היו מסתכלים מהחוף וחושבים לעצמם: מי המשוגעים האלו. גלישות לילה, טרמפים לכנרת, לאילת ולסיני, ישנים בתיק של הגלשן. כל פעם מישהו אחר מותח את הגבול וגורר אחריו את השני. החיבור לכרמי- השיגעון שלו להגשים פנטזיות- כל פנטזיות הפכו למציאות. לקפוץ עם הקייט מהצוקים של וינגייט ולעשות wake board אחרי שקשרנו אותו לאוטו. פשוט לעשות בלי לחשוב.

בחורף הייתה סערת ברקים וכולם נשארו בחוף. היינו חייבים להיכנס- קיבלנו זרם ויצאנו. עד שלא חטפנו את המכה הלכנו על זה. תמיד ביחד. כרמי וניר עם הראסטות. לפני שהתגייסנו רק מחשבה אחת חלפה: טיול לברזיל. עבדנו בהדרכות כדי להגשים את הפנטזיה הבאה. ברור שנוסעים! אחרי שיחות עם חברים, משפחה ואלון האח של כרמי ירדנו לסיני ושם החלטנו שניתן את ה- 3 שנים. אין סיבה שלא. הולכים על זה עד הסוף, הולכים לקרבי. כרמי עבר את הגיבוש. המחשבה שתמיד הוליכה אותו היא לנסות ולעשות..ומקסימום משנים כיוון. מה כבר יש להפסיד?

כרמי התגייס ביולי. אני זוכר את היום האחרון שגלשנו ביחד. כרמי הגיע בלי הראסטות. המראה היה אחר, שונה... היינו בכנרת, התפרקנו. בצבא היה לי ממש חשוב לשמור על קשר, כרמי תמיד עודד אותי. הייתה לו את היכולת להנות מכל מה שעשה בכיף ועד הסוף. הוא לא היה מורעל, זו הייתה השקפת חיים. היציאות שלנו לא היו מתוזמנות אבל שמרנו על קשר טלפוני. הדבר שהחזיק אותנו תמיד היה הטיול לברזיל. כרמי הוא מצד אחד הכי קורס טייס, הכי קרבי, הכי טוב בהכל ומצד שני הוא נולד לחופש. בשבילי הוא תמיד כרמי עם הראסטות, מכנס הגלישה, המצנח והגלשן ביד. גולש תותח בלי פחד! אני מאחל לכל אדם חבר כזה.

ב- 22/10, יום רביעי, קיבלתי טלפון מיותם לוי בסביבות 14:30 בצהריים. באותה שעה הייתי בבית גולמינץ בסדנה של קורס מפקדים. יותם לוי חברנו המשותף הודיע לי שכרמי נהרג. ניתקתי את הטלפון. לא האמנתי למה שהוא אמר. חזרתי לשיעור כרגיל. כאילו וכלום לא קרה. אחרי 10 דקות התקשרתי אליו וביקשתי שיבוא לאסוף אותי.

יותם, חבר נוסף וגולש בשם דיקר ואני ישבנו בשבלול וחשבנו איפה כרמי. עוד רגע הוא יקפוץ ויגיד "עבדתי עליכם". ביום למחרת עוד לא הייתי מסוגל לדבר עם אף אחד. כבר קבענו שנלך לגלוש ביום שישי. הגעתי לחוף, ישבתי על ה-pick וחיכיתי לו. חיכיתי לכרמי כל היום... התחילה רוח והוא עדיין לא הגיע.  באותו ערב התקשרתי לטוד (אביו של כרמי). הגעתי אליהם וראיתי את המודעה. הבנתי שהשנתיים וחצי הכי טובות שהיו לי בחיים נגמרו.

הפסדתי חבר יקר, הכי טוב שהיה לי בחיים. ובאותו רגע הכרתי משפחה מדהימה שמגדלת שני גולשים: אלון הוותיק יותר, אורן שמתחיל את הדרך ורומי שיכנס בקרוב לעניינים. אחרי יום מעולה בא לי להתקשר לכרמי ולהגיד לו: "איזה יום היה!" ואז אני נזכר שלטיול הזה הוא לא לקח את הטלפון.

סגן משנה כרמי אילן נהרג בגיל 19 בתאונת טיסה ב 22/10/2008 כאשר היה חניך בקורס טיס יחד איתו נהרג גם סרן מתן אסא שהיה בן 24 והיה מדריך בקורס טיס, יהי זכרם ברוך.

עזרה בכתיבת הכתבה מורן חולין