אלה הם ימי ההסתה הגדולה. מפלגות שונות מתחרות ביניהן מי תהיה המסיתה החריפה יותר. אישים באותן מפלגות מנהלים ביניהם תחרות פרועה, מי יהיה קיצוני יותר בדבריו, מי ישתלח ביתר שנאה ונבזות, מחבריו.
ההסתה הזאת מתנהלת ערב ערב בתשדירי הבחירות, באין שופט עליון שיהסה אותם, באין מי שיקטע אותם. שתי מפלגות מצטיינות בהסתה זאת, העבודה ומרץ. וכמה מאישיהן הבולטים עוסקים בכך כמעט בכל הזדמנות שניתנת להם: מצנע ושריד, פואד ואלוני, בורג וביילין, ועוד ועוד.
על הכוונת שלהם - ההתנחלויות. דיבוריהם על ההתנחלויות, על מאות אלפי מתיישביהן, על רבבות יהודים שהקימו את ישוביהם ובתיהם בחבלי המולדת שמעבר לקו הירוק, גובלים באלימות מילולית, בהפקרות לשונית, בהתרת דם, בעלילת דם.
לדידם של מנהיגי השמאל הקיצוני - והיום לא תמצאו על מפת עשרות המפלגות הרצות לכנסת שמאל מתון - אחינו ביש"ע, חלוצי בקעת הירדן ורמת הגולן, מיישבי חבל עזה, בוני שילה, בית אל, אריאל וגוש עציון, מקוממי חברון ואלפי מנשה, הם הם האחראים, כביכול, למצב האסוני שכל עם ישראל שרוי בו מזה למעלה משנתיים. בהם האשם, עליהם הקלון, אותם יש להוקיע ולעקור, ואז כבמטה קסם ייפסק הטרור הפלשתיני, לא יישפך עוד דם יהודי.
יו"ר הכנסת, ששכח את כשלונות ראש ממשלתו ברק וההצעות הנדיבות שלו לפלשתינים, תולה את סיבת האלימות הפלשתינית בהתנחלויות. לא שנאת יהודים, לא רצון ערבי לחסל את היישות הציונית באשר היא, בין במעלה אדומים ובין בהרצליה, אלא איבה שתלויה בדבר אחד, בהתנחלות ב"שטחים הכבושים". שולמית אלוני שגוייסה לתשדיר מרץ, מדברת על המתנחלים בשפה בזוייה. מצנע מנסה לשלח במתנחלים את תושבי עיירות הפיתוח ולשקר במצח נחושה, שכל הכסף הולך אל מעבר לקו הירוק. הוא וחבריו לדרך האובדנית של השמאל מבטיחים פינוי התנחלויות, טראנספר ליהודים בתוככי המולדת היהודית. אכן, חזון משובב נפש יהודי.
תשדירים נוטפי ארס אלה, גדושי שנאת אחים שכדוגמתם אינה זכורה לנו, מובילים את מערכת הבחירות ה"רדומה" למסלול מסוכן של קרע בעם, של הזמנת עוד ועוד טרור - קודם כל נגד המתנחלים עצמם אך גם נגד שאנני נוה שאנן ורודפי השלום במצר, של הגברת שנאת ישראל במערב ושל התלהמות חסרת מעצורים ברחוב הערבי.
לא יפריעו להם, למצנע את אלוני, לשריד את פואד, הקולות שמשמיעים דוברי החמאס והג'יהאד במאורותיהם בעזה, ההצהרות שהם משחררים למצלמות של הרשתות העולמיות וכמובן גם של ערוץ 2, השש לשדרם, בדבר אי סופיותו של הסיכסוך אלא רק בהכנעת ישראל, בהרג כל אזרחיה היהודים ובחיסול היישות הציונית.
הדיבורים בקרבנו, בתשדירי הבחירות של השמאל הקיצוני, בוודאי לא ירתיעו את רוב הציבור הלאומי, השפוי, מלהוסיף ולתמוך במפעל ההתנחלות הציוני, מלעודד את אחינו המתיישבים, שזכותם ליישוביהם ולבתיהם אינה נופלת מזו של שולה בכפר שמריהו ה"כבוש" ושל עמרם בחיפה ה"אדומה". הדיבורים האלה, עם כל הנזק החמור שהם מסבים למעמד ישראל, ועם כל העידוד לטרור שהם מביאים בעקבותיהם, רק יחזקו את המחנה הלאומי למפלגותיו, ורק יביאו להמשך הצטמקות השמאל.
את דוברי החמאס, עבדול עזיז רנתיסי וחבר מרעיו, הדוברים האנטישמיים והמסיתים לרצח, יש לשתק בהקדם בדרך שזרועות הביטחון שלנו אמונים עליה. את דוברי השמאל הקיצוני בקרבנו יש להוקיע, לגמד, להכות פוליטית ביום דין הבחירות הקרב והולך, כדי שהשפעתם ההרסנית, הנזק שהם גורמים לעם ישראל, יהיו מיזעריים.
צודק אריק שרון וצודקים הדוברים האחרים במחנה הלאומי, כי האחדות היא ברוכה, רצוייה ויש לחתור להשגתה אחרי הבחירות. אבל אחדות עם מי? עם אלה המסיתים לפלגנות ולסכסכנות מסוכנות? גם בלעדי העבודה בראשות מצנע, גם בלעדי מרץ של שריד, ביילין ואלוני, גם בלעדי 30 המנדטים (מאכסימום) של השמאל הקיצוני המתדלדל והולך, אפשר לכונן ולו אחדות חלקית. אחדות של המפלגות האחראיות, הלאומיות, המאמינות בזכות ישראל לארצו הקטנטונת, לביטחון כל אזרחי ישראל ולדאגה מיוחדת למתנחלים ולהתנחלויות, שמצאו עצמם בשבועות האחרונים מותקפים הן על-ידי טרוריסטים מתאבדים מבחוץ והן על-ידי מסיתים ומעלילים מבית.