טוב למות בעד ארצנו
על תרגיל הונאה פשוט ניתן להרוויח כמה שנים טובות בכלא. אלא אם אתה משויך לפרקליטות המדינה של ארבל ועוד פועל נגד מועמד הימין שרון. טוב. כאן הסיפור קצת שונה. בכל זאת שרון. בעיתון ידיעות מופיעה הכותרת בשמה של האימא פרקליטה אילנה גלאט ברקוביץ: "בני עומד להתגייס ולכן ניסיתי למנוע בחירתו של שרון". בעיתונות בכלל, לומדים לדעת שהגברת "גלאט כשר", פעלה מסיבות "אידיאולוגיות מוסריות". אימא שוכבת על הגדר עבור הילד. הפרקליטה המוסרית מומלצת בזה לתואר "אם השנה".
והרשות נתונה
העיתונאים בישראל לימדו אותנו פרק בהלכות טוב ורע. להלן פניה מוצעת לקרימינל הישראלי המצוי או אל מתאבד חמאס בדרכו אל המשימה הקדושה:"למתאבד ולקרימינאל. נאסר עליך לרצוח לאנוס לשדוד לחטוף תיקים מזקנות לעשוק למעול להתפוצץ באוטובוסים! אלא אם אתה פועל ממניעים אידיאולוגיים". הבנת את זה עיתונאי?
ולהלן באנאליה
למי שרוצה לדעת עובדות. (שרון קרימינאל ואל תבלבלו אותנו עם עובדות). בעיתון ידיעות אחרונות מופיע מאמר על-ידי אחד משה רונן, משפטן ועיתונאי, המספר לנו שהיועץ המשפטי נטפל סתם לפרקליטה מכובדת (הגברת גלאט כשר), כדי לחפות על שוחד מיליוני דולרים. שוחד? ואני הבנתי שמדובר בהלוואה דולרית ששולם עליה ריבית 3%. היועץ הפיננסי שלי בבנק צחק כשספרתי לו על "המעשה הקרימינאלי". תנאי ההלוואה הוא הסביר רגילים לחלוטין. משפטן רונן, תוכל להסביר לנו על איזה עברת חוק מדובר? בעיתון הארץ לא מכים על חטא. החברים הטובים בברנז'ה ממשיכים ומנפחים את הבועה הריחנית, ונותר רק לברר על מקורו של ניחוח.
מצנע צדיק הדור
(ויסולי את מצנע - הפרטים החסרים)
לפני כחודשיים הופיע באחד המקומונים של חיפה הגילוי האקראי, כי הקבלן א. לוי זייף אישור בניה שניתן לו לשני בנינים. באישור המזויף נוספה באורח פלא קומה בכל בניין. לא רע. (אחת הגברות בחיפה כמדומני הגברת רגב גילתה זאת באקראי, ואחר כך ויסולי המשיך בבדיקה).והנה זה פלא מתברר כי מצנע בהכנותיו לפריימריס של העבודה עושה שימוש חינם אין כסף, במשרדים שהועמדו לרשותו על-ידי אותו קבלן קרימינאלי (לכאורה, עד אשר תוכח אשמתו בבית משפט), והפלא גדל כאשר זמן קצר אח"כ הקבלן זוכה לריהביליזאציה על-ידי ועדה עירונית העוסקת בחריגות בניה. מצנע כמה מפתיע יושב באותה ישיבה מכרעת. במקרה. כלומר השכל הישר אומר שמי שניתפס בזיוף יוענש קשות, ואילו כאן להפך, הזיוף מותר בידי אדון ראש העיר חבר טוב של הקבלן א. לוי המועיל להעניק בתמורה שירותי אירוח.
שני החברים מוכנים להישבע שאין קשר.אדון א. לוי ומצנע טוענים שמדובר בחריגה של מטר אחד ולא קומה שלמה. אדון מצנע. חריגה ביחס למה? לאישור המקורי הלא מזויף, או זה שאושר בסיוע חברים? ובאשר למתנה שקיבל מצנע, השניים טוענים להד"ם. מצנע לטענתם ישב בשכירות, והם תיכף ומיד מציגים את החוזה. חודשיים עברו מאז הפרסום הראשוני והצדיקים מצנע את לוי לא מצליחים לגלות עקבות למסמך האבוד. בעיתונות הכתובה קשה למצוא עקבות לשילוב המנצח מצנע את לוי והחוזה החתום, בטח לא בכותרות הראשיות. אמנון אברמוביץ מחפש את האלפרונים של שרון.
מצנע נון גרטה
היועץ המשפטי מורה על פתיחת חקירה נגד מצנע. זה שבועות לא מעטים העדויות נגד מצנע ראש מפלגת העבודה נערמים בזה אחר זה בנושאים שונים, ורוב הציבור לא יודע דבר. פה ושם איזה בדל ידיעה, בעמוד פנימי. אברמוביץ שמאלץ עדין מחפש את מתפקדי הליכוד. והעיתונות עסוקה בלהסביר לעצמה את מהות פשעיו של סיריל. בעיתון הארץ פתחו מדור מיוחד באינטרנט המנסה להסביר לנו הטיפשים איפה אולי יהיה אפשר, נניח, למצוא עקבות, לקצה חוט, המוביל ל.... ובינתיים בקשה מעורך עיתונו של האיש החושב, הארץ. אפשר לקבל דון-מצנע עם פרטים עסיסיים? שהרי מדובר בראש עיר, ראש מפלגה. לא? חשוב לפחות כמו נעמי בלומנטל או הילדים של שרון. אתמול מתפרסם כי המשטרה פשטה על משרדי מצנע בחיפה.
פצצה לא קטנה שאמורה הייתה להניב כותרות שער ראשיות בעיתונות הכתובה. הידיעה נדחקה פנימה. דון-מצנע נון גרטה. בלומנטל מהליכוד גדולה עליו.בידיעות אחרונות הגדילו לעשות. מתוך הכותרת ניתן ללמוד שבעצם מצנע ילד טוב ירושלים הוא הדוחף את החקירה. מצנע על-פי הכותרת "מבקש שיסיימו את החקירה במהירות". איש טוב מצנע. ואנחנו האזרחים לומדים עד כמה התקשורת מזלזלת באינטליגנציה של האיש הפשוט. ואולי הם צודקים? כן, אבל בכל זאת אדוני עורך עיתון הארץ, אצלכם הרי הקהל חושב. לא???
האיוולת
הבעיה האמיתית אינה הפרקליטות או מזרחי. וגם לא מצנע. מצנע כבר באמת נון גרטה. הבעיה בתקשורת הישראלית. אלו מתוכם שמוכנים לתת יד לכיסוי על פשעים בצד אחד ולפברוק בצד שני. ואם יש צורך מטהרים את הרץ. הפרקליטה "גלאט כשר" עוד מעט אם השנה. כשכלב השמירה של הדמוקרטיה נירדם בתפקידו - מתעוררים רק שכבר מאוחר, כמו אז במלחמת יום כיפור. ראה את הרשימה המכובדת של מדינות שהיו ואינם. לכולם מקום של כבוד בספרה של ברברה טוכמן - מצעד האיוולת.
