כולם סוברים שטומי לפיד שלפני הבחירות, איננו אותו טומי לפיד שלאחר הבחירות, התומכים (שנותרו) מדברים על התמתנות ועל תכסיסים פוליטיים, המאוכזבים לא מבינים מה קורה כאן.
ממשלה חילונית ללא החרדים (מסר פסול לכשעצמו), הופכת בין לילה לממשלה דתית עם החרדים, ושינוי על כל הנהגתה נדחפת בכוח לממשלה הזו.
אין ספק שמסע הבחירות של שינוי הדיף ריח גזענות חריפה, אין ספק שלאחר הבחירות הזדגזגה שינוי ב-180 מעלות, הזדזגות אשר מבריחה ממנה את מרבית כוחה, והשאלה היא למה?
מי שהצליח להביא 400 אלף איש לקלפי, על מנת להצביע בשביל בלוף - הוא לא רק לא טיפש, אלא ניחן בתחכום יתר.
כאיש הנדסה הנדרש רבות לחזות את העתיד, וכאיש בעל תפקיד צבאי במילואים, אשר במסגרתו חובה עלי לעסוק בהערכות ובמסקנות בתנאי אי ודאות קיצונית, בניתי לי רשימת אלטרנטיבות, לכל אלטרנטיבה נתתי גם משקל וגם את מידת הסיכון שבה (או הרווח שבה), וחיפשתי את האלטרנטיבה המסוכנת ביותר, אשר היא בעלת הסבירות הגבוהה ביותר, והנה היא לפניכם.
זכרו שהמדובר בהערכה בלבד, בעלת סיכוי נמוך, וסיכון גבוה (כמו למשל, מלחמת יום הכיפורים).
טומי לפיד אינו מגדיר את המטרות של שינוי, המטרות מוגדרות על-ידי גוף יותר רחב, אשר חלקים ממנו אינם פעילים בשינוי.
כבודו האישי של טומי ושל חבריו לצמרת מתגמד אל מול אותן מטרות המותוות על-ידי המנהיגים הרוחניים (כמו מועצת גדולי התורה של אגודה, ומועצת חכמי התורה של ש"ס).
חלק מאותו גוף, וכנראה בצמרתו, (לפחות הוא היוזם) הוא הפרופסור אוריאל רייכמן, אשר עיטר את גיליון הבחירות של שינוי אחרי שאמר לי אישית שאינו מעורב בשינוי, שאין לו כל השפעה שם (עבד עלי, עובדה).
מטרתה של אותה קבוצה היא מטרה ישנה נושנה של חוקה לישראל ובית משפט לחוקה בישראל (וידוע מה חושב טומי לפיד על השופט אהרן ברק).
הקבוצה ניסתה במשך שנים למשוך לכיוון, מילאה עמודים שלמים בעיתונים - ונכשלה (אם כי חוקקו חוקי יסוד, מתקדמים, אשר העצימו את כוחו של בית המשפט העליון, בהותירם לו חופש פעולה נרחב ביותר, במסגרת החוקים הנ"ל).
הפרופסור רייכמן הביא אז את טומי לפיד לכנסת, הכניסו 6 חברים, ורק אז הבינו, שבמדינת ישראל מרבית מלאכת החקיקה נעשית על-ידי משרד המשפטים ובייחוד לאחר שנתקבלה הצעתו של אופיר פינס להגביל בחוק את החקיקה הפרטית.
הבנה זו הביאה לידי מסקנה שיש למנות שר "משלנו" במשרד המשפטים, אך זה מחייב רוב הרבה יותר משמעותי בכנסת, המלווה בעצמה קואליציונית.
כאשר כל האמצעים כשרים, עוטפים את המטרה בבשר להמונים, מתירים שמה של הישות החרדית לזעם ההמונים המתוסכלים עקב מצבה של המדינה - וגורפים טונה של חכי"ם.
הולכים אז לראש הממשלה, מוותרים על הכל - מלבד השליטה במנגנון החוק והמשפט.
השליטה במנגנון החוק והמשפט, היא גבעה קרובה, אשר על כיבושה מוכנה שינוי לאבד את כל לוחמיה, היא מעריכה כי כאשר תשלוט שם, היא תחזיק אותנו מספיק נמוך, על מנת שתוכל למלא את מצבריה המרוקנים מתוכן - בשיטות הדומות לשיטות שננקטו במהלך מערכת הבחירות, ואולי אף בשיטות גרועות מהן.
אם זה הוא קו המחשבה, אז הכל ברור, לרייכמן, טומי, פורז, פריצקי, יש חלון אפשרויות צר מאד לממש את חלומם, הם משלבים פעולות ישרות ועקומות למימוש מיידי של הבסיס להגשמת החלום, והבוחרים מעניינים אותם כמו השלג דאשתקד.
ואיך נדע?? נמתין למינויים במערכת המשפט (שר המשפטים, יועץ משפטי לממשלה, פרקליטת המדינה, שופטים בבית המשפט העליון).
אני חוזר ומדגיש המדובר בהערכות בלבד, בעלות סיכוי נמוך, וסיכון גבוה (כמו למשל, מלחמת יום הכיפורים).
