גולני עלו לא מעט לכותרות בשנים האחרונות. חיל של חיילים נועזים, מאומנים, ששמר על גבולותינו ונלחם את מלחמותינו בעוז, תוך שהם מאבדים בנים יקרים למען המולדת.
השרות בגולני הוא משאת נפשם של רבים וטובים מבנינו, שהקרביות ניטעה בהם עוד משחר ילדותם. הקרביות, או שמא נאמר - המעמד החברתי המועדף שקשור להילתו של לוחם.
בינתיים, עם ישראל עבר תהליכי התבגרות. הדיסוננס הפנימי בתוך הישות הישראלית הזו, בין הצורך הילדותי והאינפנטילי משהו לצעוק "זה שלי" על כל פיסת אדמה לא מיושבת בפאתי שדה הראייה הלאומי, נאבק מאבק פנימי קשה בהכרה הבוגרת שמה שלא שלנו - לא שלנו.
עם הצער על כך צריך פשוט להתמודד בכבוד.
כמו בסרט מצויר, מנצחות שני חלקי הישות שלנו אחת בשנייה, כשזו אומרת - אל לנו לכבוש עם זר, והשנייה צורחת ברקיעת רגליים עצבניות ש"האדמה שלנו, שילכו מפה" (מי שגידלו אי פעם ילדים ראו בטח מחזות כאלו בגיל ההתבגרות הראשון - גיל שנתיים בערך). המגזר הלאומני הגחמתי נלחם על זכותו בכל מה ששלו ושלא שלו, על-פי קריטריונים קפריזיים שהוא עצמו קובע. בדרך - ממשיכים לכבוש.
ממשיכים לכבוש עם עני, לדרדר אותו לכלל רעב, להדליק מדורות של תסיסה וזעם באותו עם, לייצר פרובוקציות באופן מתמיד, לרמוס זכויות של ילדים, נשים, גברים, זקנים - אנשים פרטיים לחלוטין שכבר לא זוכרים מתי התייחסו אליהם באופן שמכבד אותם.
עם ישראל ממשיך להתייחס אליהם כאל תת-אדם, ולהתעמר בהם - כשלרוב המתעמרים הם חיילים, רבים מהם מגולני, שעדיין לא יבש חלב אימם על שפתיהם וכבר הם עומדים במחסומים, מנהלים עולמות, מתעמרים בקשישים מהם, נהנים הנאה חולנית לעיתים (וכבר היו מקרים כאלו שסוקרו בתקשורת) מלהחליט לשבט או לחסד על חייהם ובריאותם של אזרחים אומללים.
לצבא הגנה לישראל מותר לגרום למה שהוא רוצה לאותם אנשים, אבל מי שגורם את מה שהצבא רוצה הם בני אדם, לא בשלים עד הסוף, לא גמורים עד הסוף, כו-לה ילדים שרק הגיחו מסינר הוריהם וניתן להם הרבה כוח משחית ומושחת בידיים.
אז למה אנחנו מצקצקים בלשון כשפלוגה בגולני מתפרקת כי חבריה התעללו בצעירים מהם, הפרו משמעת, התפרעו, יצאו מכלל שליטה? למה מפתיע אותנו ש-24 חיילים נפצעו באימון? זה לא מקרה, אין שם טעויות אנוש - זה כיוון הזרימה האנושית שצומחת בקרקע המרעילה של שהות צה"ל בריכוזי אוכלוסיה אזרחית בשטחים.
השלט הנישא בהפגנות - "הכיבוש משחית", אינו מילה נבובה. מי שעוסק ביומיום של הכיבוש יודע להשטיח רגשות של אמפטיה מול יולדת או חולה גוסס באמבולנס שלא נותנים לו לעבור במחסום, סתם, כי ככה בא להם באותו רגע. מי שכובש יודע לחשב חישובים פנימיים לגבי איזה ילד פלשתיני הרוג וסיכוייו להפוך למחבל, לכן המשוואה מסוכמת ביתרון של מיתתו המוקדמת מידי כוחותינו.
את היכולות הללו הם לוקחים איתם לבסיס, להתייחסות לחברים שלהם, לתרבות הנהיגה, ליחסים שלהם עם נשותיהם, להתייחסות לנשים בכלל, להתייחסות לרכוש הזולת.
הרבה אימפריות גדולות כבר נפלו - ובראייה היסטורית ניתן לסמן את תחילת נפילתן בהשחתה האישית של הכלל הקולוניאלי, הכובש. אנחנו בדרך. אותי, הפלוגה בגולני לא מפתיעה. היא רק ההתחלה. עוד צפויים לנו הרבה אירועים תפלצתיים שיספקו לנו הא/נשים החדשים שישראל הכובשת מייצרת היום בשורותיה.
כי הכיבוש משחית.