נפרדים אנו היום מאחינו שלמה. במצב הרגיל של הדברים עלי לדבר על שלמה, ואף אעשה כן. אך לפני כן מרגיש אני צורך לדבר על עצמי, כלומר על הצער הרב שאופף אותי עם פרישתו של שלמה. למעלה מעשרים ושתיים שנה, שירתנו יחד, זה לצד זה, בבית המשפט העליון. ישבנו יחד בוודאי במאות הרכבים. הפכנו להיות אחים - לא רק בתואר אלא במהות. על כן, הפרידה קשה. מרגיש אני כי חלק ממני עוזב את בית המשפט, והחלק שנותר בו נעשה - עם פרישתו של שלמה - עני יותר.
אכן, שלמה היה לכולנו מקור של השראה - פנינו אליו בשאלות שונות שהטרידו אותנו, ושלשם תשובה להם נדרשת התבונה של שלמה ונדרש הנסיון שלו - נסיון של שנים רבות בשיפוט; נסיון של שופט שכיהן תקופה ארוכה בערכאה הדיונית; נסיון של מומחה בהיבט הדיוני של עבודת בית המשפט. אכן, שלמה הוא מומחה לפרוצדורה. הוא ממשיך דרכו של מורהו הרוחני - השופט יואל זוסמן, שאת שלוש המהדורות של ספרו על סדרי הדין האזרחי ערך. על פי תפיסתו של שלמה, פרוצדורה אזרחית אינה אוסף של כללים טכניים. אין היא שפחה שנועדה לשרת את גברתה הזכות המהותית. על פי שיטתו שלו, הכלל הדיוני מאפשר לזכות המהותית לקבל את מלוא משמעותו. באמצעות כללי הדיון נוצרות לעתים זכויות מהותיות. אכן, על פי שלמה, הדיון מונח ביסוד תורת המשפט וביסוד המשפט החוקתי. די לעמוד לעניין זה על זכות הגישה לבית המשפט, המונחת ביסוד המשפט הדיוני מחד גיסא, וביסוד המשפט החוקתי מאידך גיסא. כל אלה באו לידי ביטוי בספרו על תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא לעקרונות יסוד. בימים אלה ראה אור ספרו החדש על הפרוצדורה האזרחית: סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט. כן מבקש אני להזכיר את ספרו החשוב על פשיטת רגל שיצא לאחרונה במהדורה שניה, יחד עם חברו הטוב השופט גרוניס.
אכן, שלמה פרסם ספרים ומאמרים רבים. אך עיקר פעילותו היתה בבית המשפט. זה היה ביתו. הוא כתב אלפים רבים של פסקי דין, בכל ענפי המשפט. כולם כתובים בקיצור נמרץ - שלמה הוא אמן הקיצור; כולם כתובים בבהירות ובחדות. אין כשלמה התופס כהרף עין את העיקר בתיק מלא ומורכב. הוא ניגש ישר לבעיה המרכזית ומתמודד עימה. תענוג היה לשבת עימו בתיקים אזרחיים עמוסי עובדות וטענות. שלמה תפס מיד את הקריטי, ובנה על כך את פסק דינו הקצר והתמציתי - פסק דין שאין בו אות מיותרת, שאין בו הלכה שאינה נוגעת לעניין, ושיש בו פתרון נכון מבחינה משפטית ומבחינה חברתית, כלכלית ואנושית. אכן, האנושיות של הפתרון, הצדק האינדיבידואלי, ההתחשבות באדם - כל אלה מונחים ביסוד גישתו השיפוטית של שלמה. אכן, לשלמה פילוסופיה שיפוטית ברורה. אינני יודע, אם הוא סבור כי בכל משפט, אך אני בטוח שהוא סבור שהמשפט אינו הכל. הוא מכיר היטב את הכוחות בחברה ואת מקומו הראוי של בית המשפט בכל אלה. לגביו, כללי הדיון הם אמצעי שבעזרתו הוא שומר על בית המשפט מפני חשיפת יתר, ובעזרתם הוא שומר על השופט מפני ערבוב בין השקפותיו כאדם ותפיסתו כשופט. הוא רגיש מאוד לזכויות האדם ולצורך לאזן בינן לבין צרכי החברה. גישתו למדינה היא בבחינת כבדה וחשדה. מדינת ישראל היא הגשמת חלום הדורות עליה יש לשמור ולהגן. שלמה הוא ציוני במלוא מובן המילה. ישראל היא מדינתו של העם היהודי "ולא רק של יהודים", וזאת "על ידי פתיחת שערי הארץ לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות". משמעות הדבר, מבחינתו, "שאחד ממושכלות היסוד של המדינה הוא קיום של רוב של יהודים בה, מתן העדפה ליהודים על פני אחרים לשוב לארצם וקיום זיקת גומלין בין המדינה לבין יהודי התפוצות, הכל ברוחה של מגילת העצמאות". עם זאת, שלמה רגיש לזכויות הפרט בכלל ולכבוד האדם ולשיוויונו בפרט. על כן אין בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית כדי לפגוע בזכותו של הפרט. כותב שלמה:
"מדינת ישראל מחפשת את זהותה החברתית, הלאומית והתרבותית. בעניינים אלה מוטל תפקיד כבד ואחראי על בתי המשפט; להראות על הדרך ובעת ובעונה אחת לקדם פשרה והתאפקות; להגדיר את המבנה הדמוקרטי ולשלבו עם מסורתה היהודית של האומה ועם שורשיה. לשמור על שלטון החוק ובעת ובעונה אחת, לשמור על עצמאותה של המערכת השיפוטית, האישית והמוסדית".
ביסוד גישתו השיפוטית של שלמה מונחת האינטואיציה, ההתרשמות הראשונית והבלתי אמצעית. עם זאת, שלמה לעולם אינו מסתפק באינטואיציה. הוא מעביר אותה במבחן הרציונליזציה. בשני המבחנים גם יחד - אינטואיציה ורציונליזציה - אין חריף ממנו. למותר לומר, שעם כל אלה אני מזדהה ולכל אלה אני מסכים. אם היו חילוקי דעות בינינו - והם לא חסרו במשך התקופה הארוכה בה שפטנו יחדיו - היו אלה בעיקר ביישום העקרונות ולא בעצם גיבושם; היו אלה יותר חילוקי דעות ברטוריקה מאשר בפרקטיקה.
שלמה הוא שופט יעיל ביותר. הדיון באולם ממוקד, ונוגע במישרין לעניינים העיקריים השנויים במחלוקת. שלמה נשא על כתפיו חלק נכבד של העבודה השיפוטית בתחום הערעורים האזרחיים. אין מי שיחליף אותו. כמשנה לנשיא בית המשפט העליון הקדיש עצמו שלמה לעבודת השופט במערכת בתי המשפט. הוא ניהל רבות מההשתלמויות; הוא קבע סדרים החלים על הכנסתם למלאכת השיפוט של שופטים חדשים; הוא היה אחראי לבדיקתם של עורכי דין מעוניינים בשיפוט; הוא קבע אמות מידה לניהול יעיל של המשפט בערכאה הדיונית. עם פרישתו הוא יחסר בכל אלה.
שלמה הוא אבי המכון להשתלמות שופטים על שם הנשיא זוסמן. הרעיון הוא שלו, והביצוע הוא שלו. זמן רב הקדיש שלמה למבנה המכון. הוא השתתף בהשתלמויות רבות. הצעתי לו להמשיך בניהול המכון לאחר פרישתו מכס המשפט. הוא הסכים לכך. באופן זה יוכל שלמה להמשיך ולחנך דורות חדשים של שופטים; כך תועבר מסורת השיפוט הישראלית מדור לדור. אכן, שלמה רואה בחינוך השופט עניין מרכזי. לא נולדנו שופטים. שפיטה היא מקצוע, ולימוד היא צריכה. אין כשלמה במרביץ תורת השיפוט. הוא גם הגה והגשים הקמתו של ארגון בינלאומי של בתי ספר לשופטים. קונגרס ההקמה התקיים בירושלים. שלמה נבחר כנשיא הארגון הבינלאומי הזה, והוא יקדיש לו מזמנו.
את כס השיפוט עוזב היום אחד מהחשובים שבשופטי ישראל. מי שהכניס בפסיקתו של בית המשפט העליון יסודות חשובים של ביטחון והמשכיות. מי שגילם באישיותו את המודל הראוי של השופט. אכן, שלמה ראה בשפיטה לא רק משרה ותפקיד אלא צורת חיים, שיש לה יעוד. יעודה הוא בעשיית צדק. וכך כתב שלמה:
"שופט אינו רק נותן שירות אלא גם מגשים יעוד של עשיית צדק. מושג זה אולי אינו ניתן להגדרה מדוייקת אך בהיבטים רחבים הכל יודעים במה מדובר. אכן שומה על השופט לפעול במסגרת החוק, אך החוק הכתוב מותיר לו כר נרחב להגיע לתוצאה צודקת. שופט איננו רק נותן שירות אלא הוא גם מגשים ערכים. מעמת אותם זה עם זה ומשתדל להגיע לתוצאה הראויה, במסגרת החוק. אין זה תפקיד קל. לעתים קרובות מוטלת על השופט המשימה לגשר בין הנורמה המשפטית הצרופה לבין עניינם הפרטיקולרי של בני אדם המופיעים לפניו, ולעולם אסור לו לשכוח, שמדובר בבני אדם, שהוטל עליו לפסוק בגורלם. יש במלאכת השפיטה הרבה הגיון אך גם אינטואיציה, פיתוח של חשיבה מופשטת ברמה הגבוהה ביותר ובעת ובעונה אחת גם מידות של נדיבות ורחמים והכרה בחולשותיהם של בני אדם; ושופט הראוי לתפקידו יבחן בתבונה שניתנה לו כיצד לגשר בין הנורמה הכללית והצדק האינדיבידואלי".
ושלמה אמר ועשה. כך שפט כל השנים - שיפוט שהיה בו משפט וצדק. משפט לכלל - החוק נחלת הכלל, כשם ספרו הראשון - וצדק לפרט. כך בדרך כלל; כך בעיקר בערעורים הפליליים, בהם גילה רגישות רבה לנאשם, לגורלו ולגורל משפחתו. היו אלה, כמדומה לי, התיקים הקשים ביותר לשלמה, בהם בא לידי ביטוי חום ליבו, אנושיותו ורגישותו. זו רגישות לכל פרט הניצב בפניו, וזו רגישות לשפיטה ולעצמאותה. את דבריו לשופטים חדשים בבית הנשיא, סיים באחת ההזדמנויות במילים אלה:
"חלק מכם עוטים עליכם היום לראשונה את גלימת השופט. במה אברך אתכם? שתתייחסו לתפקידכם החדש בכבוד וברצינות. שתפעלו לפי צו מצפונכם ולעולם לא תיכנעו לרוחות חולפות של דעת הציבור ולקבוצות לחץ. שתשפטו במאור פנים. שתקשיבו יותר ותדברו פחות. שתמשיכו להיות אתם עצמכם. חלק מכם התקדמו ועלו דרגה במערכת השיפוטית. לכולכם אני מאחל שתיהנו מכל יום שבו תשבו על כס המשפט; ושתלווה אתכם התחושה שהצלחתם ושאתם שלמים עם תפקידכם".
ועתה, שלמה ידידי הטוב - הגעת לסוף הדרך השיפוטית. אך המסע נמשך. תמשיך בחינוך דורות חדשים של שופטים; תרביץ את תורת השיפוט לשופטי ישראל; תנהל את המכון שלנו להשתלמות שופטים, ותביא לגיבוש תורת שיפוט החורגת מעבר לגבולות המדינה; תמשיך בכתיבה מדעית בתחום המשפט והשיפוט. בכך תמשיך לשרת את המדינה הזאת - אותה הינך אוהב בכל נימי נפשך.
אנו, שופטי בית המשפט העליון נפרדים ממך לשלום, ואני - אחיך הבכור ואחיך הצעיר - לוחץ את ידך: יפה עשית.
