1. מודה אני לכולכם על ברכותיכם. דברים כאלה נאמרים על אדם, בדרך כלל, רק פעמיים ובדרך כלל רק פעם אחת בחייו. חלק מהדברים נאמרו, כך אני מרגיש מלב ולב ולחלק איני ראוי, אך זו דרכו של עולם.
נתמניתי כשופט לפני כשלושים ושש שנים וחמישה חודשים, ודומה שאני כיום השופט הותיק ביותר המכהן במערכת השיפוטית. כך שנמנה אני היום על משפחת הדינוזאורים. בהגיע שופט כמוני לגיל הפרישה, מטבע הדברים שהוא מבקש לתת לעצמו דין וחשבון על פועלו כשופט וגם לערוך חשבון נפש אישי.
2. ההיסטוריה של המערכת השיפוטית בשלושים ושש השנים האחרונות היא גם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האישית שלי. בתחום השיפוט אתרכז בשלושה נושאים: בית המשפט ושלטון החוק, בית המשפט כגורם מסייע לאחדות העם והשופט ותפקידו בעשיית הצדק; ולבסוף מבקש אני לחלוק עמכם מסקנה אחת שאני רואה בה חשיבות.
א) בית המשפט ושלטון החוק. בתקופה בה כיהנתי כשופט נקבעו כללי התנהגות ראויים לרשויות הציבוריות ודרכי יישומם הראוי של ערכים בתחום המשפט הציבורי והפרטי; אמנם כן, אין כמעט קביעה שיפוטית שאינה נסמכת על ערכים. שופט אינו טכנאי משפט אלא עליו ליישם ערכים, במסגרת שהותוותה בחוק; ובמשפט הציבורי נעשה בשנים אלה הרבה בתחום קביעת הנורמות הראויות.
מנגד, חש אני שבשנים האחרונות מתרחב הפער בין הקביעות ההצהרתיות שבפסיקה, לבין מה שמתרחש בשטח ובכך יש מקום לדאגה. כך, למשל, נורמה שנקבעה בפסיקה לענין עריכת מכרזים, יפה היא לעצמה, אך עד מהרה מתגלה שבפועל קיימת, במקרים מסויימים מציאות אחרת, המשלמת מס שפתיים לכלל, אך בפועל מתעלמת ממנו. ככל שהפער בין הכלל המשפטי והמעשה הולך ומתרחב, רב הזלזול בחוק ונפתח פתח לשחיתות; הסכנה היא גדולה וידו של בית המשפט קצרה מלהושיע.
ב) בית המשפט והשמירה על אחדות העם. אני מאמין שלבית המשפט נועד תפקיד בשמירת אחדות העם. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, כשם שצרפת היא מדינת העם הצרפתי וארצות הברית היא מדינת העם האמריקני. אלפי נימים קושרות את מדינת ישראל לעברו ולהיסטוריה העתיקה שלו. בחברה מקוטבת ומפולגת כמו החברה שלנו קיים מכנה משותף אחד שבא לכלל ביטוי בערך ציונות, שלדידי היתה תמיד בלי מרכאות ואשר טעמה לא פג וריחה לא נמר במשך השנים. אני מאמין שלבית המשפט נועד תפקיד להיות בתחומי הצמתים המרכזיים של פעילותו בית משפט ציוני. כמובן, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ועליה לשאוף ככל הניתן לשוויון זכויות למיעוטים ולאחרים; ציונות, שלדידי היא ציונות במובן ההרצליאני, היא נדיבה ומתחשבת באחרים, אך היא מטילה על שופטיה אחריות היסטורית בנטילת חלק בשמירה מכל משמר על אחדות העם, על קיומנו הלאומי ועל הקשר בין העם היהודי וארצו.
ג) תפקיד השופט בעשיית משפט צדק - הדין מחייב את השופט לפעול לפי חוק, אך מה הדין כאשר הנורמה השיפוטית מתנגשת בתוצאה הצודקת במקרה הקונקרטי? אסור לשופט לעוות את החוק כדי להגיע לתוצאה הצודקת, אך האם יכול הוא להתעלם, במקרים קשים, מתוצאה בלתי צודקת של פסיקתו? זוהי אולי הדילמה הקשה ביותר העומדת לפני שופט: תוצאה בלתי צודקת תעיק על מצפונו ותוצאה צודקת תפגע בכלל המשפטי ובבטחון המשפטי; אני מאמין שבמצבים רבים של "מקרים קשים" אפשר להגיע לתוצאה צודקת בין על ידי פרשנות מרחיבה של החוק ובין בדרכים אחרות, אך לא תמיד כך. אם לא הצלחת בכך, למרות כל המאמצים עליך להישאר, מה שאחד מחברי הגדיר פעם "שופט-שופט" ולהחליט כפי שהחוק מורה; כשופט אינך יכול לעשות כל מה שאתה רוצה וקצת ענווה לפני החוק לא תזיק.
3. לבסוף מבקש אני לחלוק עמכם מסקנה אחת שהתגבשה אצלי בשנים בהם כהנתי כשופט. המשפט אינו חזות הכל, ואין הוא מסוגל לתקן את כל נגעי החברה. קצרה ידו של המשפט לשנות אורחות התנהגות בלתי נאותות, שהשתרשו. אין להתייאש מלהמשיך במלאכה, אך עיקר הנטל הוא על החינוך, החל בגיל צעיר ועל קיומה של עבודת שטח, וחבל שבענין זה נמצאים אנו בפיגור רב.
4. לפני כשלושים ושבע שנים, כשעלתה על הפרק האפשרות שאתמנה שופט, יעצה לי אשתי, שלא לבחור במסלול זה. "נחיה כל חיינו ב'חלון ראווה' - כך אמרה "ולא תהיה לנו פרטיות". עם זאת, אמרה שאם כל כך חפץ אני בתפקיד, היא לא תתנגד לכך.
כמה היא צדקה. מה משמעות הדבר להיות שופט? להיות שופט הוא לחיות כל חייך בכלוב של זכוכית, ולשקול בכל פעם מה ראוי לעשות ומה ראוי לומר, ומה לא. להיות שופט הוא לעבוד, ללא הפוגה מבוקר ועד ערב, כשהעבודה אינה נפסקת גם בשעות הלילה, ואתה מתעורר בבוקר והנה - נמצא לך הפתרון; להיות שופט, הוא לעמת כלל משפטי לעומת צדק קונקרטי ולברר אם אפשר לגשר ביניהם; להיות שופט, הוא להיות נתון להתקפות וגידופים של אנשים שלא קראו את פסקי הדין שלך, שאינם מבינים מה כתבת ושאין לך יכולת להשיב להם. להיות שופט, הוא להיות חשוף לאיומים, גם פיסיים; להיות שופט, הוא ללמוד "לצפצף" ולהחליט רק מה שאתה חושב נכון וראוי; להיות שופט הוא הדבר הנפלא ביותר.
למעלה משלושים ושש שנים יושב אני על כס השיפוט. עברו עלי ימים קשים יותר וקשים פחות; לא הייתי מחזיק מעמד בלי תמיכתה של משפחתי אותה אהבתי ובלי תמיכתם של חברי השופטים וחברי האחרים.
בחלק מדברי הביקורת שנשמעו כלפי הרשות השופטת נאמר שלא ראוי להפקיד את מלאכת השפיטה בידי בני ה"אליטות", המתוארים כטיפוסים אמורפיים ושנואים, הרחוקים מרוחות השעה ומהלכי הרוח שבציבור. חולק אני לחלוטין על תיאור זה. בכל השנים בהן ישבתי על כס המשפט הייתי גאה להשתייך לאליטה השיפוטית והייתי גאה על שניתן לי לתרום, ולו במעט, חוליה אחת בשרשרת השיפוט, שהתחילה לפנינו, ותימשך לעד.