שופטת בית משפט השלום בתל אביב, שרה דותן, דחתה תביעת דיבה שהגיש פרופ' אסא כשר, בגין דברים שפורסמו נגדו בכתבה הנושאת את הכותרת: "סוקרטס בנמילואים".
הכתבה - פרי עטו של הכתב אודי לבל, החזיקה חמישה עמודים. היא פורסמה ביום 31.10.97, ולטענת פרופ' כשר היא גרמה לו נזק רב. עם הנתבעים נמנו בתחילה גם העיתון ועורכיו הראשיים, לרבות ארנון מוזס.
פרופ' כשר תבע גם שני הורים שכולים, אשר בניהם ניספו באסון המסוקים. ההורים חלקו על דעתו, בין היתר בנושאים של אחידות הכיתוב על מצבות בבתי עלמין צבאיים והוצאת החקירות של תאונות מידי הצבא.
שני נתבעים נוספים הינם פרופסורים בפקולטה לפילוסופיה. לטענת התובע, בשל חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם במהלך השנים התפתחה ביניהם יריבות.
הכתבה התיימרה להיות כתבת דיוקן. כותרתה לימדה כביכול על תוכנה. התובע טען, כי הכתב ביקש לשקף את דעתו לפיה התובע הינו "פילוסוף מגוייס".
פרופ' אסא כשר הינו פרופסור מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב מזה למעלה מעשרים שנה. כמו כן הוא מלמד באופן סדיר במסגרת המכללה הבינזרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל (פו"מ). מתוקף עיסוקו בתחום הופקד התובע על ניסוח מה שמוגדר כ"קוד האתי של צה"ל". כשר הינו אב שכול. בנו רס"ן יהורז כשר, נפל במהלך טיול בצפון סיני מצוק ונהרג.
מתוכנה של הכתבה וסגנונה ברור, כתבה השופטת דותן, כי דעתו של הכתב אינה נוחה מהמהפך שחל בהשקפת עולמו של התובע, ומהעובדה שהוא מגן על המערכת הצבאית. בכתבה מובאת המחלוקת שנפלה בין פרופ' כשר לקבוצה של הורים שכולים, שבניהם נהרגו באסון המסוקים הדורשים חקירה של גורמי אסון המסוקים:
"העימות בינו לבין ההורים השכולים הקצין לאחרונה, בעקבות אסון המסוקים. ימים ספורים לאחר האסון תקף כשר בטור שלו את ההורים, שאיבדו את בניהם בתאונה, והתנגד לתביעתם להוציא את החקירה מידי הצבא. הוא טען, בהתאם לעמדת הצבא, שאין ליישם מסקנות אישיות כנגד קציני חיל האוויר" - כתב לבל בכתבתו.
לאחר פרסום הכתבה דרש התובע מעורך העיתון לפרסם תגובתו לטענות המועלות נגדו בכתבה. ולאחר מו"מ הגיעו העיתון והתובע להסכם, לפיו תפורסם תגובתו במדור "מכתבים למערכת" ובתמורה לא תוגש על-ידו תביעה נגד העיתון.
בפסיקה, מציינת השופטת שרה דותן, כי היא מצאה שהכתבה בכללותה על תוכנה ולשונה הינה מגמתית. "באופן בולט כך לא נמצא לו לכתב ולו מרואיין אחד אשר מלמד סנגוריה על התובע. גם אנשי הצבא שרואיינו, מי בגלוי ומי בעילום שם, מבקרים את תוכנו של הקוד האתי ומצביעים על המניעים הפוליטיים העומדים מאחוריו", כתבה השופטת דותן.
השופטת ציינה, כי הכתב חיפש מלכתחילה מרואיינים אשר יהיו מוכנים לבקר את גישתו של התובע על-מנת שיציגו את הדיוקן אותו ביקש לתאר בכתבה. נאמן לשיטתו זו, גם הציטוטים אשר הובאו מפי מרואייניו, הנתבעים, שוכתבו כדי להתאימם לרוח הכתבה.
השופטת התייחסה גם לטענותיו של פרופ' כשר ביחס לאמירות של האב השכול, עזרא בר-טוב, הנוגעות להתנהגותו של כשר בדיון אליו זומנו הורים שכולים - אשר דרשו לאפשר להם לחרוג מהכיתוב הסטנדרטי על מצבות ילדיהם.
הדברים אשר מהם משתמעת כביכול אמירה המהווה לשון הרע, קובעת השופטת, הינם הסתייגותו של בר-טוב מזימונו של פרופ' כשר כאחד מן הקבוצה בשל נסיבות מותו של בנו השונות מאלה של בניהם של ההורים השכולים. הוא צוטט באמירה: "הוא הציג אותו כשייך לקבוצה שלנו, מה פתאום? הצבא הרג לו ילד? נורא התקוממנו."
לדבריה, אמירותיו של בר-טוב אינן חורגות ממסגרת של ביקורת לגיטימית, אשר גם אם אינה ערבה לאוזנו של השומע, היא אינה מהווה עוולה על-פי חוק איסור לשון הרע.
בפסיקתה קבעה השופטת דותן, כי התביעה נגד כל הנתבעים נדחית, וכי אין כאן הוצאת לשון הרע. כמו כן, פסקה השופטת כי פרופ' אסא כשר ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל.
מנגד, קבעה השופטת, כי עורכי ידיעות אחרונות זנחו את המרואייים בכתבה, לאחר שהסתבר להם כי הוגשה נגדם תביעה, וזאת למרות הבטחותיו של כתב העיתון, אודי לבל. השופטת מייחסת חוסר תום לב לנתבעים מצד ידיעות אחרונות. בשל זאת, קבעה, אין הם זכאים להוצאות הליך זה.
